אחרי כמה שנים בתשובה

שלום רב, לאחר כ - 8 שנים בתשובה אני חש די מאוכזב... לא מהתורה חלילה, אבל כאשר עזבתי את כל "הבלי העולם" ונכנסתי לישיבה היו לי ציפיות לגדול בתורה ויר"ש, חשבתי שאוכל להכיר מקרוב ת"ח אמיתיים בעלי מידות טובות, איכפתיות, להכיר חברי אמת. אך כל אלו מסתבר שהיו אשליות רחוקות... הכרתי בעלי תשובה שחיו בלחץ "לסגור את הפער הלימודי", ר"מים וראשי ישיבות שלא הייתה להם מספיק רגישות כלפי תלמידים, ולמדתי בישיבות שכמה גדולים המליצו לי. לא זכיתי להכיר מקרוב אברך רציני בעל שיעור קומה, ואפילו לא הצלחתי ליצור קשר חברי אמיתי, מה גם שכל חבריי מהעבר ניתקו עמי קשר כי נכנסתי לישיבה. הרגשת בדידות ומחנק אמיתיים. בארגון הנפלא הידברות אתם מספרים תמיד על סיפורי חזרה בתשובה ורודים, שפתאום הכל הסתדר בחיים. לי הכל היה הפוך, היה לי המון כסף לפני התשובה, הרבה חברים, קשר טוב מאוד עם משפחתי, וכל זה נעלם כלא היה! השתדלתי באמת לקרב בנועם את משפחתי, אבל הם זעמו עליי והקשר כמעט ונותק, אני עד היום סופג מהם בזיונות קשים. אני אברך וגם עובד בשעות שאחרי הכולל ובקושי מצליח לפרנס את משפחתי. והכי קשה שעבודת השם שלי נכבתה. מבחור ישיבה שמח, שיושב ולומד טוב, עושה חסדים, הפכתי ליצור מדוכדך שהפסיק לקוות, הפסיק להאמין בבני אדם, הפסיק לראות טוב באנשים, רק פגמים. היום אני מיואש לחלוטין מעבודת המידות שלי בראות את גודל העבודה שעדיין יש לי וכמה שאני קטנוני, עם הרגשה של חוסר שייכות לתורה ולמצוות. תפילות ללא חשק. אני כמעט ולא מוצא טעם בכל מה שאני עושה, נשאר רק הפן השכלי וההכרח לקיום התורה והמצוות, אבל זה כמעט לגמרי נטול רגש. אני לא יודע כמה שותפים להרגשה הזאת, אבל שמעתי על כמה חוזרים בתשובה וביניהם כמה בעלי משפחות שעזבו את דרך התורה בעיקר בגלל מפגשים לא נעימים עם העולם החרדי. האם יש מסגרת או התארגנות כלשהי של בעלי תשובה ותיקים המעלים את ההתמודדויות, האתגרים, הכשלונות, וכן גם את ההצלחות של בעלי התשובה? האם יש ת"ח שהסיר את הכפפה ועוזר לבעלי תשובה אבודים כמוני? כמו שעשה בזמנו הרב וולבה זצ"ל? תודה והרבה הכרת הטוב כלפי הארגון שדרכו שבתי לצור מחצבתי