בענייני זוגיות, שאלה קצת אישית ומורכבת..

שלום לך וערב מצויין!.. רציתי להתייעץ איתך בקשר למשהו.. אני אסביר את המצב בצורה קצת שטחית כדי להגיע לעניין.. יש לי בן זוג כבר המון זמן.. בתקופה האחרונה אני התחזקתי והוא קצת מפגר אחרי. שנינו בני 20.. צעירים ומנסים לבנות את החיים. הקשר שלנו רציני ואם ירצה ה` אנחנו מתכוונים להתחתן בשנים הקרובות. יש בו נכונות להתחזק אבל.. אני רואה שממש קשה לו ושכל צעד שאני עושה הוא מנסה להשלים איתו ולקחת אותו לתשומת ליבו.. היתה לנו הפסקה של חודש כי הוא רצה להיות סגור על עצמו שזאת הדרך חיים שהוא בוחר לעצמו בלי שאני אהיה קשורה לתמונה ובסופו של דבר ברוך ה` חזרנו.. שנינו שומרי מצוות.. הוא חובש כיפה.. ציצית.. אני שומרת על צניעות ברוך ה`.. עכשיו אחרי שחזרנו שידרגנו את הקשר אנחנו מתראים פעם בשבוע בדרך כלל ולא לבד.. כמעט כל הזמן אנחנו בחברת אנשים או בסביתם.. שומרים נגיעה (לא היינו מקפידים על זה), שבת, תפילות, ברכות.. רק שאני קצת יותר מקפידה בתפילות וכאלה.. בדברים שנוגעים לבן אדם עם עצמו. רציתי לדעת אם קשר כזה לדעתך הוא קשר בריא.. שאני קצת יותר ושהוא באיזשהו מקום מנסה "להדביק" אותי.. חשוב לי לציין שהרגש שלי אליו חזק ואמיתי.. לדעת כולם (המשפחה שלי, החברים) ולדעתי הוא בחור טוב, רגיש, עדין עם ביישנות נעימה ואני באמת ובתמים מאמינה שאני צריכה להיות איתו עד הסוף.. השאלה אם העניין של ההתחזקות האיטית צריך להדליק אצלי נורה אדומה.. אם זה סיבה ברורה להפסיק קשר או שזה לא קריטי... ואם זה לא קריטי אז יש דרך מסויימת שאתה חושב שכדאי לי ללכת בה כדי לקרב אותו ובמקביל לא להפסיק את ההתקדמות שלי.. תודה רבה רבה רבה! אתם עושים עבודת קודש! אשריכם!