"תורת הצמצום"

שלום וברכה

אנ י מקוה מייחל ומתפלל שבד בבד עם החקירות שלך, ההולכות ומעמיקות מיום ליום, אתה ער לענין שהעליה צריכה להיות באופן שהידיעה לא תהיה יותר מהמעשים בפועל. וכדברי רבי חנינא בן דוסא במשנה (מסכת אבות פרק ג) רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.

וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת: ובכן, לא אתייחס לקישור אותו ציינת, מכיון שאנו אמונים על הוראתו של רבי חיים ויטאל שלא ללמוד את יסודות רבו האריז"ל אלא מכתבי ידו, וכפי שהסמיכו האר"י על עניין זה, ולא הרשה לאחרים לכתוב דברים בשמו, כמובן שהערך על הצמצום בויקיפידיה שנתחבר ע"י גב` אפרת ווייל, אינו מקור לדון עליו בענינים עמוקים כמו אלו.

יש בדף ההוא הרבה דברים לא נכונים בלשון המעטה [כמו גם באתר לקבלה `בני ברוך` ישנן המון המון עיוותים נוראיים בקבלה, ויש להתרחק מהם, כהוראת גדולי ישראל]. הנידון הוא לגבי לשונו הקדוש של האריז"ל : דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי` אויר ריקני וחלל אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא ולא היה לו בחי` ראש ולא בחי` סוף אלא הכל היה אור א` פשוט שוה בהשוואה א` והוא הנק` אור א"ס.

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף הא` בחקירה הראשונה. והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש. והנה אחר הצמצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים ואז המשיך מן אור א"ס קו א` ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא... ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם. עד כאן לשונו.

סתם שתדע, כי בהבנת מאמר קצר זה עוסקים שנים על גבי שנים המקובלים בכל הדורות, וכמה וכמה מחלוקות חלו בזה, ויש האומרים כי גם ההתנגדות לתנועת החסידות קמה על רקע ההבנה הנכונה בקטע זה של האריז"ל. והנה בטרם נתייחס לגוף המאמר, נקדים את דברי הקדוש מחבר ספרי כתבי האריז"ל רבי חיים ויטאל ז"ל שכתב בהתחלת ספרו (שער ההקדמות) בזה הלשון: "אמנם דבר גלוי הוא כי אין למעלה גוף ולא כח גוף חלילה, וכל הדמיונות והציורים האלו לא מפני שהם כך חס ושלום, אמנם לשכך את האוזן לכשיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחנים הבלתי נתפסים ונרשמים בשכל האנושי, לכן ניתן רשות לדבר בבחינת ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט כו` וכמו שאמר הכתוב כי לא ראיתם כל תמונה וכאלה רבות".

כך כתב גם הגאון מהר"ח מוואלאזין זצ"ל בספרו נפש החיים (שער ג` פ"ז) "ומודעת שכל דברי האר"י ז"ל בנסתרות משל הם", עכ"ל ומתוך כך קבע המקובל הגדול רבי יוסף אירגאס בספרו שומר אמונים (ויכוח שני אות לה והלאה) בזה הלשון: "כל הרוצה להבין ענין הצמצום כפשוטו ממש, הרי הוא נופל בכמה שיבושים וסתירות של רוב עיקרי האמונה וכו`, מפני שאין סוף אין בו שום ציור, ואם אתה אומר שהצמצום כפשוטו הרי יש בו דיוקן וציור, דהיינו צורת עיגול סביב ומקום פנוי באמצעותו, וקו ישר בתוכו, והרי הוא בעל תמונה חס ושלום, וכו`, ועוד ראיה שאי אפשר לומר שהצמצום כפשוטו, דאיתא בזוהר חדש ובכמה מקומות מהזוהר ותיקונים דלית אתר דלאו איהו תמן, [אין מקום שבו הוא אינו נמצא], לעילא עד אין סוף, ולתתא עד אין תכלית, ולכל סיטרא, ואם הצמצום הוא כפשוטו הרי יש מקום דלאו איהי תמן, שהרי בכל המקום פנוי לא ירד אלא קו אחד כחוט וכו`, עכ"ל.

והאריך שם בעשרה ראיות וטעמים, עד שהוא מסיק לבסוף דעל כרחינו שאין הצמצום כפשוטו, ולהלן באות לט הוא מביא דברי הרמ"ע מפאנו בספרו יונת אלם פ"ב, שענין הצמצום הוא כינוי לסוד עליון שיושג כל שהוא בלשון בני אדם, וכ"כ בספר אוצרות חיים בשם תלמידי האר"י שהצמצום הוא משל ודמיון להבין מציאות בריאת העולמות, וכ"כ בספר נובלות חכמה, ומתוך כל זה הוא מסיק שהאמת הברור הוא שכל ענין הצמצום הוא דרך משל לסוד עמוק לשבר את האוזן. ובאגרות הרמח"ל [עמוד קב] כותב הרב יוסף אירגאס כי חיבר ספר שבו הוכיח כי המאמין את הצמצום על פשוטו הרי זה כופר בעשרה עיקרים המקובלים מהזוהר ומכל המקובלים.

נקדים עוד שמכיון שהכל מתחיל מהמוצא שאין סוף הוא לא מושג במימדים הידועים לנו, לא תיתכן בכלל להבין את ענין הצמצום במימדים של שטח רוחב ועיגול וכו`, דהיינו שגם המשל של הצמצום אינו שטחי אלא צמצום במימדים, שאם בהתחלה אור אין סוף מילא את כל המימדים מראשית ועד אחרית ולא היתה מציאות של ברואים רוחניים וגשמיים כאחד, הרי שעל ידי הצמצום אָצַל וברא ויצר ועשה הקב"ה ליתן מקום לגילוי של מימדים שונים מראשית כל ההשתלשלות ועד עולם העשיה הגשמי שלנו. מה כן הסוד העומד מאחורי הצמצום, הגר"א (ליקוטי הגר"א ז"ל דף לח) גורס כך:

"דע כי אין-סוף ברוך-הוא אין לחשוב בו כלל וכלל כי אסור לכנות בו אפילו חובת המציאות, כי אפילו ספירה ראשונה קורין אין, ושניה מכנין יש, שידענו שהוא נמצא וזה לבד משיגין ממנה מה-שאין-כן בראשונה וכל-שכן באין סוף ברוך הוא יתברך שמו שאסור לחשוב כלל וכלל ואפילו אין סוף אסור לקרותו. ומה שאנו מדברים בו ובספירות הכל ברצונו והשגחתו שידוע מצד פעולותיו, וזה הכלל לכל דרכי הקבלה, וידוע כשם שהוא בלתי-בעל-תכלית כן רצונו, וזהו אין-סוף לרצונו הפשוט, ואף בזה אסור לחשוב כלל, רק ידוע שהעולמות הן בעלי תכלית והכל במספר, ועל כן צמצם רצונו בבריאת העולמות וזהו הצמצום... והקו הוא השגחתו במעט מן המעט ואף בזה המעט אין העולם כדאי עד שאף זה נקרא אין-סוף בערך העולמות שאי-אפשר להשיגהו... והנה השגחתו ורצונו שנקרא אין-סוף. צמצם.

שסילק מכל והאציל השגחה פרטית דקה ולא סילק מרצונו שישאר דקה כי באין-סוף אי-אפשר לומר שום חלק כי החלק הוא גם כן בלתי בעל תכלית". דהיינו שהצמצום והמשכת הקו הן כינויים לדגות הפעולה של רצונו ית` שלא פעל בבריאת העולם בכח לא תכליתי אלא בכח תכליתי, בכדי שיהיה מקום לבריאה מסודרת ומצומצמת כפי שאנו מכירים. כך ברוח זה כותב גם הרמח"ל (ספר הכללים עמוד שנב-ג): "הצמצום. ראשית הכל הוא לדעת שבין בבריאת העולם בין בהנהגתו, הקב"ה לא פעל בדרך כל-יכול, כמו שהוא באמת, אלא בדרך בני אדם שעושים הדברים מעט מעט.

כן כל המציאות – עשאה ועושה אותה בהדרגה זאת. שאם היה פועל בדרך כל יכולתו לא היינו יכולים לדבר כלום במעשיו, כי לא היתה לנו הבנה כלל בהם, ומפני שפל בהדרגה יש לנו מקום להתבונן בהם. וזהו הצמצום שאמרנו, שצמצם אין-סוף את אורו, שלא רצה להכנס בענין בריאת העולם בכל-יכולתן אלא בדרך משוער. כי שתי דרכים למחשבה העליונה – דרך כל-יכולתו ודרך ההדרגה. והנה קודם שברא העולם לא היה צורך בדרך ההדרגה. אלא כשרצה לברוא העולם אז היה זמן שיתגלה הדרך הזה.

ונמצא, שלא רצה שכל-יכולתו יכנס בבריאת העולם, אלא בדרך ההדרגה. הרי שצמצם כח-יכולתו, שלא ליכנס בענין הזה, וקבע דרך ההדרגה. וחלקי הדרך הזה ומשפטיו הוא מה שאנו מבינים". ואביא עוד שני מאמרים ארוכים קצת המבארים את עניין הצמצום ברחבה, הנה: ספר נפש החיים - שער ג - פרק ז "ומודעת שכל דברי האריז"ל בנסתרות משל הם. ופנימיות ענין הצמצום והקו, הכוונה על אלו הב` בחינות הנ"ל שהן בעצם בחי` אחת וענין אחד לגמרי.

כי באור מלת צמצום כאן אינו לשון סילוק והעתק ממקום למקום להתכנס ולהתחבר עצמו אל עצמו כביכול להמציא מקום פנוי ח"ו אלא כענין שאמרו בב"ר ס"פ מ"ה וצמצמה פניה ולא ראתה המלך. ובאיכה רבתי בריש א"ב דאני הגבר הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד שפירושו שם לשון הסתר וכיסוי. כן כאן מלת צמצום היינו התסר וכסוי והכוונה שאחדותו ית"ש בבחי` עצמותו הממלא כל עלמין הוא מצומצם ומותסר מהשגתנו וכענין אכן אתה אל מסתתר (ישעיה מה) והשגתנו מה שאנחנו משיגים מציאת השתלשלות עולמות זה למעלה מזה בבחי` שונים מכניס אנחנו בשם קו שהוא כעין קו המשתלשל"}.

"וזהו ענין החלל ומקום פנוי שהזכיר ז"ל ושכלל ענין הצמצום הי` להתגלות הכלים היינו שגזרה רצונו מטעם הכמוס אתו יתב` להסתיר אור אחדות עצמותו יתב` בזה המקום שיעור עמידת העולמות והבריות כולם הסתר עצום להמציא ע"י זה ענין נפלא כזה שיתראה ויושג מציאות עולמות וכוחות אין מספר דרך הדרגה והשתלשלות ולהיר בהם התגלות אורו יתב` אור דק בשיעור ודקדוק עצום ודרך מסכים אין קץ.

ועד שיוכלו להמצא דרך השתלשלות ומסכים עצומים גם מקומות אשר אינם טהורים וכחות הטומאה והרע והקליפות בשפל המדרגות התחתונים. ונראה ומתדמה כאלו ח"ו הוא חלל פנוי מאור אחדות עצמותו ית"ש, ואין אנחנו משיגים רק רשימה דקה מועטת ואור מועט כעין קו ד"מ עד שבהגיעו דרך סדר ההדרגות והמסכים הרבים אל הכחות תחתוני התחתונים כחות הטומאה והרע, אין התגלות אורו יתברך ניכר כלל להשגתנו". "ולכן נאסר החקירה והתבוננות במהות ענין הצמצום כמ"ש האריז"ל כמש"ל שלא הורשינו להתבונן כלל לידע ולהשיג מהות ענין מקומו של עולם איך שהכל מלא רק אחדותו הפשוט ית`.

ואין עוד מלבדו כלל לגמרי מצדו יתב` והאמת שהוא בכלל שאל` וחקיר` מה לפנים שלמדוהו ז"ל מכתוב כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם וכו` ואי אתה שואל וכו`, ...כל שכן שלא הורשינו להתבונן חלילה במהות ענין הצמצום כפי אשר הוא מצדו יתב` ורק בענין הקו היינו בהשתלשלות העולמות שכפי השגתנו בזה הוא שהעמיק הרחיב הדבור. אבל בענין הצמצום דיבר בו ברצוא ושוב ולא דיבר במהות ענינו בפרטות. ולא גילהו רק מציאותו דרך כלל לבד לחכם ומבין מדעתו.

מטעם שודאי ראוי להאדם הישר חכם לבב הקבוע כל הימים בת"ת ומצות אשר נאמנה את אל רוחו לידע מציאות זה הענין הנורא דרך כלל שאדון יחיד ית"ש מלא את כל ואין עוד מלבדו ית` להלהיב מזה טוהר קדושת מחשבתו לעבודת התפלה לכוין לבו באימה ויראה ורתת למקום הוא מקומו של עולם. (ומקומו של עולם הוא הוא כוונת ענין הצמצום. והוא מבואר כנ"ל). כמאמרם ז"ל שהמתפלל צריך שיכוין לבו למקום וכן אמרו וכשאתה מתפלל אל תעש וכו` אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה וכענין שאמר ר"א לתלמידיו (ברכות כ"ח ב`) דעו לפני מי אתם מתפללים.

וכן ביחוד פסוק ראשון דק"ש בתיבת אחד ראוי להעובד אמתי לכוין בקדושת מחשבתו שהוא ית"ש מצידו הוא א` כמשמעו גם בכל הברואים כולם אחדות פשוט לבד כקודם הבריאה". ספר התניא - שער היחוד והאמונה - פרק ז "...שמהותו ועצמותו יתברך הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום כי בשמים ממעל ובארץ ולד` סטרין הכל מלא מאור א"ס ב"ה בשוה ממש כי כך הוא בארץ מתחת כמו בשמים ממעל ממש כי הכל הוא בחי` מקום הבטל במציאות באור אין סוף ברוך הוא המתלבש בו על ידי מדת מלכותו המיוחדת בו ית`, רק שמדת מלכותו היא מדת הצמצום וההסתר להסתיר אור אין סוף ב"ה שלא יבטלו הזמן והמקום ממציאותם לגמרי ולא יהיה שום בחי` זמן ומקום במציאות אפילו להתחתונים".

"והנה במ"ש יובן מה שכתוב אני ה` לא שניתי, פי` שאין שום שינוי כלל כמו שהיה לבדו קודם בריאת העולם כך הוא לבדו אחר שנברא וז"ש אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא כו` בלי שום שינוי בעצמותו ולא בדעתו כי בידיעת עצמו יודע כל הנבראים שהכל ממנו ובטל במציאות אצלו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שהוא היודע והוא הידוע והוא הדיעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאמרו ולא באזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו כי הקב"ה מהותו ועצמותו ודעתו הכל אחד ממש מכל צד ופינה בכל דרך יחוד ואין דעתו דבר נוסף על מהותו ועצמותו כמו שהוא בנפש האדם שדעתה דבר נוסף על מהותה, ...אבל הקב"ה הוא אחדות פשוט בלי שום הרכבה וצד ריבוי כלל ואם כן ע"כ מהותו ועצמותו ודעתו הכל דבר אחד ממש בלי שום הרכבה ולפיכך כשם שאי אפשר לשום נברא בעולם להשיג מהות הבורא ועצמותו כך אי אפשר להשיג מהות דעתו רק להאמין באמונה שהיא למעלה מהשכל ומהשגה שהקב"ה יחיד ומיוחד הוא ודעתו הכל אחד ממש ובידיעת עצמו מכיר ויודע כל הנמצאים עליונים ותחתונים עד שלשול קטן שבים ועד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ אין דבר נעלם ממנו ואין ידיעה זו מוסיפה בו ריבוי והרכבה כלל מאחר שאינה רק ידיעת עצמו ועצמותו ודעתו הכל אחד".

"ולפי שזה קשה מאד לצייד בשכלנו ע"כ אמר הנביא כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם וכתיב החקר אלוה תמצא וגו` וכתיב העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה שהאדם רואה ויודע כל הדברים בידיעה שחוץ ממנו והקב"ה בידיעת עצמו עכ"ל". "והנה מכאן יש להבין שגגת מקצת חכמים בעיניהם ה` יכפר בעדם ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום המוזכר שם כפשוטו שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והנה מלבד שא"א כלל לומר ענין הצמצום כפשוטו שהוא ממקרי הגוף על הקב"ה הנבדל מהם ריבוא רבבות הבדלות עד אין קץ, אף גם זאת לא בדעת ידברו, מאחר שהם מאמינים בני מאמינים שהקב"ה יודע כל היצורים שבעוה"ז השפל ומשגיח עליהם וע"כ אין ידיעתו אותם מוסיפה בו ריבוי וחידוש מפני שיודע הכל בידיעת עצמו הרי כביכול מהותו ועצמותו ודעתו הכל אחד וז"ש בתקונים תיקון נ"ז דלית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין ובר"מ פ` פנחס איהו תפיס בכולא ולית מאן דתפיס ביה כו` ...איהו ממלא כל עלמין... עכ"ל".

"וממלא כל עלמין היא בחינת החיות המתלבשת תוך עצם הנברא שהיא מצומצמת בתוכו בצמצום רב כפי ערך מהות הנברא שהוא בעל גבול ותכלית בכמותו ואיכותו דהיינו מעלתו וחשיבותו כגון השמש שגופו יש לו גבול ותכלית בכמותו שהוא כמו קס"ז פעמים כגודל כדור הארץ ואיכותו ומעלתו הוא אורו ג"כ יש לו גבול עד כמה יוכל להאיר כי לא יאיר לבלתי תכלית מאחר שהוא נברא וכן כל הנבראים הם בעלי גבול ותכלית כי מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו`. וא"כ החיות המלובשת בהם היא בבחי` צמצום רב ועצום כי צריכה תחלה להתצמצם צמצומים רבים ועצומים עד שיתהוה מכחה ואורה עצם הנבראים כמות שהם בעלי גבול ותכלית".

"כי מקור החיות הוא רוח פיו של הקב"ה המתלבש בעשרה מאמרות שבתורה ורוח פיו ית` היה יכול להתפשט לאין קץ ותכלית ולברוא עולמות אין קץ ותכלית לכמותם ואיכותם ולהחיותם עדי עד ולא היה נברא עוה"ז כלל אלא שצמצם הקב"ה האור והחיות שיוכל להתפשט מרוח פיו והלבישו תוך צירופי אותיות של עשרה מאמרות וצירופי צירופיהן בחילופי ותמורות האותיות עצמן ובחשבונן ומספרן שכל חילוף ותמורה מורה על ירידת האור והחיות ממדרגה למדרגה דהיינו שיוכל לברוא ולהחיות ברואים שמדרגות איכותם ומעלתם היא פחותה ממדרגות איכות ומעלת הברואים הנבראים מאותיות ותיבות עצמן שבעשרה מאמרות שבהן מתלבש הקב"ה בכבודו ובעצמו שהן מדותיו". עד כאן. ואני מזכיר את ההערה בראש המכתב לדאוג לכך שלא יהיה חשש של חכמה מרובה ממעשים. בהצלחה - מנשה ישראל