כבוד הורים

שלום וברכה

אעתיק לך מספר קצור שו"ע סימן קמג - הלכות כיבוד אב ואם סימן קמג. הלכות כיבוד אב ואם, ובו כ"ב סעיפים: (א) צריך ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ובמוראם, שהשוה אותן הכתוב לכבודו ולמוראו ית"ש. כתיב כבד את אביך ואת אמך, וכתיב כבד את ה` מהונך. באביו ואמו כתיב איש אמו ואביו תיראו, וכתיב את ה` אלהיך תירא. כדרך שצוה על כבוד שמו הגדול ומוראו, כן צוה על כבודם ומוראם. שלשה שותפין הם באדם. הקב"ה ואביו ואמו. (איש מזריע לובן שבו, אשה מזרעת אודם שבו, והקב"ה נופח בו נשמה, מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור). בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני: (ב) איזהו מורא.

לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריך, או מקום המיוחד לו להתפלל, ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו, ולא יסתור את דבריו, ולא יכריע את דבריו בפניו אפילו לומר נראין דברי אבא. עד היכן מוראם.היה הבן לבוש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו או אמו וקרעו את בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו, לא יכלים אותם ולא יצער בפניהם ולא יכעס כנגדם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שצוה בכך. אבל יכול לתבוע אותם לדין על ההפסד:

(ג) איזהו כבוד. מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא (וע"ל סי` ל"ד סעיף ו`), ויתננו לו בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות, והראה לו פנים זועפות, נענש עליו: (ד) היה אביו או אמו ישנים, ומפתח חנותו של האבן תחת ראשיהם, אסור להקיצם משנתם אע"פ שיפסיד ריוח הרבה. אבל אם יגיע ריוח לאביו אם יקיצו, ואם לא יקיצו יצטער על מניעת הריוח, מצוה להקיצו כיון שישמח בזה. וכן מצוה להקיצו ללכת לביהכ"נ או לשאר דבר מצוה, מפני שכולם חייבים בכבוד המקום ברוך הוא (חיי אדם בשם ס"ח):

(ה) היה צריך לאיזה דבר בעיר, ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו, אע"פ שיודע שגם בשבילו יעשוהו לו, לא יאמר עשו לי בשבילי, אלא יאמר עשו לי בשביל אבא, כדי לתלות הכבוד באביו: (ו) אמרה לו אמו עשה זאת ועשה, ואח"כ בא אביו ושאל אותו מי אמר לך לעשות זאת, והוא מרגיש שאם יאמר שאמו אמרה לו, יכעס אביו על אמו, אל יאמר לו שאמו אמרה לו לעשות הדבר, אע"פ שע"י כן יכעס האב עליו (חיי אדם בשם ס"ח): (ז) חייב לעמוד בפני אביו ובפני אמו: (ח) חייב לכבדם גם לאחר מותם.

ואם מזכירם בתוך י"ב חודש בפה או בכתב, אומר או כותב הריני כפרת משכבו (פי` עלי יהא כל רע הראוי לבא על נפשו) או משכבה. ולאחר י"ב חודש (כבר קבל מה שקבל, שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י"ב חדש) אומר או כותב זכרונו לברכה לחיי העולם הבא או זכרונה לברכה לחיי העולם הבא (וע"ל סי` כ"ו סכ"ב): (ט) אפי` אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתירא ממנו.

ואפי` ממזר, חייב בכבוד אביו ומוראו. וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע כל זמן שלא עשה תשובה, ואך לצערו, אסור. ויש להחמיר כסברא הראשונה: (י) ראה לאביו שעבר על דברי תורה, לא יאמר לו עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו, אבא, כתיב בתורה כך וכך כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, והאב יבין מעצמו ולא יתבייש: (יא) אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין על מצות עשה בין על מצות לא תעשה, אפילו על מצוה של דבריהם, לא ישמע לו, דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה` אלהיכם, סמך שבת למורא אב ואם, לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא אב ואם, אם אמר לך חלל את השבת, אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצות, אני ה` אלהיכם, אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי. וגם מצות דרבנן דברי השית"ש הן, דכתיב לא תסור וגו`.

אמר לו אביו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול לו, והבן היה רוצה להתפייס, אין לו לחוש לפקודת אביו, כי אסור לשנוא שום יהודי אם לא כשרואהו שהוא עובר עברה, ונמצא שהאב צוהו לעבור על דברי תורה: (יב) אם הבן רוצה ללכת לאיזה מקום ללמוד תורה מפני ששם יהיה לו תועלת יותר מבכאן, והאב מוחה בידו מאיזה טעם, אינו חייב לשמוע לאביו, דתלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם (כדמצינו ביעקב אבניו ע"ה בשהלך מיצחק נטמן בבהמ"ד של עבר י"ד שנה ועסק בתורה, ואח"כ הלך לבית לבן וישתהה שם ובדרך כ"ב שנה. ונענש על אלו כ"ב שיה שלא קיים כיבוד אב, ונעלם ממנו יוסף כ"ב שנה, ועל אלו י"ד שנה שעםק בתורה לא נענש).

וכן אם הבן רוצה לישא אשה, והאב אינו מתרצה, אין הבן חייב לשמוע לו: (יג) אחד האיש ואחד האשה חייבים בכיבוד אב ואם, אלא שהאשה הנשואה לבעל כיון שהיא משועבדת לבעל לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם. ואך אם בעלה אינו מקפיד עליה, מחוייבת בכל דבר שאפשר לה: (יג) אחד האיש ואחד האשה חייבים בכיבוד אב ואם, אלא שהאשה הנשואה לבעל כיון שהיא משועבדת לבעל לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם. ואך אם בעלה אינו מקפיד עליה, מחוייבת בכל דבר שאפשר לה: (יד) כל המבזה אביו או אמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה.

הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר ארור מקלה אביו ואמו: (טו) היה קוץ תחוב לאביו או לאמו, לא יוציאנו, שמא יעשה בהם חבורה (שהוא באיסור חיוב חנק). וכן אם הבן הוא רופא, לא יקיז להם דם, ולא יחתוך בהם אבר, אע"פ שהוא מכוין לרפואה. במה דברים אמורים, כשיש אחר לעשות, אבל אם אין שם אחר לעשות והן מצטערין, הרי הוא מקיז וחותך כפי צורך הרפואה: (טז) מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו, משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירחם ה` עליהם. ואם א"א לו לעמוד מפני שנשתטו ביותר, יניחם וילך לו ויצוה לאחרים להנהיגם כראוי להם:

(יז) אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו, כבודו מחול: (יח) אסור להכות את בנו הגדול. ואין גדלות זו תלויה בשנים, אלא הכל לפי טבעו של הבן, כל שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה אפילו אינו בר מצוה, אסור להכותו, אלא יוכיחו בדברים. וכל המכה את בנו הגדול, מנדין אותו, שהרי הוא עובר על לפני עור לא תתן מכשול: (יט) חייב אדם לכבד אשת אביו אע"פ שאינה אמו כל זמן שאביו קיים.

וכן חייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת. ודבר הגון הוא לכבדם גם לאחר מיתת אביו ואמו: (כ) חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ממנו בין שהוא אחיו מן האב בין מן האם. וחייב אדם בכבוד חמיו וחמותו (כדמצינו בדוד המלך ע"ה שחלק כבוד לשאול המלך שהיה חמיו וקראו אבי שאמר לו אבי ראה גם ראה). וחייב בכבוד אבי אביו, אלא שכבוד אביו גדול מכבוד אבי אביו:

(כא) מי שהוא רוצה באמת לכבד את אביו ואת אמו, יעסוק בתורה ובמעשים טובים, שזהו הכבוד הגדול להאבות, שאומרים הבריות אשרי לאב ואם שגדלו בן כזה. אבל אם אין הבן הולך בדרך הישר, הרי אבותיו ישאו חרפה עליו, והוא מבייש אותם בבושה שאין גדולה הימנה. וכן האב שרוצה לרחם על בניו באמת, יעסוק בתורה ובמעשים טובים, ויהא נוח לשמים ונות לבריות, ויתכבדו בניו בו. אבל מי שאינו הולך בדרך הישר, גם זרעו מגונה אחריו. וגם בעון אבות בניו מתים, דכתיב פוקד עון אבות על בנים.

ואין אכזריות גדולה מזאת, שהוא גורם בחטאיו שימותו בניו. ואין לך מרחם על בניו יותר מן הצדיק, כי זכותו עומד לאלף דור: (כב) גר אסור לקלל אביו הגוי ולא יבזהו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, אלא נוהג בהם מקצת כבוד: בברכה - בנימין שמואלי