איך לא מוזר בעיניכם שלתלמידי חכמי הגמרא לשכב עם האישה זה עונג שבת ??

שלום וברכה

כבר כתבתי לך, כי סגנון הכתיבה שלך מורה כי אתה משתייך לעדה קראית או אפיקורסית, וכדאי לשנות את הסגנון. אם אתה אכן `קראי`, אני ממליץ לך להפסיק להתריס באתר שלנו, כי אנחנו נחזיר לך בס"ד מנה אחת אפיים, ולא תשיג את מה שאתה רוצה, אדרבה. ולגופו של עניין, אכן, הזמן האידיאלי על פי חז"ל לקיום היחסים הוא דווקא בליל שבת. ובכן, היו מהצד השני של המתרס – בין אלו שפנו עורף למסורת ישראל, שאכן אסרו בהחלט את קיום היחסים בשבת וראו בעצם המעשה עניין של חילול שבת, והיו גם מי שטען שעל פי האסטרולוגיה ראוי שלא לקיים יחסים בשבת, וכפי שמאריך בזה רבינו בחיי (דברים יח י). בספר היובלים (מהקראים הראשונים – פרק ז) כתוב כך:

"איש אשר יחלל את היום הזה [שבת] אשר ישכב עם אשתו מות יומת". והביא שיטה זו בפירוש אבן עזרא (שמות לד כא) וזה לשונו הפיוטית: "בחריש ובקציר תשבות - אמר ענן [הקראי] ימחה שמו כענן. כי זה על משכב האישה. והלא תכסהו בושה. כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש. הלא במלת קציר יחריש". ובספר כרמי שומרון (עמוד 27) מביא מאגרות השומרונים (מתגוררים היום בשכונת מרקה בחולון, וחלקם על הר גריזים בשטחי הרשות הפלשתינאית):

"ולא נשכב עם אשה ולא נבעור בו אש בשבת, ויהודאים ישכבו עם האשה בלילות השבת", והקראים בספריהם האריכו לבסס את האיסור הזה, ובעיקר `אלקירקיסני` בספרו פרק יג ופרק יד, [הועתק מערבית לעברית במאסף `חורב` ניו יורק תרצ"ה], ותוכן דבריהם לאסור קיום יחסים בשבת מכיון שהאיש והאשה נטמאים על ידי כך ונאמר זכור את יום השבת לקדשו, לכן אסור לעשות דברים שיביא לידי טומאה, וכן יש לאסור שזה דומה לזריעת זרעים וכמו שנאסרה הזריעה בשדה כך יש לאסור את הזריעה הזאת, וכן יש מביניהם שהטעימו לאסור מטעם היגיעה והתאמצות שיש בזה, וכו`, את כל דבריהם תשא הרוח.

אולם חכמי ישראל כמו רבינו סעדיה גאון כתב להתיר ללא עוררין, ודחה את כל דבריהם, וקבע כי מכיוון ששלמה המלך קורא להזדווגות בשם `תענוגות` הרי זה נכלל בכלל הציווי `וקראת לשבת עונג`, ואדרבא זהו מכלל חיוב העונג בשבת. וכל דברי הקראים יש בהם עירבוב מושגים מבהיל, ראשית מה שקבעו כי הטומאה שיש במעשה זה היא סתירה לקדושת השבת, היא טעות מיסודה כי טומאה הלכתית איננה ההיפך מקדושה, היא אכן ההיפך מ`טהרה` אבל לא מ`קדושה`, יכול האדם להיות טמא ובאותו העת קדוש וצדיק, ויכול אדם להיות טהור ובאותו העת להיות רשע בדעות ומעשים, על `קדושה` הזהירה התורה בשבת, ולא על טהרה. קדושה הוא בקדושת המצוות וקדושת הדעת, `אשר קדשנו במצוותיו`.

הציטוטים שהבאת על דבר אכילת בשר אינו מדבר אלא על אכילת בשר קדשים שנשחטו ונזרק דמם על מזבח בית המקדש, אולם אכילת בשר חולין מותרת לכל איש בין טהור ובין טמא, וככתוב דברים פרק יב טו): "רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכֲלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל". חכמי ישראל המליצו רבות על קיום היחסים דוקא בליל שבת, ואף התקינו תקנות מיוחדות ומאכלים מיוחדים לתועלת העניין כמבואר במסכת בבא קמא סוף פרק שביעי. ויש האומרים כי תקנה זו נועד באמת להוציא מלבם של צדוקים, קראים, וטועים אחרים שיבקשו לאסור את הבעילה בשבת מסיבות לא אמיתיות. בספר הזוהר יש התייחסות רבה לנידון קיום יחסים בליל שבת דוקא וההשפעה כתוצאה מכך.

מנשה ישראל