התאבדות ביהדות

שלום וברכה

המתאבד כשדעתו לא נטרפה עליו סובל קשות בעולם הבא, עד שכתבו שאין לו חלק לעולם הבא, ולכן הצער גדול, אך יכולים אנו במעשינו בעולם הזה לעילנוי נשמתו לעזרו לזכות לחלק בעולם הבא, ואעתיק קיצור מדברי מרן הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ו - יו"ד סימן לו נשאלתי בדין המאבד עצמו לדעת האם מצוה על בניו לומר אחריו קדיש ולעשות הלימודים בלילי השבעה והשלשים וביום פקודת השנה, לעילוי נשמתו, כמו שנוהגים לעשות לשאר נפטרים, או מכיון שאמרו חז"ל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב, אין שום תועלת בקדיש ובלימודים לע"נ, ושב ואל תעשה עדיף (א) הנה עיקר המאמר שהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב, (שהובא כן במדרש תלפיות לא נמצא להדיא בגמרא, ובימי חרפי אמרתי שיש סמוכין לזה בגמ` גיטין וכו` ועכ"פ למדנו מכאן שהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב. וכן ראיתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג (תשובה ת"ט דף ע"ב ע"א וע"ב), שכ`, מרגלא בפומייהו דאינשי בשם חז"ל שהמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב, ולא מצאתי מאמר חז"ל זה בשום מקום, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר מאותה שאמרו אם אנו טובעים באים לחיי עוה"ב משמע שאחרים הטובעים עצמן לים אין להם חלק לעוה"ב.

ואפי` לא נאמר מאמר זה ראוי הוא ליאמר, שעל כל העבירות יכול אדם להתוודות ולבוא לחיי עוה"ב וכמ"ש (בסנהדרין מג:) שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב, משא"כ במאבד עצמו לדעת שאינו יכול לשוב ולהתוודות, שאחר שעשה המעשה הרע אף שעודנו מפרפר ומפרכס ה"ז כתשובה לאחר מותו, וכתיב היום לעשותם ולא למחר. עכת"ד.

ניהדר אנפין לענין השאלה אם יש לומר קדיש ולימודים לע"נ הנפטר המאע"ל, והנה בשו"ת חתם סופר (חאה"ע ס"ס סט) כ`, מאי דמרגלא בפומייהו דאינשי שאין אומרים קדיש אחר המאע"ל, לא ידעתי טעם הגון לזה, וכי מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילהו מרדת שחת, והרי אבשלום לא היה עושה מעשה עמיו, והתפלל עליו דוד ואמר ז` פעמים בני להעלותו משבעה מדורי גיהנם, ועוד פעם בני להכניסו לג"ע. (סוטה י סע"ב). ואלישע אחר לא עשה מעשה עמיו, ור` מאיר העלה עשן מקברו, להוציאו מדין גיהנם. (ור` יוחנן הכניסו לחיי עוה"ב, ע` חגיגה טו:), אלא נ"ל שנשתרבב המנהג הזה כי לא יניחו שאר אבלים לחלוק עמהם בקדישים, כי יטענו דלאו כל כמיניה לאבד עצמו ולהשליך תיקון נשמתו על חשבוננו. ע"ש.

גם הגאון ר"ח פלאג`י בשו"ת חיים ביד (סי` קי) כ` בשם הרב באר המים (סי` נד), שקדיש ולימוד יכולים לומר, ושכ"כ החת"ס הנ"ל. ע"ש ואף שנאמר שברשעו מת, מ"מ ע"י תפלה לכפרת נפשו שפיר מזכה לו, וכמ"ש התוס` (סוטה י:) גבי דוד שהועיל בתפלתו על אבשלום להצילו מגיהנם ולהעלותו לחיי עוה"ב. גם הפתח הדביר ח"ג (סי` רפד סק"י) כ`, שהבן של המאבד עצמו לדעת לא ימנע מלומר קדיש וכן לומר הפטרה בצבור לעלוי נשמתו, וכמ"ש המעבר יבוק (מאמר ג` פכ"א) שטוב להתפלל גם על רשע שמת ולעשות צדקה לכפרת נפשו, ואפי` אחר י"ב חדש. וכ"כ החת"ס הנ"ל.

וסיים, והמעיין יקיש לכל דבר שיש בו עילוי ותיקון לנפש המת, שראוי לבן להתאמץ הרבה ולהוסיף עליו יותר משאר מתים ותהוי ארכא לשלוותיה והיתה מנוחתו כבוד. ע"כ ויש להוסיף עוד טעם, ע"פ מ"ש המדרש תלפיות (ערך חלק לעוה"ב) בשם רבינו בחיי (ס"פ אחרי מות), שכל אלו ששנינו בהם ואלו שאין להם חלק לעוה"ב וכו`, פי` אין להם חלק ידוע בפני עצמן, אבל ניזונים ונהנים הם מכמה אוצרות צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו, כעני שאין לו מה יאכל וסמוך על שלחן חבירו. ושכ"כ הריקאנטי פר` כי תשא בשם ה"ר עזריאל, שבכל מקום שאמרו רז"ל אין לו חלק לעוה"ב, היינו שאין לו בית בפני עצמו ואוצר שהוא ברשותו והוא מושל עליו, וזהו שעושין לו מדור לפי כבודו, אבל מי שאין לו זכות עומד הוא במקום שעומדים רבים.

וכ` ע"ז, אמר המחבר, וכן השיב לי רוח אחד שנכנס באשה אחת על שאבד עצמו לדעת, וגם הודה שבעל אשת איש, ואמר שבצאתו מהאשה הזאת ילך י"ב חדש לגיהנם ומשם לגן עדן, ושאלתיו והרי ארז"ל הבא על א"א אין לו חלק לעוה"ב (כשלא עשה תשובה,), והשיב, שאין לו אותו החלק הידוע שהראוהו לו קודם בואו לעולם, אבל הקב"ה נתן לו בתורת צדקה חלק אחר אחר קבלת עונשו. גם פ"א נכנס רוח אחד באשה אחת ואמר שנענש על שאבד עצמו לדעת, ושכאשר יצא מהאשה הזאת ילך לגיהנם לקבל עונשו ומשם ילך לג"ע. ואמרתי לו והרי ארז"ל המאע"ל אין לו חלק לעוה"ב, והשיב, שעון זה מאבד חלקו שיש לו בפני עצמו, אולם עדיין יש להם מקום במקום שרבים עומדים שם. עכת"ד.

(וע` בשער הכוונות (דרוש ו דעמידה דף לו ע"ד) דמה שאנו אומרים, ושים חלקנו עמהם, שכאשר אדם חוטא ועושה עבירות המכבות את המצות מונע מעצמו שכר מצותיו, וניתנים לצדיק אחר, בסוד יכין רשע וצדיק ילבש, אך יש צדיקים גדולי מעלה שאינם רוצים ליהנות מזולתם, ומקבלים אותם רק בתורת פקדון, וכאשר ישובו בעליהן בתשובה יחזירו להם אותם ההארות וכו`. ע"ש).

ולפ"ז יש תועלת רבה באמירת הקדיש והצדקות שעושים לעלוי נשמת הנפטר המאע"ל, שיוכל ליהנות ביתר שאת מאוצרות הצדקה הגנוזים לאותן שלא זכו. וכן יש תועלת באמירת הפטרה בצבור, ובאמירת השכבה ותפלה לעלוי נשמתו. וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי` שנה). ובשו"ת דודאי השדה (סי` לט). וכן עיקר. עד כאן דברי הרב.

בברכה - בנימין שמואלי