מה מיוחד במדינת ישראל?

הרב שמואל חסידה / עת לחשוב גיליון 68:

ירושלים לא זקוקה לחוק, היא בעצמה- חוק. חוק, המעניק לה את שמה המיוחד ואת סגולתה. בלעדיו, אין היא יותר ירושלים, כי אם סתם עיר בירה. עוד פריז אחת, עוד לונדון, טוקיו או קהיר. וחוק חייה זה נסתר היה מעין רואה אלפי שנים. ועתה, הולך הוא ונחשף, יום אחר יום, ותבל כולה מתמלאת משאונו. הוא כופה את עצמו היום על העולם כולו. אוחז בגרונם של מדינות וטורד את שלוות האומות, אומות גדולות כקטנות.

ירושלים היא שיחת היום בפי כל. על מה מדברים למשל בוועידה מקצועית של עובדים סוציאליים בבוגוטה על כיבושה הבלתי חוקי של ירושלים. כמובן. ומה בשורה תבאנה הביתה נציגות קונגרס הנשים הבינלאומי בקופנהגן פיתרון כלשהו למצוקת שולחותיהן! לא זה העיקר, החשוב הוא שהגיעו להסכמה על הצהרת גינוי חריפה לשלטון ישראל בירושלים. כך ברור הוא, שאם מחר יתכנסו רופאי השיניים לוועידה כלשהי, הבעיה המרכזית בדיוניהם תהיה לבטח, העששת אצל תושבי מזרח ירושלים הנתונים למרמס המגף הציוני.

זהו, שמים וארץ וירושלים. [הוספה שלי: וכבר ניבא על כך הנביא יחזקאל (פרק לו פסוק ג) "וַתֵּעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן, וְדִבַּת עָם", וברש"י: דבת עם - פרלמנט בלע"ז, והוסיף הרד"ק כי כוונת הכתוב שאין לך לשון בעולם שלא חירפו וגידפו בו את עם ישראל על מעשיהם בארץ ישראל, כך כתב גם במצודות דוד: "הייתם עולים על שפת ולשון, רוצה לומר כולם היו מספרים ומדברים בכם, דברי גנות". ואכן בשל כך כולם יטלו חלק במסדר התיגמולים לעתיד לבוא, מי פחות ומי יותר, מי הצביע בעד גינוי ישראל, ומי נמנע].

והאו"ם, הוא הראשון שנתן את הטון. במוסדותיו השונים החליטו כבר מזמן שהיא בעיית הבעיות. לא הרעב הממית באפריקה המשוונית, לא השמדת האינדיאנים בצפון ברזיל, לא קמבודיה, ווייטנאם או אפגניסטן. וודאי לא שבי האמריקניים באיראן. אלו הן זוטות לעומת ירושלים המסכנת את שלום העולם. היא ולא אחרת. האם זה מצב נורמלי האם יש בו היגיון האם מספקת הפרשנות הפוליטית הרגילה את ההסבר הממצה למתחולל.

האם סיפורי הכניעה לנפש ושיקולי מדיניות פנים ארצית וגלובלית של המדינות השונות די בהם כדי להצדיק את פסטיבל ירושלים פסטיבל בו נוטלים הכול חלק, פוליטיקאים מכל רמה וסוג, אנשי תקשורת בהמוניהם, המון עם עד עקרות בית, היודעות היטב כי חום ביתן בחורף הבא תלוי לפתע בירושלים או שמא עדים אנו למחזה תעתועים נוסף בתיאטרון האבסורד של ההיסטוריה לא זה ולא זה.

אנו עדים לגילויו של חוק ירושלים. לא אניח לאומות כמה מוזר, אולם האמון על דבר נביאי ישראל היה מוכן לכך שאי פעם תועלה הצגת ירושלים זו על במת העולם. הוא חונך לדעת כי היא – החוק, ואם לא הבין ולא ידע, מתי, כיצד ואיך בדיוק יתחוללו המאורעות המסעירים, הרי נאמנים היו עליו דברי הרמב"ם בנידון "שכל הדברים (דברי הנבואה לעתיד) וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" (הלכות מלכים פרק יב, הלכה ב`). מסקנה: כאשר יהיו- ידע שהוא יודע אותם. אכן, במקרה של ירושלים אנו כבר יודעים, דברי הנבואה מתגשמים והולכים.

לעינינו מתגשמים והולכים. במקומות רבים מתארים הנביאים את מלחמות האחרית מסביב לירושלים, בזכריה, ביחזקאל ועוד. מלחמות בה ייטלו חלק כל מדינות העולם. כך פירש יונתן בן עוזיאל (פרשן תנ"ך מתקופת סוף בית שני. תלמיד הלל) את הפסוק המפורסם בישעיה (ס"ב, א`): "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט", וכה הם דבריו: "עד דאעביד פורקן לציון לא אניח לעממיא ועד דאייתי נחמא לירושלים לא אשקיט למלכותא".

ביאור: לא אניח לאומות לחיות ביניהם בשלום עד שאפדה את ציון, ועד שלא תבוא הנחמה לירושלים- לא אשקיט את המדינות. הנה כי כן, תלוי איפוא שלום העולם בגורלה של ירושלים, ממש כטענת הגדולים שבשונאינו. אולם לאין ערוך היא תמונת המצב הבהירה שמצייר לנו ספר "הזוהר", וכה נאמר בו: "ובני ישמעאל עתידים בזמן ההוא לעורר יחד עם כל עמי העולם לבוא לירושלים שכתוב (זכריה י"ד): "ואספתי את כל הגויים על ירושלים למלחמה".

"ויתאספו כל העמים ויעשו עצת שלום ביניהם ויתהפכו לישראל להשמיד, מפני שהקימו להם מלכות, ותהא עת צרה ליעקב, אומנם לא יבוא לשבר, אלא ממנה יושע" (זוהר ובאחד מפרשניו הרמ"ק). שימו לב למרכיבי תמונת העתיד של ה"זוהר". • בני ישמעאל כמוליכי המתקפה. • הם יעוררו את כל העולם. • לבוא למלחמה על ירושלים. • השנאה כלפי עם ישראל תהיה משום שהקימו מלכות. דומה, כי תמונה זו מוכרת לנו. היא צובעת בצבעים עזים את המציאות הפוליטית של ימינו אלה. (כדאי קורא יקר, בימים מעיקים אלה, לשנן גם את המרכיב העתידי המופיע בדברי הזוהר: "אומנם לשבר לא יבואו וממנה יוושע".

כלומר, הוא מבשר לנו שבמציאות העגומה טמון הפיתרון וההצלה. כדאי להעניק לו קרדיט לספר "הזוהר" גם לגבי העתיד אחר שהיטיב לצייר את פרטי תחילת המאורעות). ובכן, לא טירוף מערכות בפוליטיקה העולמית הוא שהעלה את בעיית ירושלים לראש דאגות העולם. אין לפנינו צירוף מקרים מקרי ונטול היגיון. מאחורי התסבוכת הבינלאומית קיימת תוכנית קדומה. וזו, רק מגבירה את השאלה: מה פשר כל זה מה הבשורה בכל אלה מדוע יתאחדו כל העמים נגד ירושלים מהו, בקיצור, חוק ירושלים בסוף כל הניסיונות חוק ירושלים הוא אחד מאמונות היסוד של היהדות.

זו האמונה כי יש ייעוד להיסטוריה האנושית והעולם צועד לעבר תיקונו הרוחני והנעלה. חץ הזמן מורה לעבר המטרה, היא חברת העתיד, בה יוגשם עיקרון החיים לאור האידיאלים של הצדק והמוסר, שהם אלוקיים ביסודם, ורק בהם טמונה אפשרות חיי האושר בעולם הזה. לאור אמונה זו לא התוהו ובוהו שולט בחיי אנוש, כי אם הבחירה החופשית.

יכול אדם או האנושות כולה לבחור בדרך הטוב, הצדק והיושר, ולייסד בכך את מלכות השלום בעולם. וברשות האדם לבחור באלטרנטיבה (ובזו אומנם בחר), בחיים של משחקי כוח אפלים, מלאים שאיפות עצמה וכיבוש, כבולים לתאוות החומר, המצמיחות כל מלחמות איש ברעהו ושואה אחר שואה בתולדות העמים והמדינות. אולם גם אז, אומרת היהדות, תעלה ותופיע מלכות המשיח על במת העולם.

כאשר כל ניסיונות השווא של האנושות לבסס את חייה על עקרונות שונים מעקרונות הרוח יכשלו, כאשר כל האידיאלים האנושיים יתפוררו תוך שפך דם רב (דוגמת הקומוניזם בדור זה) תתעורר המבוכה הגדולה, שתצמיח בסופו של דבר את האמת בלבבות, שתפנה אותם מחדש אל חיי הרוח, שם עולם התיקון. כי האלוקים, בורא עולם ואדם לא הניח את האנושות לגמרי לנפשה. במקביל לחוקי טבע יצר חוקי מוסר והיסטוריה, תוכניתו תצא לפועל בכל מקרה, יבחר האדם את דרכו ככל שיבחר, ויהיו כוונותיו במעשיו ככל אשר יהיו.

כדי להמחיש את הדברים הרשו נא לצטט מדברי הרמב"ם על ישו הנוצרי. קטע מתוך ספר "היד החזקה" אשר דורות היה בגניזה, בגלל מספרי צנזור הכנסייה הקתולית. "אף ישו הנוצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר (שם י"ד) : "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים נתנבאו שמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם להשפילם ולהחליף התורה ולהתעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה"`. וכאן אנו מגיעים לעיקר:

"אבל מחשבות בורא העולם אין כוח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישו הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו (הכוונה למוחמד נביא האיסלאם) אינן אלא ליישר הדרך למלך המשיח ולתקן העולם כולו לעבוד את ה` ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל אחד עמים שפה ברורה לקרוא עולם בשם ה` ולעבדו שכם אחד. כיצד כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ועמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו במצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות.

ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן וכבר בא המשיח (לדעתם!) וגילה נסתריהם. וכשיעמוד מלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נתחלו אבותיהם ושנביאים ואבותיהם התעום". (רמב"ם הלכות מלכים י"א, דפוס ווניצה, שנת של"כ). זהו נוסח חוק היסוד של ההיסטוריה האנושית: קיימת תוכנית אב אלוקית לגאולת האדם.

ואף כי זירת פעולתו של האדם בעולם הינה רחבת ממדים, אין ההיסטוריה שדה הפקר, למרות החופש הבלתי מוגבל שהעניק הבורא ליציר כפיו, לעשות ככל העולה על רוחו- לעולם לא יוכל לחרוג מן התוכנית האלוקית עצמה, אף לא לשנותה. נצרות איסלם וגאולה בין אם יעשה את המעשה הטוב ובין אם יבחר בדרך הרעה, התוכנית ההיא תצא לפועל. ולא עוד, אלא גם מעשי האדם הרעים משרתים אותה.

אחי יוסף ממחישים היטב חוק זה. הם מכרו את יוסף כדי למנוע את הגשמת חלום המלכות שלו, והנה דווקא במעשה המכירה קרבו אותו לכס המלוכה. זו רק דוגמא אחת מאלו הפזורות בתנ"ך ובספרי התולדה. באספקלריה זו רואה הרמב"ם את הנצרות והאיסלאם. למרות היותם האיום הגדול ביותר שקם לעם ישראל, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית, ועל אף כוונותיהם ומעשיהם הנתעבים כלפי עמנו, שירתו גם הם את מטרת גאולת האדם והעולם. הגאולה, כפי שהיא מובנת ביהדות, הינה ארצית, בעולם הזה דווקא. היא לא יכולה לצמוח בחלל הריק.

היא לא תהיה גאולה, אם הבריות לא יחושו בחסרונה ולא ישאפו אליה. כאן, לדעת הרמב"ם, תרמו הנצרות והאיסלם בבלי דעת, תרומה חשובה. הם יצרו את הרקע הנוח לאפשרות בוא הגאולה. הם עוררו את הציפייה אליה בלב מאות מיליונים, שתלו בתודעת מאמיניהם את השאיפה לעולם מתוקן, לחיי חסד, אמת ויושר במלכותו של משיח. כאשר תבוא גאולת אמת, יהיו מוכנים לה נפשית, יקסלו בשורתה ויגאלו. מתוך הריסות העולם בירושלים, יבוא חוק היסטורי זה לידי מימוש מלא. אנו לא יודעים לא כיצד, לא מתי ולא איך.

אולם אנו יודעים: זו בשורת הנבואה בישראל. ירושלים תהיה מקום המפגש בין עם ישראל, אומות העולם וחזון הגאולה. היא תהיה בירת חברת העתיד שתצמח מתוך הריסות העולם הישן שיסודותיו האנושיים התפוררו, בגלל חוסר תשובות נכונות לבעיות אדם, עם ועולם. על כן, חייבים כל האירועים המובילים לעידן ההוא, להתחולל מסביב לירושלים. יום אחרי יום חוזרת ירושלים לחדשות, כמו בסיסמת פרסומת של חברה גדולה. יום אחר יום נקבע שמה בתודעת מיליונים בעולם.

יום אחר יום גדלה מעורבות הבריות בנעשה בה, בבעיות שהיא מעוררת ובסכנות שחוסר פתרונן יגרום לכל אדם עלי אדמות. ירושלים חדלה להיות, עקב התעמולה נגדה, פינה מרוחקת שאפשר לעבור עליה לסדר היום. בלבותינו במיוחד גורמת מיתקפה בינלאומית זו למועקה כבדה, הקוראת להתמודדות מחודשת, לעריכת חשבון נפש וקביעת עמדות. אך אין להתעלם מכך. היא מטלטלת יום יום יותר ויותר בריות ברחבי תבל, עד כי בבוא יום המהפך, לא יישאר איש אדיש למתרחש, ובגאולתה יראה כל אדם גם את גאולתו הוא.

כי הנאבקים נגדה לא יודעים זאת, אך את מאבקה הם נאבקים. המגנים אותה מעל כל במה בעולם יוצרים במו ידיהם את שבחיה. הקוראים למלחמה עליה מביאים, בבלי לדעת, את השלום שלה, שיהיה פרוש על פני כל תבל. כי חוק הוא- חוק ירושלים.