מסורת הדורות על אירועי יציאת מצרים ומתן תורה

 
1. קודם כל, התנ"ך היה בידי העם, כפי שהתורה דורשת מכל אב בישראל: "ושיננתם לבניך ודיברת בם בלכתך בדרך, בשכבך ובקומך", "והגית בו יומם ולילה" ועוד, כך שהתורה דורשת מכל האבות ללמד את הילדים תורה. עם ישראל ידוע כעם הספר, גם לפני 2000 שנה היה מלמד את ילדיו הקטנים קרוא וכתוב - כדי שיקראו בתורה, כפי שגם המשנה קובעת לפני אלפיים שנה בקירוב (מסכת אבות פרק ה, כא): "בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות". הסנהדרין בסך הכל קבעה אילו ספרים אין להכניס לתנ"ך (כמו לדוגמה ספר חנוך, שלא היה לו מקור אמין).
2. ישנה מצווה מיוחדת לכך בתורה, הדורשת מכל העם כולו לשמוע את קריאת כל ספר התורה בירושלים מידי כל שבע שנים. כך שגם אדם מבוגר שלא יודע קרוא וכתוב, שמע את כל מה שכתוב בתורה לפחות 10 פעמים בחייו.
3. גם אדם שלא יודע קרוא וכתוב, יודע לדבר, יש לו אבא וסבא וחברים ושכנים וידידים, והוא יודע בדיוק מהי ההיסטוריה של אבותיו.
4. אם לפני "מהפכת הדפוס" היה אפשר לכתוב מה שרוצים, אז מדוע עוד דתות באלפי השנים האחרונות לא המציאו מסורות על נסים בקנה מידה המוני? שוב, היהדות מציעה את ההוכחה החזקה ביותר: התגלות של האל בהיסטוריה לפני עם שלם. לא מובן שמדוע אדם רציונלי יבחר לכפור בהיסטוריה אורלית וטקסטואלית של עם שלם.
5. האם אתה סובר שניתן לשקר לעם שלם שאבותיו ראו התגלות המונית - רק בגלל שרבים אינם יודעים קרוא וכתוב? אם כן, היינו צריכים למצוא טענות להתגלות המונית של אלוקים בעוד הרבה דתות שמאמיניהם אינם ידעו קרוא וכתוב.