לימוד קבלה וקריאה בזוהר הקדוש

שלום רב!

שאלה טובה;

התשובה היא שהעיקר ביהדות מאז ומעולם אינה נסתרות אלא בנגלות, כעין הכתוב בפרשת ניצבים: הַנִּסְתָּרֹת לַייָ אֱלֹהֵינוּ - וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם - לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
דגש הפסוק הוא בלעשות את כל דברי התורה הזאת, כלומר, מצוות מעשיות, דינים והלכות. הן - הן גופי תורה, ולכך בישיבות קדושות תמיד, הלימוד הגדול הינו בגמרא. משנה. הלכה.
הקדוש ב"ה רוצה ומבקש מעשים. לכן, הבסיס והעיקר בלימוד התורה הוא פן ההלכתי.

וזה לשון רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ד: ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות האלו הם שחכמים הראשונים קוראין אותו א פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס, ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין, ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות, ואף על פי שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו חכמים דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הוויות דאביי ורבא, אעפ"כ ראויין הן להקדימן, שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקדוש ברוך הוא ליישוב העולם הזה כדי לנחול חיי העולם הבא, ואפשר שידעם הכל קטן וגדול איש ואשה בעל לב רחב ובעל לב קצר.

ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו: הגה: טז] ה וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא, במשנה וגמרא, אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל. (טור בשם ר"ת וע"פ ע"ל סי' רמ"ה ס"ו). יז] ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא, משנה <ב> וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא, ו אבל לא בלמוד (ד) שאר חכמות. (ריב"ש סימן מ"ה ותלמידי רשב"א) יח] ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, יט] ובלבד שלא יהיו ספרי מינים, וזהו נקרא בין החכמים טיול בפרדס. ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות (רמב"ם סוף מדע ס"פ ד' מהל' יסודי התורה).

הקבלה היא גם מסוכנת אצל מי שאינו ראוי, כי יכולים לבאר אותה ולטעות בכל מיני דרכים לא דרכים, בעקלקלות ובעקמימות, ותנועות מסוכנות רבות קמו מזה, וכמו השבתאות, שהתבססה הכול בקבלה, ועוד כהנה, ולכך, רק מי שמוסמך בחלקי התורה האחרים, רשאי ללמוד וללמד קבלה, ורק רב כזה, הוא יכול ללמד קבלה.

הצלחה וברכה;

יעקב משה