בעלי לא מקשיב לצרכי

אנחנו נשואים חמש שנים עם כמה ילדים ב"ה, סה"כ מסתדרים וחיים בהבנה ברוב הדברים חוץ מזה שהוא לא רואה כמעט שום צורך שלי.לא מפנים ומתעלם ממש במכוון אפילו שלאחר שחכיתי שיבין מעצמו והגעתי למסקנה שאני צריכה לומר במפורש. ממש חשתי קטנונית אך הסברתי בסופו של דבר את צרכי וככה כבר מספר לא מועט של פעמים אך לא בצורה "חפרנית" כמו: שאני אשמח לקבל לפעמים שוקולד קטן, שאני זקוקה לאוויר וליציאה קלילה כי כל היום אני עובדת או עם הילדים כמעט ללא יכולת לנשום. שהוא שקוע מדי בעבודה ואין לנו שום זמן לטפח את הזוגיות אף פעם ואני מרגישה ממש דעיכה רצינית בזוגיות. בעיקר דברים כמו: היה לי יומולדת ואפילו לא איחלת מזל טוב (לא מדברת על מתנה או יחס קטן כלשהו) וכך בעצם תמיד, אפילו שמדובר בבן אדם חם ולא קר ואדיש זה נדמה כאילו ממש לא אכפת לו ומכל השאר כן, אני נותנת לו לצאת שלוש פעמים בשבוע לספורט.עוד פעם לשיעור בערך עד הבוקר ובעיקר אף פעם לא מתנגדת שילך להנות ואפילו דוחקת בו ורוצה לראות אותו נהנה. וכל מה שקשור לטיפת הנאה אצלי לא בא בחשבון. וכשכן בסוף אני מוצאת איזשהו סיבה לצאת תמיד, תמיד! זה נגמר באיזה ריב או תלונות או עצבים ואני מצטערת שיצאתי ולרוב גם מקבלת טלפון מהר לשוב וכדו'.בפעם האחרונה שרציתי משהו זה היה שרציתי ללכת לטבול במקווה חדש שנפתח אך הוא מעט רחוק ועל כן הייתי זקוקה למונית וזה היה יוצא סכום של 40 ש"ח בערך להלוך חזור-הוא טען שזה מיותר והוא לא רואה סיבה שאקח מונית ואלך למקווה הרגיל שהוא ישן אבל במרחק הליכה ולא מצריך מונית.אפילו שהוא נוהג ולכל מקום הוא נוסע עם הרכב ובשביל עצמו לא עושה שום חשבונות של כסף כשרוצה לנסוע רחוק,ותמיד זה כך כשיש לי רצון למשהו הוא ישר דוחה במחי יד שזה לא דחוף\לא חשוב\לא נצרך.איני מפרגנת לעצמי כמעט כלום ופעם בשנה בערך שיש לי צורך או רצון אני ממש צריכה להביא הוכחות ושכנועים לרצוני,למרות שאני גם כן עובדת על הכסף ומאוד קשה אבל נותנת לו להיות האחראי הבלעדי,הוא לא מגביל אותי ותמיד אני יכולה לקחת אבל משתפת אותו בצורך שלי לדברים ולרצונות ותמיד זוהי תגובתו שמוציאה לי את החשק לרצות.מה אני אמורה לעשות בנידון?תודה רבה על התייחסותכם ואודה לתשובתכם