האם ההלכה נותנת לגיטימציה לפדופיליה?

האם התורה לא אוסרת על פידופיליה?
ויקרא (פרק יט): "אל תחלל את בתך להזנותה, ולא תזנה הארץ...". אב הבא על בתו מתחייב במוות. גבר המקיים יחסי אישות עם ילד חייב מן התורה במוות (ראי למעלה כותרת "איסור זנות ופריצות". כפי שניתן לראות, מלבד נישואין בין גבר ואשה כדת משה וישראל, אין שום סוג אחר של נישואין ביהדות).

ויקרא (פרק יח): "איש איש אל-כל-שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה, אני ה'" - ידוע כי הרוב המוחלט של מעשי הפידופיליה נעשים בין בני משפחה, מתוך גילוי עריות. ביהדות העושה כן מתחייב במוות.
עוד אמרו חז"ל: (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". האשה בוחרת בעצמה את בעלה.

פסק הרמב"ם (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להבעל למי ששנוא עליה)".

 
אף על פי כן התורה לא אסרה נישואין בין קטינים במפורש, וזאת מסיבה היסטורית ידועה: במהלך ההיסטוריה היו תקופות קשות מאוד בעם ישראל, בהן נאלצו לחתן ילדות עם ילדים (אצל יתומים בעיקר), וזאת מחשש שגויים יחטפו אותן, יסחרו בהן או יתחתנו איתן בעל כרחן (מה שהיה נפוץ למדי במדינות האיסלאם). אני בעצמי מכיר סבים וסבתות שהתחתנו עוד כשהיו ילדים מסיבות דומות. היתה סכנה עצומה לילדות יהודיות צעירות להחטף ולהנשא עם גויים שחמדו בהן, וחשש דומה לסחר וזנות. באופן מוזר, גויים לא נהגו לחטוף או לקחת נשים נשואות. מסיבה זו היו תקופות בהן חיתנו ילדים בגיל מאוד צעיר, כדי שהגויים לא יפגעו בילדיהם. כאשר היו הורים מתחתנים את ילדיהם בגיל צעיר הם עשו זאת מתוך דאגה לשלומם, ולא שום סוג של פידופיליה חלילה. פידופיליה לא היתה מקובלת בשום קהילה יהודית, ובשום תקופה (את מוזמנת לחפש בכל הש"ס, הגמרא והפוסקים ליגיטימציה למעשה שכזה). דווקא להיפך: ידועים ביהדות מקרים של פידופילים שנתפסו בקהילה היהודית הקדומה, ולפי מה שקראתי תמיד היו הורגים אותם, או מגרשים אותם מן הקהילה.