האם זה תיקון?...ניסhון?

שלום כבוד הרב.. אני בת 21 חיה כ 3 שנים בארה"ב גדלתי בבית חילוני. אף חילוני מאוד!!! מגיל 8 לקחתי על עצמי להגיד שמע ישראל כל הלילה..בלי לדעת מה משעמות הדבר..פשוט שמעתי את בת דודה שלי הקטנה אומרת והתחלתי להגיד גם..תמיד הרגשתי שיש בי משהו שונה מהסביבה שבה חייתי,בגיל 18 התחלתי ללכת לשיעורי תורה,להתפלל קצת,ולקורא מאמרים באינטרנט. כיום התחזקתי מאוד אני שומרת שבת,מתפללת ואך מרבה לקיים מצוות ברוך השם! השאלה שלי היא... הנשמה שלי מגיל קטן הייתה צמאה לתורה,יש לי אהבת שם גדולה. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אני רק עוברת עוד ועוד מכשולים,אם זה משפחה,אם זה חברה,פרנסה,זיווג,שום דבר לא מסתדר לי ,ועדיין אני מודה לשם,ואוהבת ומתחזקת.ומחזקת אחרים.כי ראיתי גם ניסים אחרי כל רע שעברתי ראיתי גם ישועה.אבל שוב הכל חוזר חלילה.אז אני ממשיכה להגיד לעצמי הישועה תבוא.היא כבר באה..וראית זאת. אבל לפעמים אינני מסוגלת עוד. אני נותנת מעצמי כל כך הרבה לזולת,ובאהבה ואני לא מבקשת הרבה רק קצת נחת,אני רק בת 21 ומרגשיה מאוד זקנה בנשמה. וזה כואב. הדבר שהכי מלחיץ אותי כרגע זה כשנולדתי ב י` בתשרי 1986 (יום כיפור),בזמן הלידה הרופאים פגעו לי בעצב בכתף מה שגרם לי לנחות ביד! והמצב רק מדרדר עוד ועוד...ואין לי את היכולת הפיננסית אפילו לטפל בעצמי! אני יודעת שלמרות הכל מצווה להיות בשמחה,ואני מנסה..אבל קשה לי מאוד לשמור על זה..עם כל התיקונים, והמכשולים שאני עוברת.. מה הפתרון מה לעשות כמה חזקה אני צריכה להיות סליחה על ה"שאלה"הארוכה... ותודה רבה! כל טוב.