גבולות ארץ ישראל

אנציקלופדיה תלמודית כרך ב, ארץ ישראל גבולות הארץ. הארץ שניתנה לאברהם בברית בין הבתרים, שטחה מבואר בתורה: מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני, ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים, ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי.

עשר אומות יש כאן ולא נתן להם לישראל אלא שבע מהן, שנאמר: שבעה גוים רבים ועצומים ממך, והן מה שהראהו הקב"ה למשה בהר נבו בשעת מיתתו, והשלש: קיני, קנזי וקדמוני, לא נתן להם עכשיו, שנאמר למשה בשעת מיתתו: זאת הארץ אשר נשבעתי וגו`, זאת, למעט שלש אלה, והן עתידות להיות ירושה לעתיד, וכן אמרו: כי ירחיב ה` אלהיך את גבלך כאשר דבר לך, ומה דבר לך את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני, וכן:

ואם ירחיב ה` אלהיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך, זה קיני קנזי וקדמוני, וכן: והיטבך והרבך מאבתיך, אבותיך ירשו ארץ שבעה עממים ואתם עתידים לירש ארץ של עשרה עממים. וירושה זו תהיה בימי המלך המשיח, כשתגיע זכותם של ישראל לשמור את כל המצוות ולאהבה את ה` אהבה שלימה קיימת לעולם, שנאמר (אחרי "ואם ירחיב" וגו`):

כי תשמר את כל המצוה הזאת וגו` לאהבה את ה` אלהיך וגו` כל הימים. קיני קנזי וקדמוני, מכיון שלא ניתנו לנו עכשיו, אינן בכלל ארץ ישראל לענין חיוב מעשר. ויש מהאחרונים שנסתפק מה דינן של קיני קנזי וקדמוני עכשיו, אם הן בכלל ארץ ישראל לענין הדינים שאינם תלויים בכיבוש, כמו שהיתה כל הארץ בזמן האבות, או שמכיון שהקב"ה הבטיח לתתן לנו רק לעתיד לבוא, וכשהראהו הקב"ה למשה את ארץ ישראל הראה לו רק ארץ שבעה עממים, הרי הוציא אותן עד אז מכלל ארץ ישראל לגמרי.

נחלקו תנאים בארצות אלו של קיני קנזי וקדמוני איזו הן: ר` יהודה אומר ערבייא שלמייא נבטיא, ר` שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק, ר` אליעזר בן יעקב אומר אסיא קרתיגני ותורקי, רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון. יש מהראשונים שהביא סמך לדעה שאדום עמון ומואב הם שעתידים להיות ירושה לעתיד מהכתוב: אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם.

עבר הירדן, אף על פי שהיא בכלל ארץ ישראל, יש אומרים, שמכל מקום איננה בכלל ירושת האבות מברית בין הבתרים, וכן אמרו: אשר נשבע ה` לאבתינו לתת לנו, פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמם, ואף על פי שבחצי שבט מנשה כתוב: ההוא יקרא ארץ רפאים, אין זו אותה רפאים שנתנה לאברהם, והוא ארץ החוי שמשבעה עממים שלא נמנה בשם זה בברית בין הבתרים.

ויש אומרים שעבר הירדן אף היא בכלל ירושת האבות, שהרי ארץ סיחון ועוג קראה הכתוב ארץ האמורי וארץ רפאים והן מהארצות שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים, פרט לארץ עמון ומואב שאף על פי שהובטחו לאברהם, ניתנו לבני לוט לירושה, אלא שלענין הישיבה והדירה אין מעלת עבר הירדן שוה לעיקר ארץ ישראל, ועל זה הוא שאמרו שנטלו מעצמם. הגבולות שנצטוו עליהם למשה מפי הגבורה לפני כניסתם לארץ מפורשים בתורה.

הגבול הדרומי מתחיל בקצה ים המלח קדמה מן הלשון הפונה נגבה, היינו בקצהו המזרחי דרומי של הים, והוא במקצוע מזרחית דרומית של ארץ ישראל, ומשם הגבול הולך למעלה עקרבים, ולא היה המיצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ ועוקם ומתרחב לצד דרום של ארץ ישראל ונמשך באלכסון למערב עד דרומה של מעלה עקרבים, באופן שמעלה עקרבים היה לפנים מן הגבול, ומשם עבר לצין עד דרומה של קדש ברנע, וקדש ברנע לפנים מן הגבול, ומשם הקו מתרחב שוב לצד דרום ונמשך עוד באלכסון למערב עד חצר אדר, ומשם לעצמון, ומשם מתקצר המיצר והולך עד נחל מצרים, היורד לים הגדול, והוא מקצוע מערבית דרומית של ארץ ישראל, שמשם ואילך אין גבול דרום מאריך יותר לצד מערב. יש אומרים שנחל מצרים הוא הנילוס, והוא הנקרא גם שיחור אשר על פני מצרים, ולדעה זו נכנסה בכלל הארץ אף ארץ מצרים שעד הנילוס. ויש חולקים ואומרים שמסורת בידינו שנחל מצרים הוא "ואדי אל עריש".

ביהושע הוזכרו עוד בגבול דרום: חצרון בין קדש ברנע לאדר, וקרקע בין אדר לעצמון. הגבול הדרומי של ארץ ישראל הוא עד המעלה השלשים לצפון העולם. הגבול המערבי הוא הים, הנקרא בתורה: הים הגדול, או: הים האחרון. ונחלקו תנאים על הנסין - האיים שבים: חכמים סוברים שרואים כאילו חוט מתוח עליהם ממקצוע מערבית צפונית, היינו מטורי אמנון, עד מקצוע מערבית דרומית, היינו נחל מצרים, וכל מה שהוא מן החוט ולפנים הוא ארץ ישראל, שהים נכנס לשם לתוך תחום ארץ ישראל, וכל מה שהוא מן החוט ולחוץ הוא חוץ לארץ, שנאמר:

והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים, שהמלה "וגבול" מיותרת ובאה ללמדנו שלא נאמר ששפת הים הוא הגבול אפילו במקום שהוא מתפשט ונכנס בין שני מקצועות התחומים, אלא לפעמים הים הגדול עצמו הוא בגבול, ור` יהודה סובר שכל האיים שכנגד ארץ ישראל, אפילו עד האוקינוס במערב עד סוף העולם, הם בכלל ארץ ישראל, שמהמלה "וגבול" למדנו שהים הגדול עצמו הוא בתוך הגבול, ורואים כאילו חוט מתוח לצד מערב מקפלוריא שעל ראש הר ההר בצפון עד ים אוקינוס, ומנחל מצרים בדרום עד ים אוקינוס, והאיים שבין החוטים הללו הוא ארץ ישראל, ושמן החוטים ולחוץ לצפון ולדרום הוא חוץ לארץ.

ונסתפקו ראשונים אם לר` יהודה אף היבשות שבין שני החוטים הללו למערבה של ארץ ישראל כארץ ישראל הן, או האיים שבתוך הים בלבד. הלכה כחכמים. הגבול הצפוני הוא מהר ההר, שבמקצוע מערבית צפונית, עד חצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית. הר ההר נקרא טורי אמנון, או אמנה, או אמנוס, או סמנוס, או טוורוס אומנוס. יש שכתבו שהוא הר אמנה הנזכר בשיר השירים: תשורי מראש אמנה. הר ההר זה אינו אותו הר ההר שמת עליו אהרן הכהן.

על מקומו של הר ההר נחלקו ראשונים. יש סוברים שהוא סמוך לאנטוכיא, שנאמר: מהר ההר תתאו לבא חמת, ופירשו שחמת זו אנטוכיא, עיר בקצה צפון מערב סוריא. ולדעה זו יש שכתבו שהוא ההר הנקרא בערבית "ג`בל אל אקרע", והוא צפונה מלודקיא כחצי יום, ונכללו לפי זה בתחום ארץ ישראל גם חלבה וטריפולי, שהם מדרום לאותו הר. ויש סוברים שהר ההר אינו רחוק כל כך לצפון, והוא מדרום לטריפולי, וטריפולי היא מחוץ לגבול הצפון של א"י. ולדעה זו יש שכתבו שהוא הר הנקרא בערבית "ראס אל שאקא" או באינאס.

ויש שכתבו שהוא הר טריפול שקוראים פטרון. הלבנון לדברי הכל הוא מדרום לההר ונכלל בתחום ארץ ישראל, ולכן נפרט ביהושע בין החבלים שנשארו לרשת. הר ההר ראשו משפע ונכנס לתוך הים. יש אומרים ששיפועו של ההר הוא לצפון ולדרום, וגובה החוד של ההר הוא הגבול, שמה ששופע והולך לצד פנים, היינו לדרום, הוא ארץ ישראל, והשופע והולך לצד חוץ, היינו לצפון, הוא חוץ לארץ, והעיר קפלוריא יושבת בחודו בראש גבהו של ההר, ויש אומרים שההר משפע והולך למזרח ולמערב, וחודו של ההר מסמן את הגבול המערבי של ארץ ישראל, וקפלוריא היא מאחורי ההר לצד מערב.

מהר ההר נמשך הגבול הצפוני לצד מזרח ופוגע בלבוא חמת, ומשם הוא מתפשט ומרחיב באלכסון לצד מזרח של העולם עד צדד, ומשם הוא שוב מתפשט ונמשך באלכסון לצד מזרח עד זפרון וכלה בחצר עינן שהיא במקצוע מזרחית צפונית של ארץ ישראל, ומקצוע דרומית מזרחית של דמשק. יש מהראשונים שכתבו שארץ ישראל מגיעה בצפון עד שלשים וחמש מעלות רוחב. המרחק מהגבול הצפוני עד קדש נפתלי הוא כמקדש עד שכם וכמשכם עד חברון וכמחברון עד הגבול הדרומי של א"י.

הגבול המזרחי מתחיל מחצר עינן, שבמקצוע מזרחית צפונית, ונמשך לשפם - היא אפמיאה-ומשם לרבלה שממזרחה של עין, באופן שעין היא לפנים מהגבול, ומשם נמשך הלאה מצפון לדרום עד מזרחו של ים כנרת, באופן שים כנרת הוא בתוך הגבול, ומשם יורד אל הירדן ונמשך וכלה בים המלח, שהוא במקצוע מזרחית דרומית של ארץ ישראל. הירדן אם שינה מסלולו והרחיב גבול ארץ ישראל וקיצר מהצד השני או להיפך, מה שנטל נטל ומה שנתן נתן, שהגבול של ארץ ישראל הוא תמיד הירדן ומשתנה עם שינוי מהלך הירדן.

מלבד גבולות אלה של ארץ ישראל נאמרו בתורה גם גבולות אחרים: מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם, וכן נאמר: פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי וגו` עד הנהר הגדל נהר פרת, וכן ביהושע: מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם, והוא הגבול שנאמר להאבות: לזרעך נתתי וגו` עד הנהר הגדול נהר פרת. נהר פרת הוא בצפונית מזרחית של ארץ ישראל.

ויש מהראשונים שכתבו שעד אותו מקום הוא בכלל הארץ שנצטוו ישראל לכבשה, ואין זה בכלל מה שנאמר: כל המקום אשר תדרך וגו`, שהמדובר שם הוא על הרחבת הגבולות יותר מגבול ארץ ישראל, אבל עד נהר פרת הוא בתוך גבולות א"י, וכך אמרו: מן המדבר ואין המדבר גבולכם, מן הנהר ואין הנהר גבולכם, וכן מצינו שקבעו זמן שאלת גשמים ט"ו יום אחר סוכות, כדי שהאחרון שבישראל יוכל להגיע עד נהר פרת, שהוא סוף ארץ ישראל. וכן: מעברין את השנה בשביל הגלויות שיצאו ממקומן לעשות הפסח ולא הניעו לארץ ישראל, אם על ידי תוספת חודש העיבור יגיעו לנהר פרת שהוא תחילת א"י.

ויש סוברים שלהלן מגבולות התורה אינו בכלל ארץ ישראל, אלא בכלל הבטחת הקב"ה לישראל על הרחבת הגבולות. אף לצד דרום הוזכר בתורה בתורת הבטחה לעתיד גבול רחב יותר, הוא ים סוף: ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים, והוא קצה ארץ אדום. והוא שכתוב: כי ירחיב ה` אלהיך את גבולך כאשר דבר לך, ואמרו: והיכן דבר ושתי את גבולך וגו`. ובימי שלמה נכבשה הארץ עד שם, שנאמר: אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום, ועליו נאמר: וירד מים עד ים, היינו מים סוף עד ים פלשתים. הגבולות שנאמרו ביחזקאל, לדעת קצת הם מתאימים לגבולות שבתורה, בפרשת מסעי, ולדעת אחרים הם רחבים יותר בכל שלשת הצדדים: צפון מזרח ודרום, אבל לצד מערב לעולם הים הגדול הוא הגבול.