הטעם בעליה לקבר

ביקור הקבר ביום היארצייט, לא הוזכר בספרי הפוסקים, אלא שיש שכתבו שנהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם [רדב"ז על הרמב"ם אבל פ"ד ה"ד]. וכן יש מן הראשונים שכתב שיש הנאה למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים לנשמתם טובה, וכשמבקשים עליהם הם מתפללים על החיים, ושכן מצינו בכלב בן יפונה שנשתטח על קברי האבות ואמר אבותי בקשו עלי רחמים [עי` סוטה לד ב. ס` חסידים סי` תשי.

ותענית כג ב אישתטח על קברא דאבוה כו`]. ויש מן האחרונים שכתב שמכאן נתפשט מנהג יפה בישראל שהולכים על קברי אבות להתפלל ביום שמת בו אביו או אמו [קב הישר פרק עא, ושם שאף אם אינו במקום קברי אבותיו יכול לילך על שאר קברי ישראל ולהתפלל שם. ועי` תפא"י עדיות סופ"ב שביום היא"צ יאות לילך על קברי אבות כי אז יש לנשמה השפעה גדולה כו`]. ויש שכתב שנוהגים להתפלל שם בעד המתים, שכן כתבו ראשונים שהחי יכול לבקש להקל דין המתים, כמו שמצינו בדוד שהתפלל בעד אבשלום בנו [שו"ת כתב סופר יו"ד סי` קעח ע"פ הרוקח שהובא בב"י או"ח סי` תרכא].

וכן נהגו בזמננו לבקר את הקבר ביום שמת בו אביו או אמו ואומרים שם - במנין עשרה, או אף ביחידות - פרקי תהלים מיוחדים ותפלה לעילוי נשמתם [עי` גשר החיים ח"א פל"ב (ושם שאומרים המזמורים לג, טז, יז, עב, צא, קד, קל, וכן אותיות השם ואותיות נשמה במזמור קיט, ותפלת אנא וקדיש), ועי"ש פכ"ט על ביקורי קברים בכלל ועל הימים שנוהגים שלא לבקר בהם, ועל המנהג להקדים או לאחר אם חל היא"צ בימים אלו, ושם ח"ב פכ"ו בארוכה].