הגבהה

שלום וברכה

שנינו במסכת סופרים (פי"ד הל' יד) שבגלילת הספר תורה מצוה לכל האנשים והנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".

וכן פסק השו"ע (או"ח קלד,ב): "מצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע, ולומר וזאת התורה וכו'.

ב"ספר חיים" (לרבי חיים פלאג'י זצ"ל סי' ג' סעי' ו) הביא מס' דברי מרדכי (לרבי מרדכי קריספין זצ"ל או"ח סי' ט) סמך למה שנהגו להראות באצבע לס"ת בשעת הקמת ס"ת, הוא מדאמרינן בשיר השירים רבה (ב,ד) עה"פ ודגלו עלי אהבה, כל מי שמראה איקונין של מלך באצבע – נהרג, ותינוקות הולכים לביה"ס ומורין האזכרה באצבע ואומר הקב"ה "ודגלו עלי אהבה" אל תיקרי ו"דגלו" אלא ו"גודלו", ונראה דלזה סמכו להראות, ורובא דעלמא נהגו לאחוז בציצית שבטליתו ולנשק נגד הס"ת, וכנראה שנהגו כן בשביל לא להראות באצבע ריקם כלפי הס"ת, ולפי המדרש הנ"ל אין חששא כלל.

ובספר כרע רבץ (כל בו לעניני הכריעות וההשתחויות להרב יהודה לביא בן דוד שליט"א עמ' רעו) הביא מספר הקנה (סוד ומצות ס"ת וכתיבתה וקדושת ס"ת בהיכל – לז.) וז"ל: א"כ יכתוב "כתבו לכם השירה" מאי "את" ומאי "הזאת", א"ל ה"ק כתבו לכם התורה והשירה שתהא כלולה עם התורה כ"כ עד שתהא נראית לפניה, כאדם המדבר עם בת זוגו וקורא "את", וכאדם הרואה באצבעותיו, ואומר "הזאת", ע"כ.

מדרש הנ"ל מובא גם בתנחומא (במדבר י) ושם בפי' עץ יוסף כתב שמה שכתוב "גודלו" ר"ל אצבעו, דהא אין דרך להראות באגודל, אלא א"ל שמראין באצבעותיהן.

 ובשו"ת לב חיים (ח"ב סי' קסז סי' ג' אות ו) הביא מקור שיש להצביע דווקא ב"אצבע" כלפי הס"ת, ע"פ מדרש במדבר רבה (נשא פרשה יג אות טו-טז) .

ועי' בספר כרע רבץ שם, בשם מרן האבי עזרי זצ"ל (עי' קובץ קול התורה חוברת נב) הביא טעם נוסף על עצם המנהג להראות באצבע, וכן שם הביא ב' טעמים בסמך המנהג להושיט את הזרת, וכן בענין נשיקת האצבע אחר שמצביע כלפי הס"ת

מקור "דרשו"