ימים טובים וימים רעים

שלום וברכה

אלו הנולדים בחודש הנוסף בשנה, באדר ראשון, נמצאים מעל לכל המזלות ומכל הוראות הכוכבים, כך שאת לא צריכה בכלל להתייחס למה שכתוב שם. מלבד עצם העניין שמה שהעתקת אינו כתוב בזוהר ובשום ספר קדוש, אם תוכלי לשלוח לי מי חיבר את הספר שממנו העתקת, ואם יש לו הסכמות, אשמח.

מה שכן כתוב במקורות הוא זה: הימים האלה נזכרים ונעשים לשבח ולמעלה. בספר סגולת ישראל להגאון רבי שבתי ליפשיץ זצ"ל סופר ומונה שבחן של ימים מסויימים לערוך בהם נשואין, וכך כתב בשם ספר נפלאים מעשיך שהעתיק מספר העתידות והחזיון: יום א` בחודש הוא יום טוב מאד כי בו נאמר (בראשית א לא): `כי טוב מאד`, ובו נבראו [בא` תשרי] אדם הראשון וחוה, והנולד בו יהיה במזל טוב צומח ועולה וכו`.

יום ד` בחודש טוב לכל דבר ולנושא אשה יהיה במזל טוב ובסימן טוב. יום ח` בחודש מה נכבד היום הזה וטוב לכל ענין ולכל בנין. יום י` בחודש טבא הוא וטבא להוי לכל ענין ולכל בנין וכו`. יום י"ד בחודש בירך נח לבניו, וטוב לכל ענין והנולד בו גדול יהיה וצדיק ויאריך ימים וכו`. יום ט"ז בחודש טוב יבשר לנולדים בו, וטוב לעשות בו חופת חתנים וכו`. יום י"ט יבשר טוב וטוב לכל דבר, וסימנא: `ביום טובה היה בטו"ב` (קהלת ז יד). אולם בעיקרון, בכל ענינים אלו יש חשש איסור לא תעשה מן התורה שנאמר (ויקרא יט כו):

"לא תנחשו ולא תעוננו", ופירש רש"י (שם): "לא תעוננו - לשון עונות ושעות, שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה, שעה פלונית קשה לצאת". והוא דעת רבי עקיבא במסכת סנהדרין (דף סה ב): "תנו רבנן מעונן וכו` רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח", ופירש רש"י ז"ל: "המחשב עתים ושעות - לשון מעונן כמו בעל עונות, שמבחין את עונה ואומר היום יפה לצאת לדרך ויצליח, למחר יפה ליקח מקח וישתכר בו הלוקחו".

וכן נפסק כן להלכה ברמב"ם (הלכות ע"ז פרק יא הל` ח): "איזהו מעונן אלו נותני עתים, שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב, יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני". וכן כתב החינוך (מצוה רנ): "שלא נקבע עונות לומר שעה פלונית טובה לעשות בה מעשה פלוני ויצליח כל העושה אותו באותה שעה, והעושה אותו בשעה פלונית לא יצליח, כמו שיאמרו המהבילים בעלי הכישוף".

ואם כן יפלא מאד על מנהג ישראל בבחירת זמנים מבורכים לנשואין ולא חששו מלאו ד`לא תעוננו`, ובפרט שלדעת הרמב"ם (הלכות ע"ז פרק יא הלכה ט) לוקין על לאו זה. בירושלמי (שבת פרק ו הל` ט מבואר על פי קרבן העדה): רבי חונה היה מספר סיפור זה, גר אחד שהיה אסטרולוג, פעם אחת רצה לצאת לדרך, אמר בלבו וכי עכשיו יוצאין, הלא סכנה היא לפי האיצטגנינות שלו, חזר ואמר, כלום נתדבקתי באומה הקדושה הזאת אלא להיות פרוש מדברים כאלה, דכתיב (דברים יח יד):

`ואתה לא כן נתן לך ה` אלקיך`, נצא בשם בוראנו, כשהגיע בדרך למקום סכנת חיה רעה הוצרך ליתן חמורו לטרף החיה הרעה כדי להציל עצמו, והיה אומר רבי חונה מה גרם לו שיבוא לידי סכנה זה שהרהר מקודם אם לצאת לדרך, ומה שניצל אחר כך, הוא מפני שלבסוף בטח בבוראו. ויש ללמוד מוסר השכל גדול מדברי הירושלמי אלו, איך לקיים:

`תמים תהיה עם ה` אלקיך`, גם שלא להרהר כלל אם זמן פלוני טוב לצאת, הגם שמחליט בדעתו שאינו משגיח על זה, רק יבטח וישען באלקיו, מכל מקום גם ההרהור מקודם היה נחשב לחטא כנזכר. והבוטח בה` ומקיים מצוות תמים תהיה עם ה` אלוקיך, ואניו בודק בשעות ומזלות, חסד יסובבנו אמן. בהצלחה - מנשה ישראל