מותו של רבי עקיבא ומוות על קידוש השם

                   בס"ד

 
שלום וברכה,
 

רבי עקיבא רצה למות על קידוש השם, הוא ידע את גודל הייסורים וקיבלם באהבה גדולה, ובזכות מותו זכה לדרגה גבוהה עד מאוד. זו היתה זכות עבורו ועבור כל עם ישראל, כי רבי עקיבא היה מעשרת הרוגי מלכות, ומצדיקי יסוד עולם.

אך אנחנו איננו צדיקים בסדר גודל כזה. אינך צריך לפחד להיות יהודי. כבר אמרו חז"ל, שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו דורש מהם - אלא לפי כוחם.

ה' בוחן לב וכליות, ויודע בדיוק את גודל נסיונותיו של כל אדם, ומה ביכולתו של האדם לעשות, וכמה קשה לו וכו', ואינו דורש ממנו יותר מידי. 

ה' שופט את כולם בצדק וברחמים. כי ה' מכיר אותך יותר טוב ממה שאתה מכיר את עצמך, והוא יודע מה טוב עבורך, ורוצה בטובתך. הרי דבר אינו מקבל ממך בתמורה, הכל נועד לטובתך, ממש כאב שמטפח את ילדיו כדי שיהיו טובים ומוצלחים ומאושרים בחייהם.

 

גם תורתו של הקב"ה כולה רחמים, עליה נאמר "דרכיה דרכי נועם - וכל נתיבותיה שלום". התורה אשר לימדה "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. כיצד ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו רחום וטוב? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.
הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
צא ולמד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. 
כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.
 

אינך צריך לחשוב על ייסורים נוראים בקריאת שמע, ולא להכניס את עצמך לחרדות. היהדות נועדה להטיב איתך גם בעולם הזה, ולא לגרום לך להרגיש נורא.

מספיק שאתה מוכן למות מיתה קלה עבור הבורא יתברך, אך אינך צריך לחשוב על ייסורים איומים.

 

כמו כן, ייתכן שאתה סובל מבעיה נפשית בשם OCD, או בעיה של חרדות, ולכן כדאי לך להתייעץ עם רופא משפחה או פסיכולוג על מחשבותיך. בהצלחה!

 
בברכה,

דניאל בלס