אם ירפו קצת בנוקשיות זה ייקל על אנשים

שלום וברכה

גם לגויים יש נפש שחוזרת למקום שממנו נחצבה אחרי הפטירה. ונפש זו מקבלת שכר ועונש על מעשיה בעולם הזה, עם שהשכר הוא בעולם הרבה הרבה יותר נמוך מהנשמה היהודית החוזרת לעולם האצילות שהוא עולם העליון אף יותר מעולם מחצב נשמות המלאכים. וכך כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ח): כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם".

היו אנשים או קבוצות בהיסטוריה שהתוו את הדרך לכל האנושות כולה, והקב"ה בחר בהם, בבניהם ובזרעם, בתור עונש או בתור שכר, לתפקידים מסוימים. לכל אדם יש נפש, כמו משדר, והיא המסוגלת ליצור קשר עם הבורא. קשר זה כרוך בבחירה חופשית. אדם מסוגל לבחור בין טוב ורע. ליהודי ניתן משדר יותר גדול מאשר לגוי, כי אפשרויות הבחירה שלו יותר גדולות - הרי יש לו 316 מצוות, בעוד שלגוי יש רק שבע מצוות. זה הבדל מהותי. לכן הצורך של היהודי בהתמודדות הוא הרבה יותר גדול.

כמובן שגם גוי יכול להחליט להתגייר, וזו גם הסיבה שגוי שנתגייר הוא כתינוק שנולד - מקבל נפש חדשה ומרחב הבחירה שלו מתרחב מאוד. וכל צורה של בחירה היא קשר עם הבורא. הקב"ה, בורא היקום, יכול היה לברוא אדם בנתונים שיאפשרו לו אושר וסיפוק מושלמים. העובדה שהוא נברא באופן שונה, מוכיחה שתכלית בריאתו היא שונה, וביחס לאותה תכלית נברא האדם באופן מושלם.

ואכן, העולם הזה דומה לפרוזדור, דרכו עוברים לטרקלין שהוא העולם הבא. החיים כאן ארעיים, הם מובילים לקראת החיים שלאחר החיים הנוכחיים, לעולם הבא. רק שם ימצא האדם, ליתר דיוק, נשמתו של האדם - אושר וסיפוק. אין ביכולתנו לתאר את גודל ההנאה שתהיה שם ואת מהותה, כי הדבר הוא למעלה מהשגתנו. מקובל בידינו כי שם מצוי שיא העונג. הקב"ה שהינו טוב, חפץ להיטיב לזולתו, ולמטרה זו הוא ברא ברואים שיוכלו להנות מהטוב שהוא מעוניין להעניק להם. המקיים את מצוותיה של תורת ה`, יזכה לאותו עולם שכולו טוב.

אכן, גם אלו שאינם יהודים זוכים לעולם הבא, כאשר הם מקיימים את שבע מצוות בני נח. אמנם איכות העונג שהיא מנת חלקם נמוכה יותר, שהרי גם דרגת איכות העונג של כל יהודי בעולם הבא תלויה במידת שמירת המצוות שלו בעולם הזה, והגויים שמצוותיהם מועטות זוכים לעונג העולם הבא בהתאם. אולם, כאמור, העולם הבא מיועד לכל באי עולם העושים את רצון ה` והולכים בדרכו.

וכבר אמר התנא: רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוׂת, שֶׁנֶּאֱמַר יְדֹוָד חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: והובא פירוש הרמב "ם בהרבה ספרים ואני מעתיק מספרו של המהר"ל: "וראיתי מקשים על דברי התנא מה שאמר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, והדעת נותן הפך זה שמפני זכות טובת ישראל היה לו לתת אליהם מצות מועטות ולא מצות הרבה, כי במצות הרבה יש לחוש שמא יעבור ומה זכות אליהם כאשר הרבה להם מצותיו.

והרמב"ם ז"ל פירש המשנה הזאת, כי מעיקרי האמונה בתורה, שכשיקיים האדם מצוה אחת מתרי"ג מצות כסדר וכהוגן שלא ישתף עמה דבר מטובת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה, זוכה בה לחיי עולם הבא. ועל זה אמר כי בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אחת מהן על מתכונתה ושלימתה בעשותה אותה מצוה תחיה נפשו עכ"ל. וכן כתב בעל העקרים במאמר ב` פרק כ"ט שהפירוש הוא כי לכך הרבה הקב"ה המצות אל ישראל כי אם יעשה אחת מהן יזכה בה לחיי עולם הבא כמו שהאריך בפרק ההוא".

כמובן שאנו מתפללים שה` יקום נקמת דם עבדיו, ובכלל זה כל הרוגי מערכות ישראל, בכל הדורות כולל חיילינו היקרים שמסרו נפשם על שמירת ישראל בארצו, ואע"פ שלא זכו לשמור תורה ומצוות בחייהם גדולה מעלתם, וכמו שכתוב בתלמוד סנהדרין מז, שהם נקראים במותם עבדי ה` וחסידים, אף שלא היו כאלה בחייהם, וזכות כל אלו מגינים עלינו בחיינו בארץ, ובנס עצם קיומינו שאנו חוזים עין בעין. שבת שלום - מנשה ישראל