שאלתי היא כשזוג מתחתן האם הבעל צריך לקבל את ההחלטות בבית

שלום וברכה

כך לימדו חז"ל במסכת בבא מציעא: אָמַר רַב, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ [באונאת דברים לצערה] שֶׁמִתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה, אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה [פורענות אונאתה ממהר לבא]. אָמַר רַב, כָּל הַהוֹלֵךְ אַחַר עֲצַת אִשְׁתּוֹ, נוֹפֵל בְּגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר, (מלכים א כא, כה) רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר הֵסַתָּה אוֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּו, אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי, וְהָא אָמְרֵי אֱינָשִׁי [והרי בפי אנשים רגיל], אִתְּתָךָ גּוּצָא - גָּחִין וְתִלְחוֹשׁ לָהּ [אשתך קטנה, כפוף עצמך ושמע דבריה!], לָא קַשְׁיָא [לא קשה], הָא [שאין לשמוע בקולה] - בְּמִלֵּי דִשְׁמַיָּא [כשהיא מפתה אותו לסור מדרכי ה` כמו איזבל לאחאב], הָא [שראוי לשמוע לעצת אשתו] - בְּמִלֵּי דְעָלְמָא [בעניני הנהגת הבית ושאר דברים], וי"א בגמ` שרק בעניני וסדרי הבית על האדם לשמוע בעצת אשתו. ואני מעתיק מדברי הספר מנורת המאור (פרק י) שליקט מדברי חז"ל בהנהגת הזוגיות על פי חז"ל: "צריך לכבד את אשתו כגופו, הואיל ואינו שלם כראוי אלא בהדבקו בה.

וגרסינן בבבא מציעא בפרק הזהב קונה את הכסף, א"ר חלבו, לעולם יזהר אדם בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה לאדם אלא בשביל אשתו, שנא` ולאברם הטיב בעבורה. אמ` להו רבא לבני מחוזא, אוקרו נשיכו כי היכי דתתעתרו [כבדו את נשותיכם ועל ידי כך תתעשרו]. אמר רב יהודה, לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצוייה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנא` השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך.

אמ` רב פפא, היינו דאמרי אינשי, כמשלם שערא, דבבא נקיש, ואתי תיגרא. פי` כשתשלם הפת מן הבית, השלום יוצא, והמריבה באה. ועוד גרסי` בפרק הבא על יבמתו תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו, ומכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן נשים סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. לעולם ילבש אדם פחות ממה שיכול, וילביש בניו ובנותיו כפי יכלתו, ולאשתו יותר מיכלתו. ואם יראה אותה שהיא הולכת על הדרך הנכוחה, יאהוב אותה יותר ויחמול עליה, לפי שעיניה תלויות לו ועיניו תלויות להב"ה, להטריף לו מזונותיו ופרנסתו.

ועל כן נלקחה האשה מצלעי האיש, והיא בשר מבשרו, כדי שיחמול עליה בעת כעסו. ויזכור שהיא אבר מאיבריו ובשר מבשרו, ויהיו שניהם מסכימים זה עם זה בעצה הנכונה. ואם יראה אדם עצת אשתו שהיא טובה ונכוחה יקבלנה, כ"ש שהאשה צריכה לקבל עצת בעלה, אם טובה היא ואם נכוחה. וכשהאיש ואשתו אוהבין זה את זה ומסכימין ביחד, אז היא חברתם נאה ונעימה ולשם שמים, ורוח המקום נוחה מהם. ואם הם בהפך, אין חברתם נאה ונעימה ולשם שמים, ואין רוח המקום נוחה מהם. משל למה הדבר דומה, לשני חותמות. באחד הציורין בולטין, ובשנית הציורין חרותין ועמוקים.

כשתהיה השעוה על אחד מהם, בין על הבולט או על העמוק, כשתפגע בחבירתה מיד תקבל ממנה. אבל אם הציורין בולטין בשניהם, בין תהיה השעוה על זו או על זו, אינן מקבלין זה מזה, אלא יפגעו הציורין זה בזה ואינן מקבלין זה מזה. וצריך אדם ליזהר שלא יכה את אשתו, ולא יקללנה, ולא יחרפנה, ולא יונה אותה, אפי` בדברים. כדגרסי` בבבא מציעא בפרק אלו מציאות, אמ` רב, לעולם יזהר אדם באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. דאמ` ר` אלעזר, מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנא` גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, ואע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו, שנא` שמעה תפלתי ה` ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. בהצלחה - מנשה ישראל