קושי בימי הנידה

לבעל האוהב והדואג שלום וברכה

שאלתך קשה וליבי עליך, רצונך להקל את הקושי של אשתך מוכיח על נאמנותך כלפיה, אשריכם. אך בנושא זה שהינו נושא הלכתי טהור, עמדתך הברורה והעיקשת שאין ביכולתך להתיר לה את הקירבה הפיזית היא היא אשר תעזור לה. נסה לומר לה מתוך אמפטיה לקושי שלה 'אנו גדורים בגדרי התורה וההלכה, ואין לנו שום אפשרות לצאת ח"ו מגדרים אלו'. הקושי אינו חידוש, הוא צפוי ביותר, בין זוג אוהבים. גם חז"ל הק' כאשר רצו להגדיר ריחוק פיזי זה שבין איש לאשתו בעת שהיא איננה טהורה התבטאו בביטוי ההולם של 'סוגה בשושנים ביניהם' דהיינו זר של שושנים יפים ומריחים טוב, שמבדיל בינותם, גדר שכאשר מישהו מנסה לפרוץ אותו הרי הוא נשרט.

בהתלבטויות כאלו שהנך מלבט בהם, ובפרט כאשר האיסור הוא מן התורה, אומרים לנו חז"ל ש'אין עצה ואין תבונה כנגד ה'', דהיינו, שאסור לעבור את דברי ה' המפורשים בתורה.  ויתרה מכך אנו מאמינים שהיציאה מחוץ לגבולות ההלכה הצרופה לא תועיל בסופו של ענין, דהיינו זו לא עצה טובה! זה לא יכול לעזור לשלמות הבית היהודי!

במקום זאת, הייתי רוצה להמליץ לך בשני מישורים.

האחד - לתת ביטוי לקושי שלה, תאמר לה שהנך מבין אותה וגם לך זה קשה (כל זוג עובר את זה בתחילת דרכו). תזהר גם  מהתבטאות עליה בימים אלו שהיא אסורה, בלשון של 'טמאה' צילה שיכולה לגרום לה להבין שהיא אשמה במצב. ומילה  המורה על ריחוק וניכור (ואולי אפילו קצת השפלה). לעומת זאת אפשר לדבר על הימים שהיא לא טהורה או זמנים של ריחוק , אפשר אפילו לקרוא לזה ימים טובים וימים רעים (העיקר לא לתלות את זה בה, אלא במציאות שבין בני הזוג ובתוצאות הנלוות).

השני - לתת לה ביתר שאת, מה שמותר. בימים שאתם אסורים בקרבה גופנית תרבו בקרבה רגשית כגון דיבורים ושיחות נפש, הליכה וטיולים וכדו' דברים שהם תוך גדרי ההלכה ובקיצור תרבו ב'זמן איכות' זה בודאי יועיל הן שלא תרגיש מרוחקת ומנוכרת והן שתהיה בינכם קירבה כל שהיא לכה"פ (הרבה נשים שלא חוות מספיק את הקרבה הרגשית מתלוננות על הריחוק הפיזי אבל בתת מודע הכאב הוא על אי הקירבה הנפשית/רגשית).

בהערכה ובתפילה שתצליחו במשימה הקשה המשותפת לכולנו והמבדילה בינינו לבין העמים אשר סביבותנו ואשר בזכותה משרה הקב"ה את שכינתו בתוכנו, בס"ד.

צבי