קשה זיווגו כקריעת ים סוף

שלום וברכה

ענין מה שמדברים לאדם כמה זיווגים לפני שמדברים הזיווג האמיתי כתב בספר דובר שלום (אות רלט) והובא גם בספר בעל שם טוב (פרשת כי תצא) דכשמכריזין בת פלוני לפלוני (סוטה ב א) נאספים כמה זיווגים שקרים, ונאחזים ונסבכים בהדי האי זיווגא שהכרוז יצא עליהם, וחד בחד כי סביך, אי אפשר לפטרם כל כך בנקל, רק יש שנפטרים מהם על ידי שנדברים זה בזה להתחתן, ומהם יש שנפטרים על ידי התקשרות בתקיעת כף, או ראשי פרקים או תנאים, עד שנפטרים מכולם, ואז ימצא מין את מינו זיווגו האמיתי, וישאו זה לזה, כדת משה וישראל. וכתב שם בספר דובר שלום:

"לפני כמה שנים בהיותי אצל הגה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זצ”ל, ספרתי לו [הסיפור הנ"ל] מה ששמעתי מפי אבי בשם הבעל שם טוב זי"ע, השיב לי הגה"ק מבעלזא, כי הוא שמע זאת בשם הרה"ק מסטרעליסק זצ”ל, וכששמע אלו הדברים הוסיף: שיש להביא סמך מהתורה, דאיתא במדרש (בראשית רבה ס ה) על הפסוק (בראשית כד טז): "`בתולה ואיש לא ידעה`, אמר רבי יוחנן ממשמע שנאמר: `בתולה`, אין אנו יודעים: `ואיש לא ידעה`, אלא אפילו אדם לא תבע בה, על שם (תהלים קכה ג): `כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים`.

והכונה שלא דיברו בה ברבקה מאיזה שידוך אחר, כי כשהכריזו עליה בת פלוני לפלוני – דהיינו ליצחק, לא נסבך בזיווג זה שום זיווג אחר, עד כאן דברי קדשו. וכעין זה מסופר בקהל חסידים על הגה"ק הרבי ר` ברוך ממעזיבוז זצוק"ל כשעמד פעם בעת דודים לסיים שידוך עם אחד מנכדיו הסתגר בחדרו וציווה למשרתו לבל יכניס אליו איש אל אם כן הוא שדכן, והצד השני נבהל מאוד מזה בהבינו מכך שפני הרבי לשידוך אחר, עד שלפתע הגיע איש אחד שבא ממרחק והביע רצונו ליכנס אל הרבי ר` ברוך זי"ע, המשרת שאלו מי הינכם, והשיב שהוא שדכן פלוני, הכניסוהו אל הקודש פנימה, ושהה שם כרבע שעה ונפרד לשלום אל ביתו, אח"כ יצא הרבי וציווה להכין סעודת אירוסין לכבוד השידוך, בשבתו אצל השולחן אמר להמסובים:

בוודאי מתפלאים אתם עלי על מה שהסתגרתי בחדרי ולא קבלתי איש זולת השדכן, ובכן אספר לכם טעמו של דבר, הנה בגמ` סוטה (ב א) איתא ארבעים קודם יצירת הולד מכריזין בת פלוני לפלוני, בא זקינו של החתן וטוען שהיחוס של הכלה אינו כפי ערכו, ואז מכרזין בת אחרת לפלוני, בא זקינה של הכלה המוצעת וטוען שהחתן אינו כפי ערך יחוסה, וכך יכול הדבר להתגלגל כמה פעמים, וראיתי שלחתן דנן חסר שידוך אחד [שעדיין לא דברו לו מבין אותם הזיווגים שנדחו כנ"ל] ופחדתי שמא אין השידוך דנן השידוך הנכון שהוכרז בסופו של דבר, ולכן חיכיתי שיציעו עוד שידוך, עד שבא שדכן זה והציע שידוך שכלל אינו מתאים לנו, ומעתה אני בטוח ששידוך זה הוא הזיווג הנכון ומה` יצא הדבר, וכו`, עכ"ד.

(מחשבת נחום - ליקוטים). וכיו"ב סיפר הרה"ק רבי אהרן זצוק"ל מפעלשטין - צפת על הרה"ק מרוזין זי"ע שהיה נוהג לשלם רובל אחד דמי שדכנות לכל מציע אע"פ שלא יצא כלום מהצעתו, ועל שאלת המשפחה והמקורבים למה מגיע לו כשלמעשה לא יצא מכך כלום, ענה להם שלא כן הדבר ובוודאי שפעל בהצעתו, ואמר: הנה אמרו חז"ל שארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין שבת פלוני לפלוני, ויש להבין מהו ענין הבת קול הזה שיוצאת ואומרת, ומהו ענין ההכזה הזאת הוה ליה למימר דמ` יום קודם יצירת הולד מחליטים או קובעים שבת פלוני לפלוני, אלא הענין הוא דכך גזרה חכמתו ית` שאין מחליטים אלא רק `מכריזין` שבת פלוני לפלוני, והיינו כעין

`הצעה`, ויתכן מאוד שלעומת הכרזה זאת יוצאת שם הכרזה אחרת ואומרת `דילמא לא`, אלא בת פלוני תהיה לאחר, וכן משמיע מציע שלישי דילמא בת פלוני לזה, וכן הלאה, עד שבסופו של דבר נשאר שבת פלוני תהיה לפלוני, ועתה בבוא הזמן הנכון אשר בו מציעים איזה שידוך, הנה כל אלו הנכבדות שנברו כאן למטה הגם שלעיני בשר נראה שלא יצא מזה כלום, אך האמת הוא שאלו ההצעות נמשכו מכח ההצעות השונות שהיו אז בשמים, ואת כל אלו צריכים לעבור, עד שמגיעים להצעה הנכונה, וממילא צריכים לשלם גם להם דמי שדכנות כי גם להם חלק בקירוב ההצעה הנכונה, עכ"ד, (נר ישראל חלק ד).

וכן מסופר על הגה"ק רבי חיים צאנזער זצוק"ל מבראד מסופר שהיה משלם שכר שדכנות לכל שדכן על הצעתו אף שלא יצא הדבר לפועל, מכיון שסייע להתקרב יותר להשידוך הנכון. וראה מה שכתב הגאון רבי דוד שלמה אייבשיץ זצ"ל בספרו ערבי נחל (פרשת בראשית) עה"פ ויבן ה` אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה וגו`. אחר שהפליג במעלת העניין שבנה הקב"ה דוקא את צלע האדם להיות לו לאשה ולא בראם שניים כשאר בעלי החיים, וכלשון הטור:

"שזה לטובת האדם והנאתו בראו ה` יחידי ועשה את האשה מאחת מצלעותיו והיא לו לעזר ומסעד מפני שהיא נחשבת לו כאחד מאבריו אשר לו לשמשו ומושל עליה כמשול על אבריו ותהיה משתוקקת אליו כאשר איבריו משתוקקים להנאת גופו, ...על כן ראוי לאדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו לרחם עליה ולשומרה כאשר ישמור אחד מאיבריו, וכמו כן היא חייבת לעובדו ולאוהבו כנפשה כי ממנו לוקחה", ועל זה כתב:

"ואם אמר יאמר האדם הלא ענין זה לא היה רק באדם הראשון אבל מאז עד היום נוצר הזכר לעצמו והנקבה בפני עצמה, אף אתה אמור לו כי כל הנשמות שהיו ושעתידין להיות כולם היו כלולים באדם הראשון נשמות זכרים ונקבות וכאשר לוקח אחת מצלעותיו ונעשית חוה נכללו בה כל נשמות הנקבות ובו נשארו כל נשמות הזכרים, ולכן כל הזיווגים שבעולם כך הוא כמו באדם הראשון שהאשה נבנית אחד מצלעותיו".

וכמפורש יוצא מדברי הזוהר (תזריע מג עמוד ב): "בא וראה כל הרוחות שבעולם כלולים מזכר ונקבה, וכשהם יוצאים זכר ונקבה הם יוצאים, ואחר כך מתפרשים באורחותיהם, ואם זוכה האדם לאחר כך מזדווג עמה כאחד, והיא בת זוגו, ומתחברים בזיווג אחד בכל רוחם ונפשם, וככתוב (בראשית א) תוצא הארץ נפש חיה למינה, מהו `למינה` הוא רוח האדם שיוצא עמו בת זוגו הדומה אליו. ובמדרש (ויקרא רבה כט ח):

"רבי חייא בר מריא בשם רבי לוי פתח, אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד (תהלים סב, י). בנוהג שבעולם הבריות אומרות פלוני נושא פלונית, אך הבל בני אדם. פלונית נישאת לפלוני, כזב בני איש. במאזנים לעלות המה מהבל יחד, אמר ר` חייא בר מריא אמר הקב"ה עד שעשויין הבל במעי אמהן יחדתים וזיווגתים זה לזה". בהצלחה - מנשה ישראל