ההתבוללות בקוי היסוד של הריפורמים.

בעתונות החילונית הובעה התמרמרות על אשר טופלים אנו על התנועה הרפורמית אשמת התבוללות טמיעה והמרה, ובתמימות מעושה מביעים מעל דפי עתוניהם הדעה ההפכית כאילו כביכול הופיע הריפורם על שמי היהדות כמלאך מושיע שאיפשר ליהודים שישארו ברובם נאמנים ליהדות. יש להתפלא איפא הפלא ופלא על אפשרות מדה גדושה כזאת של זייפנות העזה והכחשה לאמת ע"י אנשי מדע הגונים המוכיחים תמיד בשער לסטים משבילי היושר באיזה מדה שהיא ובאיזה מקצוע בחיים שהוא. וכפי הנראה משמגיעים לאבני שיש טהור של מצוות תורת משה מאבדים שיוי משקלם וכותבים מתוך טירוף דעת מה שכותבים.

מסתבר שגם לסוגי התווכחיות כאלה בהטפלת זיופים ושקרים ממדרגה ראשונה על היהדות המקורית מכוונת גם הבעת דעתם וחששם המדומה כי היהדות הדתית הוחרדה נגד החדרת הריפורם כאן באשר אינה מוכנה לעמוד בשער המוכיחים כביכול להשיב להם מלחמה על דברי שקריהם וכזביהם שיציגו לנו, בחשבם שמתוך תדהמת התמיה להמצאת דברים שלא היו ולא נבראו כאלה ינטל חלילה מהיהדות הנאמנה כח הדיבור למצוא מוצא איך להשיב דבר ואיך להשיב רוחם להתעודד לצלול לתהומות הנשיה בין סבכי השקרים המרובים בכדי להשיב האמת על כנה.

ואנשי מדע אלה אינם יודעים ואינם מכירים טיב הלוז שבשדרת היהדות הנאמנה העומדת בפני כל ושבה לתחיה בעוז ותעצומות בבחינה של וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כמאמר החכם כי האמת לא פחדנית ולא ביישנית, וב"ה כחה ואונה אתה להשיב מנה אחת אפים בקושט דברי אמת לכל הקמים נגדה, וחרדתה הגדולה להחדרת הריפורם היא אך ורק גלל פחדי העונש הכתובים בתוה"ק וגלל היות כל ישראל ערבים זה לזה כאחים כלפי אחים.

שכל זה מטיל על כל יהודי חרד את אל רוחו להיות צופה לבית ישראל גם כאשר קבלת התוכחה מוטלת בספק גדול וכדברי חז"ל לטענת מדת הדין לפני הקב"ה היה בידם למחות ולא מיחו ולתשובת הקב"ה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם חזרה ונצחה מדת הדין בתשובתה אם לפניך גלוי להם מי גלוי (שבת נה ע"ב) כעת חזרה לעניננו. גלוי וידוע כי בדגל המרד אשר הרימה התנועה הרפורמית נגד ד` ומשיחו בסיסמה של שלום יהי` לי כי בשרירות לבי אלך חרות היה גם ואולי בעיקר, הסיסמה של למען ספות הרוה את הצמאה לחשק ותאות זנות עם בנות הנכר, והכל מתוך נשיאת שם ד` לשוא בהמצאת ק"נ טעמים פגומים להכשרה וטיהור המביאם ממש ליד שחוק וגיחוך ומעידים בעליל על מיזוג נאה של הסרת יראת ד` מעל פניהם עם בורות ועמי הארצות למופת הדרים בכפיפה אחת בקרב מחנם ודבר התועבה הזאת שימשה לאחד מהנימוקים העיקריים אשר בגללם לא אבו גדולי הרבנים שחיו בדור התיסדות התנועה לסלוח להם, וקצו בחייהם מלהמשיך לשבת אתם יחדו תחת קורת גג אחד, ויצאו מתוך ברית שלום לקנאות קנאת ד` צבאות למחות את שמות ראשיהם מרשימת המנהיגים הרוחניים של עדת ישראל ולהבדילם לרעה מכל שבטי ישראל.

מלבד אשר מי שיבדוק בספרי היסוד של התנועה הרפורמית ימצא הדברים האלה רשומים בספרי קסמיהם ומכם יבואו ויעידו בכם ומלבד שרשומים הם גם בדברי הימים של כותבי יסוד התנועה וכוננותה. יש לנו באמתחתנו להעמיד על כך עדים נאמנים כאלה ששום איש אפילו מהצד העומדים מנגדנו לא יוכל ולא יהין להטיל שום ספק בנאמנותם ולא להטיל שום פקפוק כל שהוא אפילו כקוצו של יו"ד באמיתות סיפור דבריהם.

הלא המה הרועים הרוחניים ארזי הלבנון אדירי התורה שחיו בתקופת אימים ההיא וחקקו בעט ברזל ובציפורן שמיר בספרי תשובותיהם מאשר ראו ונשאלו ומאשר השיבו בקשר לכך. הדבר נתגלה לראשונה מתוך איגרת זעקת ההצלה שפנו המנהיגים הרוחניים של יהודי אמשטרדאם בשנת תר"ה אל גדולי ואלופי התורה אשר בכל מדינה ומדינה עיר ועיר להגיש להם עזרה מהירה על הנאצה הגדולה הנעשה בקרב ישראל בעיר ברוינשווייג שהתאספו אנשים שונים וגם ערב רב עלה אתם הנודעים למינים ואפיקורסים והעיזו פניהם לקרוא לאסיפתם בשם אסיפת הרבנים ממדינת אשכנז ונמנו וגמרו על הסכמות כאלה אשר תצלינה אזנים משמוע. בתוך ספר קנאות זה אנו שומעים קול מחריד ומזעזע הקורא ואומר. ועוד ראה גדולה מזו עשו בקשר בוגדים ההוא שהסכימו למעשה שלא יש איסור לישא נכרית אשר לא מבנות ישראל היא (שו"ת ריב"א חאו"ח סי` א`).

הקול קורא הזה זעזע את נימי הלב והנפש של מקבלם, והגאון בעל המחבר שו"ת ריב"א בתשובתו הרמתה להוכיח בעליל על חוסר ידיעתם של ראשי התנועה הזאת להבחין כלל בין האסור והמותר ועל מזימתם הבוגדנית הברורה להרוס מבצרי בת יהודה, משיב חרדות גם למגמתם זאת להיות כביכול נבל ברשות התורה, והוא נוהם וזועק מנהמת לבו. ותקטן עוד זאת בעיניהם עד כי שלחו יד גם להתיר האסור לנו מש"ס ופוסקים והתירו להתחתן בבנות הארץ אשר לא מבנות ישראל המה וכו` והכרת תכרת נפש אשר תעשינה מדברי הקבלה, והמה לא יראו לנפשותם להתיר בפומבי לחלל קדש ד` ולבעול בת אל נכר (שם).

גם הגאון המהר"ם אש ז"ל באגרת תשובתו הכוללת עידוד וחיזוק לשולחי ספר הקנאות הנ"ל על הלחמם באומץ לב מלחמת ד` בגבורים וקנאם קנאה גדולה לד` צבאות ולתורתו הקדושה, ופניה נמרצת לאחינו בית ישראל בכל מקום שהם להנזר מלבקש תורה מפי רבנים כאלה המשחיתים בעם ומפילים חללים רבים ר"ל, מיחד את הדיבור לענות כסיל כאולתו בנקודת מוקד זאת, וכותב תמרורים.

שמה נאספו נכים על תורת ד` קרעו מעילה שללו שללה ובזזו ביזה וכאשר בידיהם שבוה ויסירו שמלת שביה ויעטוה מעטה זרים למצוא חן בעיני סוררים בחנפי לעג מעוג, חרקו שן על חקיה הטובים ויחזו להם חזות שוא ומדוחים, אמרו חנפי לב הותל ההמה כי מותר עפ"י דת תורתנו להתחתן בעמים. הנה אלה החכמים בעיניהם אל הקדושים בעלי המשנה והתלמוד וכל הבאים אחריהם מאז דור ודור וחכמיו לא ישעו, השלחן הערוך לפני כל בית ישראל יהפוכו, אבל הגם על כתבי הקודש יעיזו לשלוח יד, הלא יתחפשו לאמר בפיהם כי אנשי קודש הם ואמון בם, ואם כן על מה חרד עזרא הסופר החרדה הגדולה ולקרוע בגד ומעיל ולמרט שער עד כי אמרו לו ועתה נכרתה ברית לאלקינו הן להוציא כל הנשים והנולד מהן בעדת ה` והחרדים במצות אלקינו וכתורה יעשה,,, (שו"ת אמרי אש חיו"ד סי` ק`).

והגאון המהר"מ שיק ז"ל מדי קבלו דברי האגרת הזאת של מנהיגי אמשטרדאם נחה עליו הרוח והתאזר עוז בהתעוררותא דלעילא ולתתא וערך קול קורא מחריד לבבות אל כל בית ישראל המחזיקים בתורה ובמצוות דת יקותיאל, בו גולל ופורש לפניהם כשמלה תעלולות ראשי אנשי התנועה הרפורמית אשר קראו בשמותם על אדמות בשם אסיפת רבנים ממדינת אשכנז ויבוא גם השטן בתוכם וקראו בקול גדול מסה ומריבה על תורת ד` שבכתב ושבעל פה, ומזהיר אותם באלפי אזהרות למנוע רגלם מנתיבתם לבל יפלו חלילה ברשתם ובמצודתם הרעה כי כולם יחד כתבו בחרט אנוש שאין להם חלק בתורת דת ישראל הנמסרת איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה וספריהם ספרי קוסמין וספרי אפיקורסים ומצוה לשורפם למען יסוף זכרם מן הארץ.

ובענותו על אודות געגועיהם להדבק עם בנות הנכר עונה לעומתם בלעג ובשצף קצף. בטלין ומבוטלין דברי האנשים התועים הנזכרים הן מה שאמרו בכלל והן מה שאמרו בפרט להתיר לקחת בת עמי הארצות, שקר ענו והוא אסור דאורייתא ולוקין עלי` כמבואר במס` ע"ז ד` ל"ז וברמב"ם פי"ב מאיסורי ביאה וטוש"ע והנביא מלאכי הוכיח וקילל את עושה אלה ואמר וצווח בגדה יהודה כי חילל יהודה קודש וכו` יכרת ה` לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב, ובניהם לא להם המה כי גוים המה כאמם עד יתגיירו, ואפקירותא יתירה עשו וגילו פנים בתורה שלא כהלכה התירו המדינית לעיני ישראל בדברי מחזה שוא ומדוחים ולא יעמוד פינחס ויפלל (שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי` של"א). ובספר שו"ת אוצר חיים (חאו"ח סי` ד`) מדי דברו משפטים עם ראשי התנועה הרפורמית המראים עצמם כרבנים ותוכם טומאה בוקעת ועולה.

ומדי הוכיחו כלפי קהל ועדה שהם מינים ואפיקורסים דבהפקרא ניחא להו ומבקשים להחטיא רבים עמהם למען לא יהיו נראים כיחידים בדבר זה, ואיך שמתוך דבריהם נראה לכל שהם בורים ועמי הארצות גמורים וריקים מידיעת חכמת התורה עד כי אינם יודעים שאינם יודעים, הוא מעלה ג"כ ע"ג הנייר ריקותם ופחזותם בדברם תועה שמותר לישא נכרית, דבר אשר כל בר בי רב שהתחיל ללמוד ש"ס ופוסקים יודע שזה שקר מוחלט ומפורסם.

מה יאמרו מושכי עט הסופרים החילוניים אחרי כל דברי האמת והצדק האלה של המנהיגים הרוחניים מקהל עדת אמשטרדאם ואתם יחד ארבעה מטיבי לכת כלם קדושים וטהורים אשר עולה לא נמצא בפיהם המעידים פה אחד לאמיתות מעשי תעלולותיהם הזדוניות של מיסדי התנועה הרפורמית למען השיג בכל מחיר תאותם הבשרית ללכת אחר מראות עיניהם להדבק עם בנות הערלים. האין זה מוכיח עוד מגמת התבוללותם הרי מקרא מלא צוח ואומר ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף ה` בכם והשמידך מהר (דברים ז`).

היש לך התבוללות יותר גדולה וטמיעה יותר עמוקה מזה, אשר חרדת קללה נוראה מנפנפת מולה אולי רוצים המה בהוכחות נוספות לאמיתות הפרשה המחפירה הזאת, אדרבה יאמרו נא ונוסיף על כך עוד כהנה וכהנה. ולאמיתו של דבר האם אינם יודעים על כך בעצמם במצפוני לבם והאם לא גלוי וידוע לפניהם גם מעשה תולדותיהם של אבות נזיקין אלה מאז ועד היום הזה ואם כן מדוע יתכחשו ככה למצפוניהם להעלות ע"ג הנייר אותיות חנוטות אשר יודעים מעצמם כי המה מלאים כחש וכזב האם כל כך מעביר אותם על דעתם שנאתם העורת והאוילית גם יחד כלפי היהדות המקורית אכן מה נאמנו דברי חז"ל בשבת (ד` ל"א ע"ב) באמרם:

יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם שמא תאמר שכחה היא מהן ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו סלה. המה בעצמם יודעים וזוכרים מה שקראו, וגם מספרים זאת תמיד בפיהם על דרכי המיתה של התנועה הרפורמית בשעה שמסיחים על כך לפי תומם, אלא כשמתגבר בהם תאות הניצוח לנגח בקרני רשע את היהדות החרדית מעלים על כסלם קרום עבה של חלב ומעמידים פני תם כאילו הכל שכוח מהם ועושים מה שלבם חפץ. ממעמקי הלב מתפרצת זעקה ותחינה כלפי מושכי עט סופרים אלה! אל נא אחי תרעו.

העמיקו חקר את מה שלפניכם גם מבחינה לאומית, ואם אמנם למראה פנים נראה אולי בעיניכם דבר המלחמה הזאת נגד היהדות הנאמנה בבחינה של יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, דעו אבל נאמנה שלא כן הדבר, במלחמתכם זאת הנכם יורים חיצים וחניתות אל לבה של כנסת ישראל ופוצעים רבוא רבבות של נאמני דת מורשה ומתחת לסף הכרתכם רצונכם ביצר הרע אשר בקרבכם להלחם ח"ו בד` ולעשות מריבה עמו, לכן שימו לבכם לדברי רבנו הרמב"ם ז"ל על כך באגרת תימן המתבטאים באמרתו השנונה והקצרה: ואלקים הוא ומי ירב לו והשיבו אל נפשכם לדעת כי המשחק שהנכם משחקים בכאן הוא כדברי החכם מכל אדם כמתלהלה היורה זקים חצים ומות, כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני (משלי כ"ו).

לכן בבקשה מכם אנא תנו כבוד לאלקי ישראל וחדלו לכם ממלחמתכם רבת ההרס והחורבן וגם מנגד לא תעמודו ביום שבות זרים חילו אלא חושו ובואו לעזרת ה` בגבורים גם מבחינת השקפתכם הלאומית בכדי למנוע העמדת הצלם בהיכל ד` בפלטרונו של מלך אשר חלילה לא יאבה ד` סלוח, ומתוך שלא לשמה תבואו לידי לשמה בעירוי רוח ממרום עליכם. ואל עם ד` היושב בציון וראשיו מופנית קריאת אזעקה בשעה השתים עשרה. בינה נא זאת ושים לבך לדעת ולהבין כי במערת פריצים אלה של התנועה הרפורמית מזורה הרשת לא רק לנסות להחריב אשיות יסודות התורה אשר כל בית ישראל נשען עליהם, ולא יוכל בשום אופן להנתק מהם ברצון ושלא ברצון, אלא מזורה הרשת גם למען הסב העם אחורנית מדביקות לאומיותם הטהורה. בהטיפם ביודעים ובלא יודעים לטמיעה והתבוללות.

ולא תעמוד על דם רעיך כתיב אם בחיי הגוף ק"ו בחיי הנפש (עיין שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי` ש"ז). זכרו נא היטב אזהרת העונש החמור והנורא שנא` בקשר לכך בתוה"ק, אשר הזכרנוה לעיל, בהיות ותחילת יצירתו וטבע הויתו של עמנו הושתת מתחילת יצירתו להיות עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב, וכל מי שרוצה לנסות להסיר המחיצות המבדילות בין ישראל לעמים את נפש האומה הוא קובע. וגם עמי העולם בעצמם מכירים ויודעים זאת, והתקוממו בעוד מועד במלוא ישותכם להפר מגמת הזדון של נעיצת קנה - הריפורם הרצוץ בעיר האלקים ובחצרות בית ד`, ואל תתנו למשחית לבוא אל בתיכם חלילה פן תנחמו באחריתכם וזעקתם ואין מושיע. ראו הזהרנוכם.