שאלה@3

בתקופת הרומאים, יהודים שפרשו מעם ישראל היו מוסרים את אחיהם היהודים לשלטונות ומלשינים על תלמידי חכמים, במטרה להאבידם ולהורגם. בתקופת שלטונם של הנוצרים, יהודים מומרים התאמצו לסובב עלילות דם על קהילות של יהודים, הם גרמו פוגרומים, והביאו לשריפה המונית של ספרי תורה. אחת הדוגמאות המפורסמות לכך, היא המומר פאבלו כריסטיאני מן מונטפליר, עימו התווכח הרמב"ן.

עליך להבין שההלכה שקראת נכתבה בדור שבו השם "יהודי כופר" או "יהודי מומר" פירושו היה - יהודי מסוכן מאוד לעם ישראל, שמחפש דרכים להתנקל ליהודים, להלשין על היהודים, ולהביא למותם. על יהודים מסוכנים אלה נאמר שאין להצילם ומותר להאבידם.

עם זאת, הרמב"ם בהמשך ביאר את כוונת הדברים, וכתב שאין כוונתו ליהודים טועים שהינם "תינוקות שנשבו", אלא רק ליהודים שגדלו על ברכי היהדות, עסקו כל חייהם בתורה ואז בחרו לכפור בה. הרמב"ם כותב שאת היהודים הטועים צריך להשיב בעבותות אהבה (הלכות ממרים פרק א, הלכה ג). מכאן גם תוכל להבין כי ההלכה שראית ברמב"ם לא התכוונה לכופרים שחיים בימינו מתוך טעות ושיבוש הדעות והסתר הפנים של הדורות האחרונים, עליהם אמרו חז"ל: "ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת... וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת" (משנה, סוף מסכת סוטה). כך גם ביאר החזון איש את הרמב"ם המצוטט (יו"ד, סימן ב, סימן קטן טז) וקבע שלא קיים מושג של הריגת-כופרים כשאין השגחת השם גלויה (כמו בימי חז"ל), ולכן אין הורגים עוד יהודים כופרים בדורנו בשום מצב. דבריו הנפלאים של החזון איש משיבים על שאלתך בהרחבה: "ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרים אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענויות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהא בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן - אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".

אנא קרא חוברת שכתבתי, שעוסקת רבות בנושאים כגון זה, בשם "שיחה גורלית". לקריאת החוברת, נא חפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית". אני בטוח שתהנה. בהצלחה!