מקווה ושבעה נקיים

שלום וברכה

טומאת נידה היא רק שבע ימים ואיך ניתווספו עליה עוד ימים, ובכן ישנם שני פרשיות בתורה על ענין הנדה ויקרא פרק טו יט) וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב: (כה) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים "בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ" אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא: (כח) וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר: ובכן יש אישה שראתה דם והיא טמאה שבעה ימים כמבואר בפסוק יט` וביום השביעי בלילה יכולה היא לטבול והיא טהורה ללא הבדל כמה ימים היא ראתה דם.

ויש עוד אישה שמבוארת בפסוק כה` ואם יזוב זובה בלא עת נידתה והיא נקראת זבה ואז היא חייבת להמתין עד סוף הראייה ואח"כ היא צריכה לספור עוד שבעה ימים ואז היא נטהרת ע"י טבילה, ומה הכוונה בלא עת נידתה, שאינה בימים הרגילים, ואמרו חכמים עפ"י קבלתם מסיני שכל מחזור לוקח לפחות 18 יום ואם ראתה לאחר 18 יום מהראייה הקודמת הרי היא טמאה נדה ואם ראתה דם לפני ה18 יום מעת הראייה הקודמת הרי הוא זבה וחייבת להמתין עד תום הדם שהגיע טרם זמנו ועליה לספור אח"כ עוד שבעה ימים כמבואר בתורה, ספירה זו הכוונה שעליה לוודא שהיא שבעה ימים נקייה ללא דם כלל, ע"כ הפי` בתורה כפשוטו עפ"י דברי חכמים. דין נוסף, ימים אלו של הנקיים, נסתרים ע"י זרע הבעל שיוצא מהאישה דהיינו שאם הבעל היה עם האישה והזרע שלא נקלט ברחמה יוצא החוצה הזרע הזה מבטל את הספירה של האישה, ואינה יכולה להיטהר עד שיום זה יהיה לא דם וללא זרע.

ואמרו חכמים שעד שלושה ימים -72 שעות מקיום היחסים עדיין בזרע של הבעל חי(דרך אגב כיום זה מאומת במחקר שזרע הנקבה להבדיל מהזרע הזכרי שאינו חי יותר מ12 שעות, חי 72 שעות, וחכמים ידעו זאת לא ע"י מחקר אלא כי כך אמר הבורא בעצמו למשה רבינו) , ולכן אי אפשר להתחיל לספור שבע ימים נקיים עד שיעברו 72 שעות מקיום היחסים האחרון, דבר שיכול להיות למשל עם קיום היחסים היה למשל בליל א` שעה אחת אחרי הערב , הרי האישה לא יכולה לספור עד לפחות ליל ד` שעה אחת אחרי הערב, ומכוון שנכנסו כבר ליום הרביעי אסרו חכמים להתחיל לספור לפחות עד סוף היום הרביעי, וכן פוסקים הספרדים שהתחלת השבעה נקיים היא לפחות ארבע ימים לאחר תחילת הווסת, ולא חילקו חכמים אם היו יחסים בין הבעל והאישה או לא בכל מקרה יש להמתין ארבע ימים, כדי שלא יתבלבלו בהלכה.

מן התורה במחזור הרגיל שמגיע אחרי שמונה עשרה יום מתחילת הראיה הקודמת אין האישה צריכה לספור שבעה נקיים כל, אך מאחר והנשים התבלבלו בין זבה לנידה החליטו להחמיר ולעולם לחשוש לזיבה, ולספור שבע נקים, וקיבלו עליהם הנשים את הדבר, וחכמים קיבלו את חומרתם, והפכו את זה לאיסור מדרבנן, שלעולם תצטרך האישה לשבע נקים, ולכן בכל מקרה יש להמתין לגמר המחזור ולפחות ארבע ימים, ולאחר מכן לספור שבע ימים נקים, לפי ההלכה שיש לנהוג בימים אלו, וטובלים במקווה ונטהרים.

והדברים ברורים. עניין המקווה: מנין נדע שהטבילה הוא רק במקווה, את זה קיבלו חכמים מדור דור עד למשה רבינו בסיני, וידוע שבכל מקום שיש זכר ליהודים כירושלים מצדה וכדו` מוצאים מקוואות, וחכמים למדו מהפסוקים את כל הלכות המקווה מה בדיוק הצורה שבו יטהר האדם מטומאתו. וכתב בלבוש את המקור ביורה דעה סימן רא סעיף א` אף על גב דכתיב בכל הטמאים [ויקרא טו, ו] ורחץ במים, אין הכוונה שיהו עולין מטומאתן ברחיצה במרחץ בעלמא, שאפילו עלו עליהם כל מימות שבעולם עדיין הם בטומאתם, וכן אשה נדה אפילו עלו עליה כל מימות שבעולם עדיין היא בטומאתה לבעלה וחייבין עליה כרת כבראשונה, אלא צריכה שתטבול כל גופה בבת אחת במי מקוה או במעיין, דכתיב [שם יא, כו] אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור, שפירושו הטובל בהן מטומאתו יהיה טהור, ולא בטובל בדבר אחר, ובור מקוה מים שיהיה טהור הוא רק אילו לא היה לעולם בכלי ולמדו את זה מפסוקים אחרים בהלכות טומאה, ולכן אין המקווה כשר אלא ממי גשמים שלא עברו שום כלי, וזהו המקווה שבימינו. בברכה - בנימין שמואלי