למה בפרשת סוטה כתוב איש איש כי תישטה אשתו למה איש פעמים

שלום וברכה

א. מסבירים המפרשים על פי מה שהביא רש"י על הפסוק בשם המדרש: "אמר רבי פנחס בן יאיר, נתנאל בן צוער השיאן עצה זו". ולפי שהוא היה זה שהציע לפני הנשיאים את ההקרבה לחנוכת המזבח לכן הקדים שמו לתוארו, ולא כמו בשאר הנשיאים שהתואר `נשיא` קודם לשם, ובכך יש כאן יחס של חשיבות לנתנאל בן צוער האדם גם ללא חשיבות הנשיאות [משכיל לדוד, אור החיים]. ב. מבאר רש"י על אתר: איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל - שני פעמים `איש` - ללמדך שמועלת בשתים באיש מלחמה של מעלה, ואִישָׁהּ מלמטה.

ג. האשה אומרת אמן שבכך היא נשבעת שהיא טהורה לא רק מחשד זה אלא גם מלפני כן היא טהורה, וכדברי רש"י: אמן [עונש זה יבוא לי] אם [חטאתי] מאיש זה [שחושדים אותי עליו כעת], אמן אם מאיש אחר".

ד. אכן כך, רק בשנה הראשונה שאחרי יציאת מצרים הקריבו עם ישראל את הפסח. בכל השנים שהיו במדבר לא הקריבו את קורבן הפסח מחמת שהיו ביניהם הרבה ערלים, שכל אותם שנולדו במדבר לא מלו אותם, מכיון שהיו חלשוים מטירדות הדרכים ומעוד סיבות המבוארים בתלמוד במסכת יבמות.

ה. אכן כך, וכמפורש בספר יהושע הציווי שנצטווה יהושע מיד עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל: בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה` אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מוֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיוֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיוֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלּוֹדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיּוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה` אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדוָד לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה` לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אוֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם: ...וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחודֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:

ו. כך אמרו בתלמוד: "אָמַר רַב יוֹסֵף, לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִנִּיחַ כָּל הָרִים וּגְבָעוֹת וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַר סִינַי", ומה שלא השרה שכינתו בעמק, שיורה יותר על מעלת הענווה ביארו בספרים על פי הנאמר במסכת סוטה: עין יעקב על מסכת סוטה אות (י) אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַשִּׁי אָמַר רַב, תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ [גאווה] אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה בַּשְּׁמִינִית [רש"י: כלומר, צריך שיהיה בו מעט גאוה, שלא יהיו קלי הראש מסתוללין בו, ויהא דבריו מתקבלין עליהם".

ולזה בא הרמז שמכל מקום ניתנה התורה על גבי הר. ויש לומר עוד על פי המדרש על הפסוק בעקידת יצחק: "וירא את המקום מרחוק" שמתחילה היה איזור הר המוריה רק עמק דהיינו וירא את המקום סתם, והתפלל אברהם אבינו ע"ה ואמר אין כבודו של מלך הכבוד לשכון בעמק ונעשה הר מאותו יום ואילך, והיינו דכתיב אשר יאמר היו"ם בה"ר ה` יראה. ולפי זה יתכן שגם השכנת השכינה בזמן מתן תורה היתה חייבת להיות על גבי הר, נמוך ככל שיהיה, אבל הר. בהצלחה - מנשה ישראל