מה מרוויחים מלימוד תורה?

שלום וברכה

אם החיים היו מתחילים ונגמרים פה בעולם הזה, אכן את היית צודקת ולא היה טעם בלימוד התורה אלא באדריכלות, אבל מאחר והעולם הזה, הוא רק פרוזדור, והעיקר הוא רק בעולם הבא, הרי כל האדריכלות וכו` הם רק פועלים של עושי התכלית של העולם שהם לומדי התורה, וכל השאר שאינם מקיימים מצות הם פועלי דחק, שכל פעולתם הוא לצורך עובדי הבורא שמגיעים לעבוד את ה`. וכל המטרה של העולם כולו וכל ברואיו היא למען עובדי ה` רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות (המשך) ומה טוב אמר האומר, לולי המשתגעים נשאר העולם חרב. שאין בעולם שגעון, דומה לשגעון האדם.

שהוא חלוש הנפש, ודל ההרכבה, והוא נוסע מתחלת הגליל השני, משבעה גלילות הישוב, עד סוף הששי, והוא עובר ימים בזמן החורף, והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ, ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים, כדי שירויח דינרים. כשיקבץ כלום מן הזהובים, שמכר בהם כח נפשו השלם, ויהיה לו מהם חלק, יתחיל לחלק אותם על אומנים, לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים, כדי להקים עליו קיר, שיעמוד שנים רבות. והוא יודע, שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגמא. היש שטות ושגעון כזה.

וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור, אבל הם סבה לישוב העולם. ועל כן קראו חכמים ע"ה, מי שאין לו חכמה, עם הארץ. כלומר, לא נמצאו כי אם לישוב הארץ. לפיכך הם מיחסים שמם לארץ: ואם יאמר איש, שהרי אנו רואין שוטה וכסיל והוא שוקט בעולם, לא ייגע בה, ואחרים עובדים אותו ומתעסקים בעסקיו, ואפשר שיהיה המשתמש בעסקיו איש חכם ונבון. אין הדבר כאשר יחשוב.

שמנוחת הכסיל ההוא, כמו כן עובד ומכין הטוב ההוא, לאיש אשר חפץ הבורא לתתו לו, ואע"פ שהוא נח, ברוב ממונו או רכושו יצוה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי, ולנטוע כרם חשוב, כמו שיעשו המלכים, וכל הדומה להם. ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד, יבוא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם, ויהיה לו סבה להנצל ממות. כמו שאמר (איוב כז), יכין וצדיק ילבש.

או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין, יום א`, לעשות ממנו צרי, הנקרא טריאקה, וימלט בו מן המות איש תמים ושלם, אשר נשכו האפעה. וכן מנהג הקב"ה וחכמתו, אשר העביד בה הטבע, עצות מרחוק, אמונת אומן. וזה הענין ביארוהו חכמים ע"ה (ברכות דף נח.). אמרו, כי בן זומא היה עומד על הר הבית, והיה רואה ישראל העולים לחוג, ואומר, ברוך שברא כל אלה לשרתני, כי היה ע"ה, יחיד בדורו: בברכה - בנימין שמואלי