הגיון התורה בנשיאת שתי נשים

שלום וברכה,

 
למעשה אסור לגבר לשאת כמה נשים על פי התורה. עברו מזה יותר מאלפיים שנה שלא היה נפוץ שגבר יתחתן עם מספר נשים, ומאז חרם דרבנו גרשום הפך המושג לכלל הלכתי בקהילות ישראל.
התורה למעשה כותבת באופן מפורש שהמצב הטבעי הנכון והמומלץ ביותר הוא שגבר ישא רק אשה אחת, כך נאמר כבר בספר בראשית: "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". היהדות רואה בגבר והאשה שני חלקים משלימים, זוג שהוא מושלם כפי שהוא, בלי צורך במשתתפים.
כל אבות האומה היהודית בחרו באשה אחת שתשלים אותם. אברהם נישא לשרה, יצחק נישא לרבקה, וגם יעקב בחר ברחל (ורק בשל רמאותו של לבן הוא נישא גם ללאה). זהו האידיאל היהודי מדורי דורות, ובכל התלמוד לא מצאנו הנהגה אחרת. חכמי ישראל לאורך הדורות נהגו לשאת אשה אחת, וחכמי התלמוד אף גינו מצב של נשים שותפות באותו הבעל וקראו להן בשם "צרות זו לזו".

 

מה שנהגו בזמן התורה (לפני שלושת אלפים שנה) לשאת כמה נשים היתה תקופה נדירה בעם ישראל, כזו אשר נדרש בה ישוב הארץ והאנשים היו מסוגלים לכך נפשית מבלי לקפח נשים.
יש המסבירים שהיהודים בזמני התורה היו שונים מהאנשים בימינו (לא רק מבחינה תרבותית) ולכן הם היו מסוגלים לשאת כמה נשים, כאשר הם דואגים לכל אחת מהן בלי לקפח אף אחת. גם הנשים היו מוכנות לכך נפשית, הן היו בעלות נפש חזקה ואמיצה לנישואין מסוג זה. זאת לעומת בני האדם בימינו, דור רדוד בו נישואין לשתי נשים יובילו תמיד להעדפת אשה אחת על פני האחרת (מלבד העובדה היבשה שגברים רבים יעדיפו לשאת אשה אחרת מבלי להתגרש מן האשה הקודמת רק כדי שלא לשלם לה דמי מזונות וכתובה).
לפי חכמי המוסר לא ניתן להשוות את הדורות הקודמים לדור שלנו מכיוון שבני הדורות הראשונים הקפידו על המצוות הרבה יותר מבדורנו (על שרה אשת אברהם נאמר שהיא לא היתה יוצאת מן האוהל לשם הצניעות, דבר שההלכה לא תחייב נשים בימינו), לפיכך לא ניתן לשאול על מצוות והיתרים שהיו לבני הדורות הקדומים, היות והם היו שונים מבני דורנו מבחינה מהותית.
אנשי קבלה גם עשויים להסביר שבדורות קדומים היתה הנשמה מתחלקת ליותר משני חלקים (הגבר והאשה המשלימים זה את זו) ולכן גבר אחד היה צריך לשאת כמה נשים כדי להשלים את חלקי נשמתו החסרה.

 

אך יתכן שיש להלכה גם סיבה הרבה יותר פשוטה מזו: 
מובן כי בכניסה לארץ ישראל היה צורך עז בריבוי טבעי של בני העם (כפי שנאמר "פרו ורבו ומלאו את הארץ"). באופן טבעי גבר אחד מסוגל לשאת מספר נשים ולהביא מהן ילדים רבים (זאת בשונה מהאשה שתמיד תהיה מסוגלת לאותו מספר של ילדים). מכיוון שמצות ישוב הארץ היתה חשובה הותרו נישואין למספר נשים (היתרים דומים היו בימי האדם הראשון, בכלל הנקרא בשם "עולם חסד יבנה"). באופן כזה יכלו היהודים להתרבות מהר יותר, כאשר גבר אחד היה יכול לשאת מספר נשים ולזכות בעשרות ילדים ומאות נכדים ונינים בדורות ספורים. כמובן שהיתה זו מטלה כבדה וקשה לכל גבר לדאוג לכל כך הרבה משפחות וילדים. כך שאין זה בטוח כמה פעמים נעשה בכלל שימוש בהלכה זו, וגם אם נעשה בה שימוש בעבר, נראה כי היתה זו לתקופה קצרה מאוד של יישוב הארץ.
מכל מקום יש לבהיר כי מבחינת התורה ומסורת חכמים אסור לגבר בן-ימינו לשאת יותר מאשה אחת. זהו האידיאל התורני של תוכנית הבריאה, של אבות האומה היהודית וחכמי ישראל לדורתם.
 

בברכה,

דניאל בלס