שאלה לרב זמיר כהן [תשובה מסכמת על הידיעה והבחירה]

שלום וברכה

ברור שיש כאן קושיה, והראשונים כבר נתעסקו בזה עמוקות, ותירצו זאת בדברים הגיוניים מאוד, אבל עם כל התירוצים הדברים נשארו בגדר `אמת שכלית` אבל לא `אמת מושגת`, כי הבורא ברא אותנו בגוף בעל חושים שאינו יכול לתפוס איך ידיעה ובחירה הולכים ביחד, ואנו דומים בזה לנמלה הרוחשת על גבי משטח שיש לה מושג במימיד האורך והרוחב, אבל אין לה כלל מושג במימד השלישי של העומק, היא נבראה בכלים כאלו שהיא לא תוכל לקלוט זאת לעולם, וכך גם אצלינו כל עוד שהנשמה כלואה בגוף המגביל והמצמצם אין סיכוי שנבין ונשיג איך ידיעה ובחירה יכולים ללכת ביחד, אבל מכיון שאנו לומדים את התורה אנו יודעים שדבר כזה קיים וברגע שהנשמה תשתחרר מכבלי הגוף נשיג קצת יותר בזה.

את התועלת שיש בכך שהקב"ה ברא אותנו ביכולת מצומצמת מלהבין איך הבחירה והידיעה המוקדמת מסתדרים ביחד תוכל ללמוד וללהבין מהדברים שאעתיק להלן מהגאון הקדוש הבני יששכר זצ"ל ודבריו יהיו לך כמים קרים לנפש עייפה, אחרי כל הבירורים שעשית בעניין הזה. אך בטרם כל נבאר את העניין קצת כפי היכולת.

כאשר אנו סוקרים ארוע מסוים בהיסטוריה, אין ידיעתנו אודות ההתרחשות מגבילה באופן כל שהוא את בחירתם החופשית של משתתפי הארוע. הם בחרו לנהוג כפי שבחרו מתוך חירות גמורה. אנו רק מודעים אחרי מעשה לבחירתם. אנו כיצורי אנוש איננו יכולים לדעת את העתיד, לכן תיאורטית אילו היינו צופים מראש מה מישהו יעשה בעתיד בסיטואציה מסוימת, הרי זה מפני שלאדם זה יש אפשרות אחת בלבד במצב הנתון. במילים אחרות: ידיעתו של אדם אחד על מעשיו של אדם שני מוציאה מכלל אפשרות הגיונית את בחירתו החופשית המלאה של האדם השני. אולם, מהותו של אלוקים שונה מזו של בן אנוש -שוני שמפקיע את הסתירה בין ידיעה מראש ובין בחירה חופשית. שאף ש`ידיעת האדם` סותרת את הבחירה, לא כן `ידיעתו של הקב"ה`. מפני שאלוקים קיים מחוץ לזמן. לגביו, ההווה והעתיד קיימים תמיד בו זמנית. לכן, אלוקים יכול תמיד "להביט לאחור" על בחירתינו בלא להשפיע עליהן. אפילו את בחירות העתיד יכול אלוקים לסקור במבט לאחור- מפני שהעבר-ההווה -והעתיד, כל אלה קיימים סימולטנית לפני השם. הכל מתרחש באותה נקודת זמן כל רגע. הדבר קשה לתפיסה בשכלנו, אך על כגון זה נאמר כי לא יראני האדם וחי. והוא הוא תירוצו של הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה) שהידיעה של הקב"ה אינו כידיעה של בני האדם, ואף שאילו תיתכן ידיעה ברורה של אדם את העתיד הרי שלא תיתכן יותר כוח של בחירה, ידיעת הקב"ה אינו כך, וככתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולפי שידיעתו של הקב"ה הוא דבר אחד עם מציאותו, והוא הדיעה והוא הידיעה, ואין הידיעה חוץ ממנו, הרי שכשם שאין לנו שום מושג במציאותו כך אין לנו שום מושג בידיעתו, ולשער מהו בדיוק הידיעה שלו, שאילו היינו משיגים את ידיעתו, הרי השגנו גם אותו שהוא וידיעתו אחד, ומכיוון שאי אפשר להשיג אותו וכנדרש מהכתוב כי לא יראני האדם וחי, כך אי אפשר לנו להשיג את ידיעתו מהו.

ואל תתמה על זה, שהרי כל עוד שאנו נמצאים בגוף המצומצם העוטף את נשמתינו אין באפשרותינו להשיג מה זה `אין סוף` ומה זה `רוחניות`, וגבי הגוף דבר שאין לו ממשות אינו קיים, מכל מקום ידוע לנו ששהדברים אינם כך, ומיד בצאת נשמתינו מגופינו נראה הכל בפרספקטיבה אחרת ונבין פתאום מה זה אין סוף ומה זה `נשמה`,,,ולמה הדבר דומה לזחל הזוחל על פני משטח שאין לו השגה במימד העומק, וכל שהוא משיג הוא מימד האורך והרוחב, ורק הגדולים ממנו משיגים את עניין התלת מימדי, כך הנשמה בהיפרדה מהגוף תשיג פתאום מימד רביעי ואולי עוד כמה מימדים, כך שיסתדרו לנו בבת אחת כמה וכמה דברים שלמדנו בחיינו ולא הבננו מה הם בדיוק, ומכל זה נבין גם בהתייחס לגבי השגת ידיעתו של הקב"ה, שזהו מימד עליון יותר שאף הנשמות והמלאכים אינן משיגים בשלימות, עם שהם משיגים בזה הרבה יותר מבני אדם קרוצים מחומר. ובקיצור, התירוץ על סתירת הידיעה והבחירה, הוא, כי כל עוד שאין אנחנו יודעים מהות הידיעה לא נוכל לשאול שום שאלות לגביה.

ובזוהר הק` דיברו בענין הזה, ומסקנת הדברים שם הוא כפי המבואר ברמב"ם, ומבואר שם עוד, כי הידיעה והבחירה אינן באותו מקום, ואכן במקום שיש שם התגלות הידיעה אין בחירה, וזהו סוד עמוק מסודות הקבלה.

וכל זה ביאר הרשב"א במילים קצרות בספרו מנחת קנאות (פרק טו): "אע"פ שהכל גלוי וידוע לפניו, טבע האפשר במקומו מונח, ואין ידיעתו יתברך מחייב האדם לעשות אחד משני האפשריים, אלא הבחירה בידו כמו שאמר הכתוב, ראה נתתי לפניך וגו` ובחרת בחיים, וזהו פירוש הכל צפוי והרשות נתונה, ואע"פ שהענין הזה ישיגוהו קושיות וספיקות, הוא לפי דעתינו הקצרה, אבל העיקר האמיתי והיסוד שהכל תלוי בו, הוא הנודע אצלינו מפי הגבורה, והנבואה האמיתית, אשר גילתה לנו דברים שאין בכוח השכל להשיגם כי השם ית` יודע הכל ומשגיח בכל והבחירה ביד האדם להיות צדיק או רשע". עכ"ל הרשב"א.

וז"ל הבני יששכר (מאמרים לשבת פרה) בדברי התועלת באי ההשגה וההבנה איך מושגי הבחירה והידיעה הולכות ביחד: "ידוע על פי התורה דידיעתו יתברך שמו אינה מכרחת להאדם בעל הבחירה שהבחירה חופשית אצלו, שאם לא נאמר כן הרי אין כאן שכר ועונש, כיון שאין בחירה, והתורה בכל פינת יסודותיה מלאה מיעוד שכר ועונש, והנה מוכח מזה שהבחירה חופשית, וגם כן ידיעתו יתברך שמו מוכח לרבבות מן התורה, כעניין אמרו (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, והנה רואה ידועה ובחירה ב` העניינים מתאמתים לנו באמונת התורה, ואין מבוא לשכל האנושי להשיג בשכל איך יתאמתו ב` הפכיים, וכבר דברו בזה כל שלטי הגבורים. אבל האמת הנכון שמחוייבים אנחנו על פי התורה להאמין בידיעה וגם להאמין בבחירה, וזה כל יסוד התורה, והגם שאין דעת ושכל האדם משיג מציאות הענין האיך יתכנו ב` העניינים, הנה כתב בזה החסיד הקדוש בעל חובת הלבבות (שער עבודת האלוקים פ"ח) וזה תוכן דבריו, כיון דהידיעה ובחירה שניהם מוכרחים על פי התורה, ושכל האדם אי אפשר לו להשיג מציאות שניהם, הנה אנחנו מחויבים להאמין אמונת אומן בשניהם, ואם רץ לבך למה לא הודיע השם יתברך בשכלינו להתבונן אמיתיות ב` העניינים בשכל אנושי, תשיב אל לבך הלא נתאמת לנו שהשם יתברך הוא טוב ומטיב, וכל מה שהוא לטובתינו הוא מטיב לנו, ואילו היה יודע השם יתברך שהמושכל הזה הוא לטובתינו, היה מודיע לנו, אלא על כרחך החכמה העליונה כביכול הוא שאין המושכל הזה לטובתינו, ולפיכך לא הודיע לנו השם יתברך המושכל הזה, רק להאמין כל זה על פי אמונת התורה, עד כאן תוכן דברי החסיד הקדוש הנ"ל.

ואני אמרתי בעניי להבין במעט קט, להבין איזה דבר, מהו הטובה שעשה תמים דעות שהעלים המושכל הזה מבני האדם, ולא נתוודע לבני אדם עסק הצדקת שכר ועונש אחר התאמתות הידיעה, כי אם באמונת התורה, דהנה השכר והעונש הוא לאדם בין בעולם הזה בין בעולם הבא בין לעתיד לבא בזמן המשיח ולימות התחיה, הכל כפי משקל אל דעות והנה אדם אין צדיק בארץ, ומה יעצור כח יציר חומר לצאת ידי חובתו לפני היוצר כל, הן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה, ואיך יצדקו קרוצי גושיו במשפטיו, הנה אם היה עסק שכר ועונש מושג בשכל, אין מבוא להינצל במשפטיו בריה קטנה מעוטה בדעת לפני תמים דיעות, אבל כיון שעניין הצדקת ידיעה ובחירה נעלם משכלינו, ולא נוכל לצייר העניין בשכל, רק נאמין הצדקות העניין על פי התורה, ואמונה זו הוא כלל התורה, הנה כיון שנאמין זה רק על פי התורה, הרי כשיבואו ישראל למשפט הן במשפט העולם הזה ועולם הבא ולעתיד, להעניש ולהשכיר על מעשיהם, הנה נזכר לפניו יתברך שמו איך היה אמונת ישראל בעניין השכר ועונש, הלא שכלם לא השיג זה רק האמינו בזה על פי התורה, אם כן הם בני תורה והתורה תמליץ טוב בעדיהם בעולם הזה ולעולם הבא ולימות המשיח והתחייה, ויצאו בדימוס ועמך כולם צדיקים (ישעיה ס כא).

ואם כן העלמת הענין הזה מאתנו מן השכל, ולהאמינו על פי התורה למעלה מן השכל, הוא לטוב לנו כל הימים ולהתנהג עמנו בחסד וברחמים אשר הוא למעלה מן השכל, הבן הדבר היטב:

ועל פי זה פירשנו בטוב טעם ודעת ענין נוסח הוידוי שתקנו אנשי כנסת הגדולה והוא סרנו ממצותך וממשפטיך הטובים וכו`, ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, מה נאמר לפניך וכו` הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, אתה יודע רזי עולם וכו` אין דבר נעלם ממך וכו`, ובכן יהי רצון מלפניך וכו` שתמחול ותסלח ותכפר וכו`. והנה יש להתבונן ענין הנוסח אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי אין דבר נעלם ממך וכו`, ובכן יהי רצון מלפניך שתמחול וכו`, האיך תלוי זה בזה לומר רבש"ע הלא אתה יודע רזי עולם וכו`, על כן תמחול ותסלח וכו`. אבל לפי דברינו יומתק הענין בטוב טעם, אחר אמירתינו הוידוי בפרטות, הנה אומרים סרנו ממצותיך וכו` (בבחירתינו לרע), ואתה צדיק על כל הבא עלינו (כי ידיעתך לא הכריחה אותנו) כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירה), והנה מי שאינו נכנס עמנו באמונה, הנה יחקור על הענין ויוכל ליקח לו זה לטענה לפטור את עצמו מן הדין, באמור הלא הכל גלוי לפניו ית` מבראשית ואנחנו מה עשינו. אבל אנחנו בני אל חי חלילה לנו להוציא זה מפינו, מאמינים אנחנו בתורה המתאמתת לנו ידיעה ובחירה, רק זאת הוא לנו לטענה כיון שאנחנו מאמינים כל זה על פי התורה (הגם שהשכל אנושי מנגד), הנה נקראים אנחנו בני תורה, על כן לך י"י הסליחה.

 וזהו שאומרים מה נאמר לפניך וכו` ומה נספר לפניך וכו`, כי חלילה לומר לפניך זאת לטענה הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, ואילולי ח"ו לא היינו מאמינים בתורה, בודאי היינו יכולים לומר כן, רק אנחנו מאמינים על פי התורה אשר אתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירתינו). וגם אתה יודע רזי עולם וכו`, ומאמינים אנחנו גם כן בידיעה, וכיון שכן הוא, אם כן אמונתינו הוא רק על פי התורה אם כן בני תורה אנחנו, ובכן בעבור זה יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח וכו`, כהבטחתך אשר התורה (שהוא למעלה מן השכל) תמליץ טוב בעדינו שלא להתנהג עמנו במשפט אשר הוא כפי השכל (היינו בערכינו בעולם הזה), רק בחסד ורחמים שהוא למעלה מן השכל, ואתה תבין.

ממילא תתבונן היטב בדבר המשפט גופא משפט לאלקי איום, הוא יתברך שמו כחפץ להצדיק עם זו במשפט, ולהתנהג עמהם במדת החסד לפנים משורת הדין בכדי שלא יענישם בדין, הנה בעסק השכר ועונש במשפט עצמו, אין מבוא לשכל אנושי לעמוד על המחקר למה יהיה שכר ועונש, כיון שנתאמת הידיעה אצלו יתברך שמו, ועשה ה` ככה שלא יוכל השכל לעמוד על המחקר בזה, בכדי שנצטרך להשיב הדבר לאמונת התורה שהיא למעלה מן השכל. וכיון שזה דרכינו כל היום להתנהג באמונה זו על פי התורה למעלה מן השכל, הנה המשפט נותן שיתנהג עמנו השי"ת במידת החסד שהוא למעלה מן השכל: אמונה כזאת המאמינה בשני הענינים שנראי כאילו הם הפכים זה לזה, כמוה כנתינת צדקה להקב"ה, ועל כגון זה נאמר והאמין בה` ויחשבה לו צדקה, כאילו עשה עמו צדקה כביכול, ואם כן בדין ובמשפט הוא שהשם יתברך יעשה עמנו גם כן צדקה, ומתנת חנם יעשה אפילו הרבו לפשוע ח"ו, הרי שלך לפניך כמה מעלות טובות למקום עלינו מה שהעלים מאתנו השכל הזה. וזהו דברי החסיד בחובת הלבבות דאלו היה יודע השי"ת שהוא לטובתינו להשיג מושכל הזה איך יצוייר ביחד ידיעה ובחירה, בודאי היה נותן כח בשכלינו להשיג זה, אבל כיון שהעלים הדבר והניח הדבר אל אמונת התורה, ודאי צריכין אנו להאמין אמונת התורה ולהאמין שהוא לטובתינו מה שהעלים מאתנו, כי חפץ חסד הוא (מיכה ז יח)". עד כאן לשונו הנחמד והנעים והמיישב את הלב. וראה עוד מה שכתבתי בלינק:

https://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=21626&SubID=13043

אשמח אם תעדכן אותי אם התשובה הזאת עזרה לך ולו במקצת. תודה רבה.

בהצלחה – מנשה ישראל