מותר ואסור בטבעת קידושין

שלום וברכה

א. מהמנהג שלא לקדש בטבעת שיש בה אבן נשתרבב עוד מנהג שנהגו בקהילות רבות לקדש בטבעת חלקה כמות שהיא ללא שום ציורים וחריטות על הטבעת, וכפי שביאר הגאון רבי משה נחמיה אב"ד חאסלאוויטש זצ"ל בספרו נתיבות השלום (נתיב יד סעיף ו): "באמת ראוי לכל ירא שמים שכל מי שיש בידו למחות שיעשו הקדושין באופן המועיל לכל הדעות ולא יהיה בהם שום חשש ולהזהר בכל הפרטים וכו`, שלא יהיה שום אבן או חותם בטבעת". וכן כתב הגאון רבי יצחק צבי לעבאוויטש אב"ד טשעפ זצ"ל בספרו שולחן העזר (חלק ב דף מ) שיש לחוש בטבעת שיש בה חריטות שמא תהיה דעת המתקדשת על ערך החריטה ולפעמים תטעה בערכו האמיתי ויהיה חשש קידושי טעות.

וכן הביא הגאון רבי זעקל הלוי באמבערגער זצ"ל אב"ד קיזזינגען בספרו זכר שמחה (סימן קעח) שזקנו הגאון רבי יצחק דוב הלוי באמבערגער זצ"ל אבד"ק ווירצבורג, היה מקפיד על כך שלא לחקוק אותיות בטבעת הקדושין, והיה מבאר טעמו ונימוקו באופן אחר כי יש לחוש שמא תהיה דעת המתקדשת להתקדש בערך החריטה ולפעמים לא תהיה החריטה עצמה שוה פרוטה.

ב. הגאון רבי יאיר חיים בכרך זצ"ל בתשובותיו חוות יאיר (סימן טז) נשאל בענין טבעת שחקוק בו שם בן ד` אותיות, והשיב: "אסור להשתמש בו בעוד השם חקוק עליו כי קדוש הוא וכקודש יחשב דאסור בהנאה ואם כן ודאי דאפילו להניח הטבעת בידו אסור דכיון שעל ידי זה מתנאה אסור וכו`, ואם כן אין תקנה לזה הטבעת רק על ידי נטילת כל ראשו שבו חקוקים אותיות הקדושים וגניזתן. ויש עוד לדון ולומר דכל הטבעת אפילו הסובב האצבע מצדדיו ותחתיתו נאסר דכל הטבעת נקרא מקומו ובסיסו דחותם ובטיל לגביה וכו`, מכל מקום נקוט מיהא דהחותם הנזכר קדוש יאמר לו".

ויש להעיר על כך ממה שמבואר במדרש (בר"ר לח כה) על החותמת והפתילים והמטה שנתן יהודה לתמר, וזה לשון המדרש: "למי החתמת, טבעת היתה שהיה חקוק עליה שם המפורש. והפתילים, טלית מצויצת, והמטה, זה מטה של משה". ולפי האמור שאסור להשתמש בטבעת שחקוק בו שם המפורש, צריך לומר כי יהודה לא נתכוון לקדשה בטבעת כי בטבעת שחקוק בה שם המפורש אי אפשר לקדש לכאורה כמו איסורי הנאה, ועל כרחך שהיה רק ערבון ולא קידושין ממש, וכפי הדעה הכללית. ובניגוד לשיטת הדעת זקנים לבעלי התוספות בפרשת וישב (בראשית לח יח) כי הטבעת הזאת ניתנה לשם קדושין.

ולדעתם צריך לומר שלא קבלו את דעת המדרש שהיה חקוק על הטבעת שם הקב"ה. ג. אך הבן איש חי בספרו (פרשת שופטים אות ח) כתב: "הטבעת היא מצוה מן המובחר. ומנהגינו לחקוק על הטבעת צורת ה, והוא מנהג יפה". ד. הסברתי פעם טעם מנהג זה על פי מה שהביא בספה"ק באר מים חיים (פר` בראשית יז טז) וזה לשונו:

"נודע המבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל אשר אות ה` הוא המסוגל לבנים שעל כן כל האמהות היה להם, ה` בשמם, לבד מרחל שלא היה לה, ה` בשמה והזמין ה` שיתן לבן לרחל בתו את בלהה לשפחה שהיתה שייכת ללאה, בכדי שתקבל רחל אות ה` אחת מבלהה משתי ההי"ן שלה ותוליד על ידי זה. וזה שאמרה רחל (בראשית ל ג) ואבנה גם אנכי ממנה, לקבל ה` אחת מאתה שמסוגל לזרע, בסוד הכתוב (שם מז כג): `הא לכם זרע"` וגו`. ה. כמו כן יש לעמוד על כך שיש הנוהגים לחקוק אותיות בטבעת הקדושין מדיונו של הגאון רבינו יוסף אירגאס זצ"ל בספרו דברי יוסף (סימן מא) שדן אם מותר להיכנס בבית הכסא בדברים שכתובים עליהם תיבות בכתב אשורית, והביא ראיה להיתר ממה שהמנהג הפשוט אצל הנשים להיכנס בטבעת הקדושין שעל אצבעותיהן וחרותים על הטבעת שמות האיש והאשה בכתב אשורית, ולא נשמע ולא נראה מרבותינו שיזהירו על כך, ולא מחו בזה ואין פוצה פה ומצפצף.

ומשמע שהיה מנהג פשוט במקומו לחרות על טבעת הקדושין שמות החתן והכלה. ו. מאוחר יותר כשהחלו הרפורמים למיניהם לחרוט שמות החתן והכלה על טבעת הקדושין הזהירו רבותינו שלא ללכת בדרכם, וכלשונו של הגאון רבי יהודה גרינפעלד זצ"ל בשו"ת קול יהודה (סימן כב ונדפס בשו"ת מהרש"ג חלק ג): "אשר כתב אם רשאין לחקוק על טבעת קדושין שם החתן או הכלה לדעתי על פי דין אין שום חשש [כמבואר בראשונים לגבי ההחותם שנתן יהודה לתמר שבפשטות היה חקוק בו שמו, ובדעת זקנים לבעלי התוספות בפרשת וישב (בראשית לח יח) מבואר כי הטבעת הזאת ניתנה לשם קדושין.

ובכל זאת אין נכון לעשות חדשות במנהגי ישראל שמתוך כך יבוא לפרוץ גדר, וכבר העיר הגאון החתם סופר זצ"ל (בשו"ת או"ח סימן כח) "החדש אסור מן התורה בכל מקום". אשמח עוד להדריך אותך בס"ד בעיצוב טבעות קידושין על פי ההלכה והקבלה ככל שתרצה, בצורת הטבעת וכו`.

בהצלחה - מנשה ישראל