דיכאון עקב שמירת הברית???

שלום וברכה

אלפים ורבבות מבני הציבור החרדי והדתי מכחישים את המחקר אם הוא קיים, לא נכנסים לדיכאון עקב אי הגעה לפורקן מיני, אדרבה, הצעירים שלא התחתנו השומרים את חותמם מבלי לפגום ולקלקל קונים שמחת חיים באופן שלא תוכל לתאר לעצמך, ורק אותם שלא מתאפקים נכנסים לדיכאון כידוע ומפורסם. בתלמוד כתוב הגדרה ברורה ואמיתית מאוד שכל מי שניסה זאת על עצמו יודע שזה אמת קיימת, וכל המחקרים בכיוון ההפוך לא נעשו אלא בכדי להצדיק את המצפון של אותו חוקר שכנראה פוגם וחוטא בשפיכת זרע לבטלה. כך אמרו חכמים: "אמר רבי יוחנן, אבר קטן יש בו באדם, משביעו - רעב, מרעיבו - שבע".

ובספר הברית (חלק א מאמר י"ז פרק א): "הנה נמצא כתוב בספרים סגולות שלא להכשל בחטא זה וכדומה לזה, והכל הבל אין בם מועיל, רק הסגולה שכתבו חכמי התלמוד באמרם אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע זה אמת. ואם אין לו אשה יאחז צדיק דרכו להאמין בסגולות חז"ל כי הם אמת ודבריהם אמת ואין זולתו". וראה בספר המשלים לר"י גיקטיליא ז"ל (אות עז):

"למה הזימה דומה -לחפירה: פירוש, יש דברים שיש להם גבול, ויותר שאדם טורח בהם מלאכתם נגמרת, כבנין בתים ואריגת בגדים ותפירה וכל מיני מלאכה, חוץ מן החופר, שיותר שהוא חופר יותר הוא מרבה בחסרון, וכדרך החפירה הוא דרך הזימה, שיותר שאדם מרבה בזימה יותר נפשו חסרה ממנה ומשתוקק לה, ולפי שמרבה בזימה מרבה בחפירה ואין עינו שבעה לעולם. ומהו תיקונו - ימעט בזימה, ומיעוטו הוא ריבוי יישוב דעתו ושבעו, וזהו שאמרו חז"ל (סוכה נב ע"ב) אבר קטן יש לו לאדם משביעו רעב מרעיבו שבע". ובספרים האריכו בזה (כלי יקר):

"תאווה זו רבה והולכת תמיד ולא ישבע לעולם, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, שכל היום לא ישבע מתאותו, ואין שעה ביום שיהיה שבע בה אלא כל שעה הוא מוסיף על תאותו". ובמובן החיובי (רלב"ג משלי פרק כב פסוק טז): "כל מה שיתמיד להתנהג תמעט תאותו לאלו הדברים, ולזה יהיה תמיד שבע, ומי שיתן לעשיר תאוותיו והוא האיש הנמשך אחר התאוות הנה זה לו למחסור, כי תמיד יהיה יותר רעב בסיבת רוב תאוותיו". גם עכשיו אתה מוזן -כמו במכתבים הקודמים- מאינפורמציה לא נכונה, הקבלה עוד יותר מחמירה מההלכה בנוגע לקיום יחסי אישות באור. בהצלחה - מנשה ישראל