שור הבר ולויתן

שלום וברכה

"סעודת המשיח" הֲדָרָא דְלָא אֶפְשַׁר, לְמִפְרַט בִּשִׂפְוָתָא: וְלָא אִשְׁתְּמַע וְחָמֵי, נְבִיאָן חֶזְוָתָא: בְּלָא שָׁלְטָא בֵיהּ עֵין, בְּגוֹ עֵדֶן גִנְתָא: מְטַיְילֵי בֵיהּ חִנְגָּא לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא: עֲלֵיהּ רַמְזֵי דֵין הוּא בְּרַם בְּאֶמְתָנוּתָא: שַׂבַּרְנָא לֵיהּ בְּשִׁבְיָן, תְּקוֹף הֵמָנוּתָא: יַדְבֵּר לָן עָלְמִין, עֲלֵמִין מְדַמוּתָא: מְנָת דִילָן דְּמִלְּקַדְמִין, פָּרֵשׁ בַּאֲרָמוּתָא: טְלוּלָא דְלִוְיָתָן, וְתוֹר טוּר רָמוּתָא: וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ, וְעָבִיד קְרָבוּתָא: בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת, בְּרַבְרְבוּתָא:

יְקַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ, בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא: מְקָרֵב לֵיה בָּרְיֵהּ, בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא: אֲרִיסְטוֹן לְצַדִּיקֵי יְתַקֵן, וְשֵׁרוּתָא: מְסַחֲרִין עֲלֵי תַכֵּי, דְכַדְכּוֹד וְגוּמַרְתָּא: נְגִידִין קָמֵיהוֹן, אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא: וּמִתְפַּנְקִין וְרָוֵי, בְּכַסֵי רְוָיָתָא: חֲמַר מְרַת דְמִבְּרֵאשִׁית, נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא: הקדמה במילים נשגבות אלו המרוממות נפשות ישראל לשיא הציפייה לתיקון השלם, ביטא רבינו ר` מאיר ב"ר יצחק ש"ץ בשירו המפורסם "אקדמות" את געגועי כנסת ישראל אל העתיד להיות במהרה בימינו, כשיעברו גילולים מן הארץ ויתוקן העולם במלכות שדי, ואז מובטחים אנו מרמזי הנביאים ומדברי חז"ל, להיות נקראים לפני המלך, אשר יערוך לפני הצדיקים שולחן ערוך בברואי בראשית המוכנים ומזומנים לאותו הזמן, ועין נביא וחוזה לא ראתה ולא הכירה מהות עניני אותה סעודה על בוריה, אלא ברמזים וחידות שיובנו משמעם אך לעת אשר יעלה ויבוא ויגיע במהרה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, ובס"ד עלה בדעתי לסדר כל סדר אותה סעודה הערוכה לצדיקים כפי המבואר במדרשי חז"ל ובספה"ק המקובלים, אשרי השומע והמחכה.

וכבר נחלקו חכמי התורה, תנאים, גאונים, ראשונים, ואחרונים, בענין אותה סעודה שעתיד הקב"ה לערוך לפני הצדיקים לעתיד לבוא, שיש מהם אומרים שאינה סעודה גשמית כלל ועיקר, ולא תהיה כלל בעולם הזה אלא בעולם הבא - עולם הנשמות, אך השיטה הכללית הוא שעל אף שכל הענינים המבוארים במאכלי ובמשקי ובמשמשי הסעודה ההיא הם אכן רמזים לדברים נוראים תענוגי נשמות בהשגות רוחניות שיהיו לעתיד לבוא שאינם מושגים כלל בחוש, כל עוד אנו מוקפים בחומר הגוף העכור, אף על פי כן יש לכל ענינים אלו מקום גם בפשטות כפי המושג בשכלנו שיערכו גם בימות המשיח שולחן לפני הצדיקים, ונשמות בגופים יאכלו וישתו שם הדברים המפורסמים שנבראו בגשמיות בששת ימי בראשית, וכן הוא האמונה הפשוטה שקבלנו מאבותינו ואמותינו, וכן דעת קודש נוטה מרבותינו אבות החסידות, וכאשר יבואר דבר דבר על אופניו, ותחילה נערוך העיקרים הידועים בתוכן סעודה זאת.

ואכלתם ישן נושן הלא כה דברי רבינו האור החיים הק` בספרו (בחוקותי כו יא) על הפסוק "ואכלתם ישן נושן": "כאן רמז לסעודת עולם הבא, שיטעימם ה` מיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (ברכות לד ע"ב), גם מבשרו של לויתן (ב"ב עד ע"ב), ואין לך ישן נושן כזה שלא קדמו דבר בעולם, קודם לבריאת האדם", עכ"ל, והן הן הדברים המבוארים בש"ס ובמדרשי חז"ל בארוכה כדדרש רב עוירא משמיה דרב, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק (פסחים קיט ע"ב , ועל הסעודה ההיא אמר רבה א"ר יוחנן (בבא בתרא עה ע"א) שיאכלו בה מבשר הלויתן הנברא מששת ימי בראשית, ואת הנקיבה כבר הרג הקב"ה מקדם מחשש פן ירבו, ומלחה ותיקנה לסעודה זאת (שם עד ע"ב), והזכר חי וקיים ומזומן לקנוגיא שיעשה עמו גבריאל לצודו בעזר אלוה, ולהכינו מטעמים לסעודת הצדיקים, כמבואר שם (עה ע"א). בהמות בהררי אלף כן מבואר שם (עד ע"ב), מאכל נוסף המזומן לסעודה זו, וז"ל: "אף "בהמות בהררי אלף" זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא", ושאלו שם בגמ` למה לא תיקן את הנקבה מבהמות בהררי אלף ע"י הריגה ומליחה כדרך נקבת הלויתן, ותירצו: "כוורא מליחא מעלי, בשרא מליחא לא מעלי" [דג מלוח יפה הוא, אבל בשר מלוח אינו מעולה כל כך] . והזכר מן בהמות אלו הוא המפורסם בשם "שור הבר", וכמו שביאר בספר הקדמון מערכת האלקות (פרק ד), וכן הוא בתרגום (תהילים נ י) על הפסוק "כי לי כל חייתו יער בהמות בהררי אלף".

יין המשומר עוד גילו חז"ל בגמ` ברכות (לד ע"ב) המשקה שממנו נשתה אותה סעודה: "מאי עין לא ראתה, אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית", ובשל"ה הק` (סוף פרשת שמיני) רימז כל פרטים אלו בלשון המקרא (משלי ט) חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה: טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ: שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת: וז"ל: "חכמות בנתה ביתה זהו גן עדן, שהוא הבית הנאמן דירת אדם, חצבה עמודיה שבעה אלו הם שבע כתות הצדיקים, שדרשו רז"ל (ילקוט שופטים נט) שובע שמחות, רשב"י אומר, אל תקרי שובע אלא שבע, טבחה טבחה, לויתן ושור הבר, מסכה יינה הוא יין המשומר בענביו וכו`, אף ערכה שולחנה, שחקים, כמו שאמרו רז"ל (חגיגה יב ע"ב) בו שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא, שלחה לנערותיה תקרא, אלו שבע נערות הראויות לתת לנשמה קדושה שהזכירו המקובלים, יהא רעוא דנזכה לזה אמן", עכ"ל.

דעת רבותינו שהסעודה תהיה גם גשמית ועתה ישראל הטה אזנך לדברי רבותינו הק` העומדים על משמר שיטה זאת להאמין שכל דברים אלו יש להם מקום בפשטות גם בעולם הגשמי שלנו לימות המשיח, וכמו שכתב אדונינו המהרש"א (חידושי אגדות ב"ב עד ע"ב) בסוגיית הגמ` בענין הלויתן ושור הבר וז"ל: "ודע כי לנו להאמין בכל הדברים האלו בפשטן, ואף שהמפרשים האריכו בדרוש הזה לפי כוונתם, יעויין שם, אין הדברים יוצאים ממשמען, ודוק".

אכילה גשמית לעורר כוחות הנפש להשגות נבואיות וכן הוא דעת ראשונים כמלאכים כמבואר ברבינו בחיי (בראשית א כא) וז"ל: "והרב הגדול מורי ר` שלמה נ"י [הוא הרשב"א, כמבואר בשם הגדולים מערכת ב אות ב] פי` ענין המדרש הזה שאין להרחיק להיות לצדיקים לעולם הבא סעודה כפשטי הדברים שבאו לרבותינו במדרשים והגדות, וכמו שדרשו רז"ל ר` ברכיה בשם ר` יצחק אריסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא, פי` אריסטון סעודה, וכל מי שלא אכל נבלות וטרפות בעולם הזה זוכה לאכול ממנו לעולם הבא, גם בבבא בתרא (עה ע"א) מצינו עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, לא אמר מלויתן אלא מבשרו, ואין תכלית הכונה באותה סעודה כונת המאכל והמשתה לבד למילוי הכרס ולהנאת הגוף והגרון שאין זה ענין העוה"ב אלא שכבר נודע שבסבת המאכל והמשתה יתעוררו כוחות הגוף ובהתעורר הכוחות הגופניות יתעוררו ויתחזקו ג"כ כוחות הנפש לאיזה ענין שיכוין אליו האוכל להמשיכם ולהישירם אליו... , וכן יתכן להיות הסעודות ההן לצדיקים בבשר ודגים נבראו מששת ימי בראשית לתכלית הזה בתכלית העונג שאין העולם הזה ראוי להשיג אליו זולתי לעוה"ב, ואותן שהן מזומנים לאותן סעודות שהן תכלית המבוקש למין האנושי" .

מאכלים זכים מאוד כענין אכילת המן שהיה אכילה גשמית "ואפשר שאותן המאכלים זכי הטבע מאד הוכנו מתחלת הבריאה להיות מרבים השכל בטבע, כענין שכתוב ונחמד העץ להשכיל, גם ידוע היום במקצת המסעדים והסמים שהם בטבעם מועילים לזה כל שכן אותן שנבראו מששת ימי בראשית אולי לכונה הזאת, וכענין שאירע במן שהוא מאכל גופני שנתן בזמן התורה אל עם שהיו מעותדים לדעת האמתות ולהתבונן במושכלות כשכלים הנפרדים ולא היה בו שום מותר כלל שיטריד את השכל, והוא שאמרו ז"ל שהיה כולו נבלע באברים, ודרשו רז"ל (תהלים עח כה) לחם אבירים אכל איש לחם הנבלע באברים, וכבר שמוהו רז"ל רמז למזון הצדיקים לעתיד לבא באמרם בחגיגה הקב"ה טוחן מן ברקיע לצדיקים" .

האכילה הגשמית האחרונה לפני עולם הבא "ואולי הסעודה הזאת המעותדת לצדיקים תהיה בסוף הזמן שנוהג בו ענין פעולות גופניות במאכל ובמשתה, ואחריה יתבטל מהם הנהוג ההוא, ויהיו יושבין ועטרותיהן בראשיהן ומתעדנין מזיו השכינה ותהיה להם הסעודה ההיא כענין העצרת, אלא שזה תשלום זמן הקודש וזה תשלום זמן החול", עכ"ל רבינו בחיי . סעודה גופנית ממש וכיוצא בזה כתב גם בספרו כד הקמח (ערך חילול השם) וז"ל: "מצינו לעתיד דרשו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים, והסעודה ההיא יש לנו להאמין אותה סעודה גופנית ממש כי המאכלים הם מאכלים זכים מוכנים מששת ימי בראשית והם לויתן מן הדגים ומן העופות בר יוכני, ומן הבהמות בהמות בהררי אלף, ואולי יהיו מתולדות האור העליון כענין המן במדבר ובתכלית העלוי והדקות יותר, כי שפע החכמה וההשגה לקבל המושכלות תהיה בהם יותר מכל הזמנים כולם, ואחר הסעודות האלה שיהיו בסוף הזמן יתחדש זמן אחר והוא זמן תחיית המתים שבו יהיו ניזונין ומתעדנין מזיו שכינה ושוב אינן חוזרין לעפרן ", עכ"ל.

אמצעי להביאנו על ידו לעולם שאין בו אכילה ושתיה וכדברים הללו ממש כתב הרמ"ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות (מאמר אם כל חי חלק ג סימן יח - יט) בזה"ל: "הנה האכילה אשר אמרנו היא בלי ספק סעודת הלויתן, ואין ספק שהפשט אמת והסעודה עתידה שבכח האכילה ההיא ובמשתה היין המשומר בענביו נלך מחיל אל חיל, כי לא יאות לרוב צבור ללכת מן ההפך אל ההפך בלי אמצעי, והסעודה הזאת תספיק להביא אותנו אל העולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, ובא הרמז באכילת הפסח על מצות ומרורים, ואחריו תרי כסי בתראי שבהם השם שלום, ושוב אין מפטירין כנודע, וכל הדברים האלה כהווייתן ומשמען האריך בהמתקתה הרשב"א ז"ל, ואין במעשה הצדיקים דבר לא יורמז בו מסתרי המציאות המעט אם רב, בא ולמד משופר סוכה ולולב ומכל מצות המעשיות שיש לכולן דוגמא למעלה כמפורסם". מן החיוב הגדול להאמין הדברים כפשוטן וזה לשון רבינו צבי אלימלך מדינוב זי"ע בספרו אגרא דכלה (בראשית א כא) וז"ל: "הנה הזהיר המהרש"א ז"ל הגם שיש דרשות על אלו דברים, להאמין הדברים כפשטן שיש דג ששמו לויתן ויש שור הבר, והם מוכנים לסעודה שיעשה הש"י לצדיקים (ב"ב עה ע"א), ועיין ברמב"ם הל` תשובה (פ"ח ה"ב), ומה שהשיג עליו הראב"ד, ועיין במדרש הנעלם תולדות (זוהר ח"א קלה ע"א), ואני אומר שמן החיוב הגדול להאמין הדברים כפשוטן, הלא בכל הברואים שנאמר בששת ימי בראשית שנבראו, הגם שהדברים נרמזים בעולמות עליונים, עם כל זה אנחנו רואים שפשטי הדברים נאמר על עולם הזה וישנם לעינינו, והנה מקרא מלא ויברא אלקים את התנינם (בראשית א כא), וחז"ל פירשו לנו (ב"ב עד ע"ב) שהם לויתן ובת זוגו, והאיך לא נאמין שהם בריות מוגשמות בעולם הזה" . ואכלתם אכול ושבוע וכן מתבאר מדברי תורתו של הגה"ק מבארדיטשוב זי"ע בספה"ק קדושת לוי (לקוטים) שסעודת לויתן מוכנת לעם ישראל באופן פשטי, וז"ל: "ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם אלוקיכם, כי סעודות צדיקים לעתיד לבוא יהיה על שני בחינות, אחד, על פי פשוט סעודות ממש, ואחד, שישיגו ישראל סודות התורה והסעודות יהיה על רוחניות כמבואר בזוהר הקדוש, והנה שניהם אמת, האנשים אשר הם במדריגה קטנה שהתענוג שלהם מגשמיות להם יהיה הסעודה סעודה ממש, והצדיקים הגדולים אשר תענוג שלהם סודות התורה להם יהיה הסעודה כאשר ישיגו נפלאות מתורתו הקדושה, וזהו ואכלתם אכול ושבוע, לאנשים פשוטים, והללתם את שם ה`, אלו האנשים אשר התענוג שלהם בהלל לה`, להם יהיה התענוג אשר עשה עמכם להפליא שישיגו נפלאות מתורתו הקדושה" .

טעימת מאכלי הסעודה כדי להמשיך אח"כ טעמים נעלים אלו במן שעתידים לאכול ובספרו (שם פרשת בהעלותך עה"פ מי יאכילני בשר) ביאר עוד תכלית אכילת מאכלים אלו באופן נפלא, וז"ל: "הקדוש ברוך הוא יעשה סעודה לעתיד לבא מלויתן ושור הבר ובר אווזות ויין המשומר, כי באמת יאכלו בני ישראל מן כאשר היה בימי יציאת מצרים (ראה חגיגה יב ע"ב), לכך יעשה הקדוש ברוך הוא סעודת הצדיקים לעתיד לבא מהדברים אלו, כדי שאחר זה כשיאכלו המן יטעמו המאכלים שאכלו בסעודה [כי במן טועמים כל הטעמים שרוצים לטעום בו, באופן שמכירים אותו טעם מלפנים, ע"ש] ...כאשר היה ביציאת מצרים" .

ענין הסעודה ליתן שכר לצדיקים על אכילתם הגשמית לשם שמים עוד פי` שם (בליקוטים) וז"ל: "או יאמר, ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה` אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא, ויבואר על דרך שמבואר בתנא דבי אליהו ובמדרש בשעה שיעשה הקדוש ברוך הוא סעודה גדולה של לויתן יביא הקדוש ברוך הוא את הרשעים לראות בטובתן של ישראל, ובאמת יש לדקדק למה זה יהיה דוקא בשעת סעודה, ונראה, כי הקדוש ברוך הוא ישלם שכר טוב לישראל בשני בחינות, שכר אחד, מתורה ומצות ותפלה ותפילין ושאר המצות שעשו ולמדו ישראל עם קדושו וסעודה גדולה הוא שכר טוב לישראל מה שאכלו משום מצות הבורא עליהם,

והיינו סעודות שבת ויום טוב והכנסת אורחים ונמצא על שאר המצות מה שהקדוש ברוך הוא יתן לישראל לא ירע בעיני רשעים כיון שהם לא עשו המצות, אבל על אכילה הלא הם אוכלים ושותים יותר מישראל זה ירע בעיניהם ויהיה להם עגמת נפש יותר ויותר לכך יביא הקדוש ברוך הוא את הרשעים לראות בשכר טוב של ישראל דוקא בשעת סעודה שהוא השכר על אכילתם לשם ה`, וזהו הרמז ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה` אלהיכם אשר עמכם להפליא, כי הפליא הוא לשון הפרשה, כלומר אף על פי שאתם אוכלים כמו ישראל יעשה הקדוש ברוך הוא הפרשה לכם וישלם שכר טוב על אכילתכם ועל זה צריכים אתם להלל את השם", עכל"ק. שכר על מניעת אכילת מאכלות אסורות ובמדרשי חז"ל מבואר שסעודה זו היא שכר למניעת אכילת מאכלות אסורות, ראה מדרש תהילים (מזמור יח):

"רבי ברכיה בשם רבי יעקב, כתיב (ויקרא ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה וגו`, אם לא אכלתם אותם בעולם הזה, חייכם שאריסטון גדול מתוקן לכם לעולם הבא, שנאמר (יואל ב כו) ואכלתם אכול ושבוע", וכן הוא בשאר מדרשים. ולכאו` זהו גם כוונת המדרש רבה ויקרא (כב י) שכך שנו חכמים שם: "ר` מנחמא ור` ביבי ור` אחא ור` יוחנן בשם ר` יונתן אמרו תחת מה שאסרתי לך התרתי לך, תחת איסור דגים - לויתן דג טהור, תחת איסור עופות - זיז עוף טהור הוא, הה"ד (שם נ) ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי [ראה לקמן הערה 20, ענין עוף זה], ...

תחת איסור בהמות - בהמות בהררי אלף, ולכאו` המכוון שמאכלים אלו הן שכר על פרישה ממאכלות אסורות, ועל השמירה מלאכול דגים טמאים נזכה לאכילת לויתן, ועל השמירה מלאכול בהמות טמאות יהיה שכרנו באכילת שור הבר, ועל השמירה מלאכול עופות טמאים ישולם באכילת זיז שדי. ועל דרך זה פירשו רז"ל בשתיית יין המשומר שהוא שכר על זהירות משתיית יין נסך וסתם יינם, ראה בשל"ה הק` (שער האותיות - קדושת האכילה אות טו) וז"ל:

"מצאתי בספר טעמי מצוה שחיבר הרב רבי מנחם הבבלי, שכתב בלאו שלא לשתות יין נסך, וזה לשונו, ובימי חרפי ראיתי אנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמם, בראיית הגוי היין לא היו רוצים לשתותו אע"פ שלא נגע בו הערל, כיון שנתן עיניו בו אין בו סימן ברכה, ומנהג ותיקין הוא, כיון שהערל רואה גוון היין או ריחו נתאוה לו במחשבתו, וסתם מחשבת נוכרי לעבודה זרה, אם כן אע"פ שהוא ביד ישראל כבר ציירו בשכלו, ואל תתמה על דקדוק החומרא בכל שהוא, שהנשמר ממנו זוכה ליין המשומר בענביו אחר שמשמח אלהים ואנשים בברכות, ותמה אני על המקילים בארצות הערלים וכו`, טעמו וראו הצורך הגדול להתקדש בזה, על כן קדושים תהיו ולהחמיר בכל החומרות, ועל זה נאמר קדש עצמך במותר לך". ובמהרה נזכה ונחיה ונראה ונשתתף כולנו באותה סעודה בס"ד - מנשה ישראל