דבורה הנביאה

שלום וברכה

אני שולח מהכתבים שלי את החלק הראשון מהליקוט שעשיתי על פרשת השופטת דבורה, ובין הדברים מתבארים גם הציטוטים שהבאת. בהצלחה - מנשה ישראל (א) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה` וְאֵהוּד מֵת מצודות: רצה לומר, מיום שמת אהוד, ואף בימי שמגר עשו הרע, ולזה לא היתה תשועתו גדולה, ומלבי"ם פי` שזה היה עוד בחיי אהוד כנ"ל, אהוד מת - שכל זמן שחי הגין זכותו, וע"כ לא כתוב פה כמו למעלה וימת עתניאל ויוסיפו לעשות הרע, כי פה עשו הרע בחייו:

פי` במלבי"ם שכיון שלא למדו ישראל לקח ושבו לעשות הרע בעיני ה` ירדו מדחי אל דחי שתחילה הרעו להם עמים רחוקים ביותר, מכושן רשעתיים, ואח"כ באו עליהם עגלון מלך מואב שהוא קרוב יותר, ומשלא למדו לקח נפתחה עליהם הרעה בתוך הבית ועוד העמים הכבושים תחתם החלו להרים ראש, שזהו נפילה גדולה, ולכן (ב) וַיִּמְכְּרֵם ה` בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן ונתקיים מ"ש והיו לכם לצדים, והוא אֲשֶׁר מָלַךְ תחלה בְּחָצוֹר שכבש יהושע, והוא שמר עליהם איבה מכבר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם הוא יתיב בתקוף כרכי עממיא, ופי` רד"ק :

קודם שהכם יהושע והחריבם ושרף את חצור ומלכה הכה בחרב, ויבין הוא שהיה מלך חצור אז, ולכן כתבו אשר מלך בחצור היינו בעבר היתה למשפחה זאת מלוכה בחצור אך אחרי שהרגם יהושע וןאת העיר שרפו באש כמו שלמדנו בספר יהושע הדבר פלא שיעקב מסר לבניו שאת העיר חצור יש לשרוף באש, ומה שנשארו מאותה משפחה הלכו לחרושת הגוים ונתישבו שם והמלך נקרא ג"כ יבין כמו המלך הראשון, והמצודות דייק שביהושע לא כתוב שהרגו את יבין מלך חצור וא"כ יתכן שהוא הוא המלך שבזמן יהושע, וכן משמע במלבי"ם, אולם זה קשה מצד השנים שכבר עברו כבר הרבה יותר ממאה שנים מכיבוש יהושע, ופירוש חרושת הגוים מתרגמינן יער חרשא כי היו ביער ההוא מגדלים חזקים וישבו בהם הכנענים הנשארים ורש"י פי` שחרושת הגויים היא שם עיר על שם שהיתה חזקה ושולטת:

והרלב"ג פי` חרושת הגוים שהיתה נבנית במלאכת גוים רבים שבנאוה כי השתדלו בבנינה שתהיה חזקה מפני ישראל וקראו לגוים רבים ובעצת כלם נשלם הבנין בתכלית התוקף או יהיה פי` חרושת הגוים כי לגודל העיר היתה נעשית שם כל המלאכה מהמלאכות אשר יעשו הגוים המתחלפין כאילו תאמר אורג ורוקם מיני הבגדים בכללם ולוטש נחשת וברזל וכן הענין בכל מיני המלאכות כי לא ימצא זה בעיר אם לא היתה עיר גדולה מאד, ואפשר שיהיה חרושת הגוים גבול רחב בו ערים רבים והיה הגבול ההוא במקום חזק, וידמה שהיו שם מלכים רבים לפי מה שיראה משירת דבורה אמרה באו מלכים נלחמו וגו` ולא ראינו בסיפור שהביא סיסרא חיל רק מחרושת הגוים:

(ג) וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה` כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל חזקים כברזל לוֹ ולזה לא ערב לבם לגשת למלחמה, וצעקו בתפלה לה` וכתב במלבי"ם כי בכושן רשעתיים ועגלון מלך מואב כתוב ויזעקו ופה כתוב ויצעקו כי צעקה גדולה מזעקה וזה מפני ג` טעמים.

א) כי תשע מאות רכב ברזל לו, ולא היה להם תקוה לנצחו בטבע, ב) וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה ודרש ר` תנחומא בגידופין וכן הוא אומר חזקו עלי דבריכם והיה זה ירידבה גדולה שמקודם נשתעבדו תחת ידי עגלון שהיה מכבד דבר ה` ואף קם לכבודו כשאמרו לו דבר אלוקים לי אליך והללו חירפו וגידפו ונתגברו על ישראל, ג) שארך זמן השעבוד עֶשְׂרִים שָׁנָה סיסרא חירף וגידף באופן נורא לאמר שווא עבוד אלוקים וכל כך הרע לישראל מהם עד שמצאנו בהמשך לפלגות ראובן גדולים חקקי לב ופי` רש"י תי` יונתן נכלי ליבא, ערמומית, ומה היא ערמומיתו, ישב לו בין משפתי המלחמה לשמוע מי נוצח ויהיה עמו, היינו שכך גבר הרשע שלאחד משבטי ישראל כבר היו ספיקות עם מי האמת, עם דבורה הנביאה או עם סיסרא הרשע.

סיסרא היה קליפה גדולה וחזקה מאוד וחז"ל הרי גילו דברים נוראים שבסיסרא היה שבוי נשמתו של ר` עקיבא שורש תורה שבעל פה, וכמו משה רבינו בתורה שבכתב וניצוץ זה היה בשביה, וזה היה התגברותו של סיסרא על ישראל, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים ומנו ר` עקיבא, ויעל לא היתה יכולה להרגו עד שנבלה לו כמבואר בהמשך ואז הוציאה ממנה את הניצוץ הקדוש ורק אחר כך יכלה להרגו על נקלה כי כבר כלתה כוחו וחילו, ורואים כי גם אחר צאת הנשמה הק` הזאת לעולם לאט לאט עד שבא למעלתו ובראשיתו היה עוד ע"ה, ואמר דברים הנראין כחירוף מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור, כמדומה שראיתי באיזה ספר שמה שאמר ר` עקיבא אין המכוון על ארבעים שנותיו הראשונות שאז היה צנוע ומעלי כמבואר בגמ` אלא על זמן הראשון שהיה בשבי סיסרא שאז היה מחרף ומגדף בנוסח הזה וככה היה חפץ להשמיד תלמידי חכמים ולנשכם כחמור, וזהו כשהייתי "עם הארץ" היינו גוי מגויי הארץ:

ס, ובמדרש רבה אסתר (פרשה ה פסקה ד) והוא לחץ את ישראל בחזקה מהו בחזקה א"ר יצחק בחירופין ובגידופין המד"א (מלאכי ג`) חזקו עלי דבריכם מי הגון לדבר זה דבורה הה"ד (ד) וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה וענין שייכותה דוקא לעמוד נגד המחרף והמגדף הזה דבורה משבט נפתלי שהוא ההיפוך מחירוף וגידוף כככתוב בפרשת השבוע נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר, ופי` יונתן כַד הֲוָה פָּתַח פּוּמֵיהּ בִּכְנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל לִמְשַׁבְּחָא מִבְחַר מִכָּל לִשְׁנַיָא: כאשר היה פותח פיו באסיפה של ישראל לשבח מובחר מכל לשון: ורש"י פי` שעל מלחמת סיסרא נתנבא (שופטים ד ו) ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו`, והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח (שופטים ה טו) בעמק שלח ברגליו: הנותן אמרי שפר - על ידם שרו דבורה וברק שירה. ובמדרש רבה נשא : ר` יודן אמר ...

נפתלי כיבד את אביו יותר מדאי שהיה אביו שולחו לכל מקום שירצה והיה זריז במשלחתו ומצא קורת רוח ממנו והיו אמריו נעימים עליו ולכך בירכו אביו באילה שלוחה שהיה רץ במשלחתו כאיל ולכך בירכו באמרי שפר על שהיו אמריו שפרים ולכך זכה נפתלי שעשה הקב"ה נקמה בסיסרא ע"י דבורה וברק שהיו מקדש נפתלי...". וחשבתי שיש למצוא שורש לכל ענינו בלידתו שאמרה רחל אמנו נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי ופי` רש"י נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי, ואונקלוס תרגם לשון תפילה, כמו נפתולי אלהים, נתפללתי בקשות החביבות לפניו, נתקבלתי ונעתרתי כאחותי: נמצא שכל מקורו וכוחו בפיו, בתפילות נאות וחביבות ששפכה עליו רחל אמנו את לבה וכן נמצא להדיא בתרגום יונתן שלכאו` מכוון לענינינו וכך כתב:

"וַאֲמָרַת רָחֵל מְדַחֲקָא דְחִיקִית קֳדָם יְיָ בִּצְלוֹ בְּרַם קַבֵּיל בָּעוּתִי דִיהֵי לִי בַּר כַּאֲחָתִי אוּף יְהַב לִי תְּרֵין וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְאִתְפְּרָקָא מִן יַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹם בְּדַחֲקוּתְהוֹן בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ וּקְרַת שְׁמֵיהּ נַפְתָּלִי - ותאמר רחל מדוחק שדחקתי לפני יי בתפילה אך קיבל בקשתי שיהיה לי בן כאחותי גם נתן לי שנים וכמו כן עתידים בניו להגאל מיד שונאים בדחקם בתפילה לפני יי ותקרא שמו נפתלי: אֵשֶׁת לַפִּידוֹת שהיתה עושה פתילות למקדש. רד"ק: אמרו שהוא ברק בן אבינועם וברק ולפידות קרובים בענין. והרלב"ג: פי` אשת לפידו` ע"ד אשת חיל, ומרה מעלת נבואתה שהגיע עוצם מדרגתה בנבואה עד שהיו נראין פניה כלפידים במקום שהיתה מגעת לה הנבואה כמו שספרה התורה על קרני ההוד של מרע"ה.

והמצודות פי`: שהוא מורה על זריזותה במעשיה כלפיד אש, והוא ענין מליצה, כאשר יאמרו הבריות. הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא רלב"ג : בעת ההוא ששבו ישראל אל ה` וצעקו אליו היתה שופטת אותם, והיא סבבה שישובו אל ה` כי הוא רחוק שיעשו ישראל הרע בעיני ה` ולא תוכיחם על זה דבורה והיא נביאה: הנה כבר ביארנ מהמדרש שמה שהראה הקב"ה למשה לפני מותו את כל נפתלי היינו שהראהו את דבורה מקדש נפתלי שופטת את ישראל וראיתי באדרת אליהו מהגר"א ברכה שדבורה נחשבת הראש לכל השופטים כולם שרק היא היתה נביאה במלוא מובן המילה והאחרים זכו לרוח ה` ולהתגלות אבל לא לנבואה ממשית, ולכן נרמז כל דור השופטים במה שהראה לו את כ"ל נפתלי היינו דבורה וכל השופטים שלפניה ולאחריה. ומלבי"ם פי` שהתקבצו עתה ארבעה הכנות לתשועתם.

א) מ"ש למעלה שצעקו אל ה`, ב) זכות דבורה שזכתה לנבואה מה שלא זכו מושיעים הקודמים, ג) הכנתה הטבעיית שהיתה אשת לפידות, שהיו מעשיה בזריזות והתלהבות כלפידים, ד) השתדלותה לתקן את העם שהיא שופטה אותם: ובתנא דבי אליהו (פרשה י) מבואר: דבורה אשה נביאה וגו` (שופטים ד` ד`), וכי מה טיבה של דבורה שהיא שפטה את ישראל ומתנבאת עליהם, הלא פנחס בן אלעזר עומד, מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו, אמרו, בעלה של דבורה עם הארץ היה, אמרה לו אשתו, בוא ועשה פתילות והולך לבית המקדש שבשילה, מה אם יהא חלקך עם אנשים כשרים ותבוא לחיי העולם הבא, והוא היה עושה פתילות עבות, כדי שיהא אורן מרובה, לפיכך נקרא שמו לפידות.

אמרו, שלשה שמות יש לו, ברק ולפידות ומיכאל, ברק, שפניו דומין לברק, לפידות, על שם שהוא עושה פתילות והולך לבית המקדש שבשילה, מיכאל, על שום מיכאל, הקב"ה בוחן לבות וכליות הוא, אמר לה, דבורה אתה נתכוונתה ועשית פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה, ארבה אותך בישראל וביהודה ובשנים עשר שבטי ישראל, ומי גרם לו ללפידות שיהא מבני אדם כשרים ויבוא לעולם הבא, אמרו, דבורה אשתו, עליה ועל כיוצא בה ועל הדומות לה ועל העושה כמעשיה הוא אומר, חכמות נשים בנתה ביתה וגו` (משלי י"ד א`). ובדברי התנדב"א מבואר שעל ידי עסק הפתילות שעלה ברק תמיד לשילה עלה ונתעלה גם בעלה למעלה גדולה עד שגם הוא היה שופט בישראל והוא הושיע את ישראל ולדברי התרגום לקמן ה כג גם ברק נעשה נביא לה` ולכן נקרא מיכאל על שם המלאך וגם הוא היו פניו כברקים בעת נבואתו. והרמ"ד וואלי ביאר ענין ההתעסקות בפתילות שביארנו מהזוהר שבני ישראל התרשלו במצוות פריעה ולכן גופם שלא היה גופם מתוקן כראוי נמשכו אחרי דעות כוזבות עד שבאה דבורה ופרעה פרעות בישראל, וזהו ענין תיקון פתילות שהגוף הוא הפתילה שבו מתלבשת אור הנר שהוא נשמת אדם והיא שפרעה את ישראל היא תיקנה פתילות ישראל שיחזרו למוטב על ידי כן.

ובספר ויוסף אברהם ביאר ענין קריאת שמה לפידות ע"פ התוס` מנחות דף פט עמוד א שיערו רבנן חצי לוג מאורתא ועד צפרא ואם משתייר מן השמן בתקופת תמוז לא חיישינן ובירושלמי אמרינן דבימות הקיץ היו עושין פתילה גסה ובימות החורף פתילה דקה שאין זה כבוד שיצטרכו לזרוק מן השמן, והיה על כך ממונה על הפקיע דהיינו סידור הפתילות ושמו בן בבי, ופי` הוא שי"א שזה היתה המצאתה של דבורה שעל שמה נקראה אשת לפידות ששתה דבר ותיקון גדול לכבוד המקדש. והר"ר יונתן ביאר המדה נגד מדה שזכתה בשביל זה להשראת השכינה כי כל טעם המנורה וכי לאורה היא צריך אלא לולי המנורה היו נהנין מאור השכינה שהיתה מאירה שם, ולכן באה מצוות מנורה שלא להינות מזיו השכינהוזה כוונת הגמ` שהמנורה עדות לישראל שהשכינה שורה בישראל שלולי כן מה צריך למנורה, והיא עשתה פתילות גסות שלא להנות כלל מאור השכינה שהאירה בשילה ופירסמה דבר זה שהשכינה שורה בישראל לפיכך זכתה להשראת הנבואה, עוד ביאר הכוונה כי נשים רחמניות הן ושופט צריך להיות קשה מבלי לרחם בדין ולכן אמר שהיתה כלפידות דהיינו שבעת הדין היתה כלפיד אש בלי רחמנות ח"ו ןלכן היא שופטת את ישראל בעת ההוא.

ולכן לא נכתב להדיא שהיתה אשת ברק בן אבינועם כיון שאח"כ כתוב שהוא היה יושב בקדש ולא היו דרין יחדיו, לכן מפני הכבוד הסתיר הכתוב, והטעם שלא דרו יחדיו מפני הנבואה פרשו זה מזה. והיא היתה משבט נפתלי ועליה ניבא יעקב נפתלי אילה שלוחה על שם השירה ששרתה דבורה ככתוב בבראשית רבה: נפתלי אילה שלוחה - אמר רבי יהודה בר סימון מדבר בשופטתו הה"ד ותשלח ותקרא לברק וגומ` ומשכתי אליך אל נחל קישון, הנותן אמרי שפר זו שירה שאמרה ותשר דבורה. (ה) וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בעירה, והיא יתבה בקרתא בעטרות דבורה מתפרנסא מן דילה תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה ולה דקלין ביריחו בֵּין הָרָמָה פרדסין ברמתא וּבֵין בֵּית אֵל זיתין עבדין משח בבקעתא בית שקיא בבית אל בְּהַר אֶפְרָיִם עפר חור בטור מלכא למדנו שאשה עשירה היתה ומן המקומות האלו היתה פרנסתה, ובמדרש וירא מבואר לה לשבח שפנתה מכל עסקיה לשפוט וללמד תורה לישראל, וכך דרשו מה שכתוב (ט י) ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו זו דבורה הנביאה, מה התאנה הזאת מתוקה, כך היתה דבורה מתוקה לישראל שפנתה מכל עסקיה ושפטת את ישראל הה"ד (ויבא) [ויעלו] אליה בני ישראל למשפט (שם ד` ה`).

מה אמרה להם החדלתי את מתקי (שם ט` י"א), זו תורה שהיתה עוסקת בה שנאמר ומתוקים מדבש (תהלים י"ט י"א). ד"א אניח דברי נבואתי שכתוב בה ותהי בפי כדבש למתוק (יחזקאל ג` ג`). ואת תנובתי הטובה (שופטים שם), זו השירה, ותשר דבורה (שופטים ה` א`), ואין תנובה אלא לשון שירה כד"א ותירוש ינובב בתולות (זכריה ט` י"ז). רד"ק: י"ל דרך הפשט שהיה לה בית תחת תומר אחד, וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט וחז"ל פי` (מגילה יד ע"א) היא יושבת תחת תמר מאי שנא תחת תומר אמר רבי שמעון בן אבשלום משום יחוד דבר אחר מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים.

וראה בשו"ת בנין ציון (סימן קלח) שכתב: בתחלה אוסיף ראיות מהגמרא שגם בלא סגירת דלתות מקרי יחוד ותמהני על הגדולים שלא הביאו ראיות הללו דבמגילה (דף י"ד) אמרינן דבורה דכתיב ודבורה אשה נביאה אשת לפידות מאי אשת לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש והיא יושבת תחת תומר מאי שנא תחת תומר אמר ר"ש בן אבשלום משום יחוד ופירש רש"י שהוא גבוה ואין לו צל ואין אדם יכול להתיחד שם עמה כמו בבית עכ"ל ודרך דרוש אמרתי למה הקדים שהיתה אשת לפידות דלכאורה קשה מה חשש יחוד היה דהרי אמרינן בקידושין (דף פ"א) בעלה בעיר אין שם יחוד דאשה בעלה משמרה אבל י"ל דאיתא בתנא דבי אליהו (הובא בילקוט)

אשת לפידות שהיתה עושה לפידות והיתה שולחת את בעלה להביאם לביהמ"ק בשילה עכ"ל פירוש שעל ידי זה נקראת אשת לפידות שבעלה נקרא לפידות על שם שילוחו ולכן כיון דהרבה פעמים לא הי` הבעל בעיר שישבה שם הוצרכה לישב תחת תומר משום יחוד וזהו מה דאמר הפסוק ופירש הגמרא מפני שהיתה אשת לפידות שהלך לפעמים לשילה היא ישבה תחת תומר לדון מפני היחוד אכן אי אמרינן דרק בדלת נעול מקרי יחוד למה לה לישב תחת תומר הרי תחת שאר אילן שענפיו מרובים ויש לו צל ג"כ אין יחוד ועוד דאפילו בבית היתה יכולה לדון בלא סגירת דלת אלא ע"כ דכל שנתכסה מן העין אפילו אינו סגור עד שאי אפשר לשום אדם לבא לשם ג"כ מקרי יחוד. וכבר ביארנו שהיא פרשה מבעלה מאז שנעשתה לנביאה ושופטת כדברי הרד"ק והכלי יקר ולכן לא היה שם ההיתר של בעלה בעיר שהרי בעלה יושב בקדש נפתלי והיא בבית אל.

ובאברנאל הביא מחז"ל שהיה ישיבתה תחת תומר דבורה שנקברה שם דבורה מינקת רבקה תחת האלון מתחת לבית קל ככתוב בתורה בפרשת וישלח, והר"ר יונתן כתב שלכן ישבה דוקא תחת דקל להודיע שזה הטעם משום יחוד שאמרו בגמ` ששיעור יחוד הוא כדי הקפת דקל. : ומלבי"ם פי` שיש כאן זכות נוספת לישראל שעלו אליה למשפט ולא כמו שהיה בזמן שמואל שהוצרכו השופטים לסבב בערי ישראל לשפטם, וע"ז המליצו חז"ל מה תמרה אין לה כי אם לב אחד, כך היה אז לישראל לב אחד לאביהם שבשמים, וכן אמרו מה תמרה זו צילה מועט כך היו אז הת"ח מועטים, שאל"כ לא היו הולכים מקצה הארץ אל אשה למשפט ובתוספות (גיטין דף פח עמוד ב) מדבורה דכתיב בה (שופטים ד) והיא שופטה את ישראל אין ראיה דאשה כשרה לדון דשמא לא היתה דנה אלא היתה מלמדת להם הדינים א"נ שמא קיבלו אותה עליהם משום שכינה והרמב"ן (שבועות ל) כתב שבירושלמי מבואר שאין האשה מעידה ואין האשה דנה, ומאי דכתיב (שופטים ד`)

והיא שופטה את ישראל פירושו מנהגת שעל פיה ובעצתה היו נוהגין זה עם זה כדין מלכה, ואע"ג דאמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה נוהגין היו בה כדין מלכה, אי נמי מקבלין היו דבריה ברצונם, ובמקום אחר (נדה נ א) תי` שהיתה דנה על פי הדבור, וביאר בערוך לנר (נדה) שי"ל ששני תירוצים האלה מרומזים בפסוק דכתיב ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אלי` בני ישראל למשפט וי"ל דתיבת היא מיותר, וגם בעת ההיא מיותר, וגם מה חידש הפסוק במה שאמר ויעלו אלי` בנ"י למשפט, כיון דכבר כתיב היא שופטה את ישראל,

אכן י"ל ע"פ מה דאמרינן יבמות (צ ב) דנביא רשאי לבטל דברי תורה ע"פ נבואה אבל רק הוראת שעה ולא לדורות וזה פי` הפסוק ודבורה וגו` אשת לפידות היא שופטה את ישראל אע"פ שאשה פסולה לדין מן התורה מכ"מ היתה שופטה אבל דייק הפסוק היא שופטה אבל אשה אחרת לא ומה שהיא היתה שופטה הי` מפני שהיתה אשה נביאה וע"פ הדבור הי`, אבל זה דוקא ג"כ רק בעת ההיא שהי` צורך שעה שלא הי` שופט אחר שראוי לכך אבל בלא זה לא היתה ראוי` לדון וזה כתי` התוס` שהיה על פי הדיבור, ועוד טעם אחר הי` שהיתה שופטת כי היא יושבת בלבד ולא כפתה לבא לדין במקל ורצועה כי אם ויעלו אלי` בני ישראל למשפט שהם באו מאליהם וקבלו אותה עליהם.

אולם אין זה שבח לישראל כמבואר בזוהר הק (ויקרא יט ב) כמה דאשכחן בדבורה דכתיב (שופטים ד) היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ועל דא תנינן, ווי לבר נש דאתתא קא מברכא ליה לפתורא, כך דבורה (שופטים ד) היא שופטה את ישראל בעת ההיא ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא. (ו) וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי רד"ק - אם היתה אשתו היתה פרושה מעת התנבאותה וישבה לה תחת התומר ועתה שלחה לקרוא לו לאמר לו הנבואה אשר דבר ה` \ רלב"ג - או היתה היא גם כן יושבת בקדש נפתלי אך למשפט יעלו אליה בני ישראל למקום ההוא שהיתה בו תמר ולזה יקראוהו תומר דבורה כי מנהגה היתה לשבת במשפט במקום ההוא,

וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה` אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ביד משה כי החרם תחרימם כך שנויה במכילתא והרד"ק כתב: אינו תחלת הדברים אלא אמרה לו דברים אחרים קודמים לזה והכתוב אחז תכלית הדברים מה שהיה בהן מן הצורך, ובאה גם כן המלה הזאת לחזק כאדם שמתרה בחברו ומזהירו ואומר הלא אמרתי לך הזהר לך והשמר שלא תתרשל בדבר וכן הלא שלחתיך שאמ` לגדעון, \ ובמצודות פי` כי באמת צוה ה` כי בנבואה נאמר לה עם שלא נזכר בפי` לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ רד"ק - תמשוך ישראל ותפתם בדברים עד שתביאם בהר תבור כי יראים היו מחיל סיסרא לפיכך היו צריכים פתוי ודברים רבים בְּהַר תָּבוֹר אליהו רבה : מה ת"ל הלא צוה, אלא כך אמרה לו, לא כך כתוב בתורה ודרשו השופטים היטב וגו` (דברים י"ט י"ח) ומה עינין של אחריו, כי תצא למלחמה (שם דברים כ` א`).

וכי מה טיבה של דבורה אצל ברק וברק אצל דבורה, והלא דבורה במקומה וברק במקומו, אלא אמרו, ברק שימש את הזקנים בחייו של יהושע ושימשן לאחר מיתתו, לפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה. באותה שעה הראוה לדבורה, במה הקב"ה מושיע את ישראל מבין האומות, בבני אדם שהן משכימין (ומשחרין) [ומעריבין] לבית הכנסת או לבית המדרש ועסוקין בדברי תורה בכל יום תמיד, בהן או בשמשיהן. וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן ומה נשתנו זבולון ונפתלי מכל השבטים כולם [לכאו` נבחרו השבטים הללו בדבר ה` ביד אמתו דבורה הנביאה] שבאתה תשועה גדולה לישראל על ידיהן, אמרו, נפתלי שימש את יעקב אבינו ומצא הימנו קורת רוח, זבולון ששימש את יששכר ועשה לו אכסנייה.

ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין (בנביאתה) [בנביאותה] של דבורה חלקו לו בשירה עימה, שנאמר ותשר דבורה וברק בן אבינעם (שם שופטים ה` א`) ויאמר אליה אם תלכי עמי [וגו`], ותאמר הלך אלך עמך וגו` (שם שופטים ד` ח` וט`). ומה שמצינו במדרש זה שנפתלי היה משרת את אביו יותר מכולם מבואר באורך במדרש רבה נשא : ר` יודן אמר כנגד האבות והאמהות הקריב נשיא נפתלי למה כן לפי שנפתלי כיבד את אביו יותר מדאי שהיה אביו שולחו לכל מקום שירצה והיה זריז במשלחתו ומצא קורת רוח ממנו והיו אמריו נעימים עליו ולכך בירכו אביו באילה שלוחה שהיה רץ במשלחתו כאיל ולכך בירכו באמרי שפר על שהיו אמריו שפרים ולכך זכה נפתלי שעשה הקב"ה נקמה בסיסרא ע"י ברק שהיה מקדש נפתלי ולפי שנפתלי היה זהיר בכבוד אבותיו לפיכך נשיא נפתלי למד מאבי אביו ואחז את דרכו והקריב קרבנו על סדר אבותיו ואמותיו של נפתלי...".

טעם נוסף למה שזכו זבולון ונפתלי לישועה זאת מבואר במכילתא [ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רלד] ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, ר` מאיר אומר כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד ומתוך שהן עומדין וצוהבין קפץ שבט בנימין וירד לים תחלה שנאמר שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים שנאמר שרי יהודה רגמתם, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן תעמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול תעמידני בשלש שעות, בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול, א"ל לא אמר לי אלא עד שלש שעות, והקטן אמר לא אמר לי אלא עם הנץ החמה מתוך שהיו עומדין וצוהבין נעור אביהם א"ל בני כל שניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם,

כך מה שכר נטל שבטו של בנימן שירד לים תחלה זכה ששרתה שכינה בחלקו של בנימין שנאמר בנימין זאב יטרף, ואומר לבנימין אמר ידיד ה` וגו`, ומה שכר נטל שבטו של יהודה זכה למלכות שנאמר שרי יהודה רגמתם ואין רגמה אלא מלכות שנאמר באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא, ואומר ורגם המלך ואנשיו ואומר שרי זבולון שרי נפתלי מלמד שכשם שנעשו נסים לישראל על הים ע"י שבט יהודה ובנימין כך נעשה להם נסים ע"י זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק שנאמר ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם וגו` ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא, ואומר זבולון עם חרף נפשו למות וגו`.:

הר"ר יונתן מבאר קישור הדברים כך: כי הדין הוא שהעובר על דבר נביא חייב מיתה וא"כ יש להקשות למה לא הרגו את שאול כשלא שמע לדברי שמואל הנביא, אלא הענין הוא כי נביא המורה על קיום דברי תורה אין נענש על ביטול הדבר כעובר על דברי נביא אלא כעונש על העובר על הדין תורה ולכן במחיית עמלק שהיא מצוה בתורה אין שאול חייב מיתה כשעובר על דברי שמואל, וה"נ אילו היה זה מצוה חדשה של דבורה להשמיד את יבין וחילו היו מי שנמנע מלכת למלחמה חייב מיתה כעובר על דברי נביא והיו יכולים לכפות הגיוס בכחהחרב, אולם היות והיה זה כבר מצוה ישנה של לא תחיה כל נשמה על ברק להנהיגם בדברים ולשכנעם לבוא למלחמה,

ולכן אמרה לו הלא כבר ציוה ה` בעבר על כך וממילא אי אפשר לקבץ בכח החרב אלא לך ומשכת בדברים וכנ"ל. (ז) וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין רד"ק - אמר כי ראו אצטגניני סיסרא שלא יצא באותה מלחמה כי מנוצח יהיה אם יצא והקב"ה משך לבו לצאת וזה הוא שאמר ומשכתי וי"ת ואיתביב, ותרגום והגירם על ידי חרב ותבינון ע"י קטולין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ ציון דרך חשוב מאוד יהיה במלחמה זאת ככתוב במדרש אלפא ביתא על הכתוב במלחמת גוגו ומגוג:

והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה` והתגדלתי זה מלחמת ים סוף שנאמר (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה וגו` והתקדשתי זו מלחמת סיסרא שנאמר (שופטים ה כ) מן שמים נלחמו ונודעתי זו מלחמת סנחרב שנאמר (מלכים ב יט לה) ויצא מלאך ה` ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף לעיני גוים רבים בימי גוג ומגוג ג"ו בגימטריא רבים שבעים אומות וידעו כי אני ה` זו מלחמת גוג שנאמר (זכריה יד ג) ויצא ה` ונלחם בגוים ההם וגו` ויש לציין שהצד השוה בכל אלו המלחמות שכולם באו אך ורק ברצון ה` כשרצון עצמם לא היה לכך כידוע בפרעה וכמו שאמרנו בסיסרא וכן היה בסנחריב כמבואר בפרק חלק,

וכן יהיה במהרה במלחמת גוג ומגוג שהקב"ה יביאו על ירושלים כמו שהיו מושכים בהמות ככתוב בספר יחזקאל פרק לח בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְהִנָּבֵא עָלָיו: וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱדֹוִד הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל: וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת כָּל חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם: פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם כֻּלָּם מָגֵן וְכוֹבָע: גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ:

רד"ק - אמר כי ראו אצטגניני סיסרא שלא יצא באותה מלחמה כי מנוצח יהיה אם יצא והקב"ה משך לבו לצאת וזה הוא שאמר ומשכתי (ח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ רלב"ג - כי חשב כי בזכותה תדבק יותר ההשגחה עם חיל ישראל הנלחמים עם סיסרא בראשית רבה - ר` פינחס בשם ר` ראובן שני בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה, אברהם וברק, ברק ותשלח ותקרא לברק וגו` ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך ר` יהודה אומר אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור, ר` נחמיה אומר אם תלכי עימי לשירה אלך עימך למלחמה ואם לא תלכי עימי לשירה לא אלך עימך למלחמה,

ותאמר הלך אלך עימך אפס כי לא תהיה תפארתך (שם שם שופטים ד` ט) אמר ר` ראובן לשון יווני הוא הפס, אמרה לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרת לך לבדך אתמהא, ונעשה טפילה ותשר דבורה וברק בן אבינועם וגו` (שם שופטים ה א), אברהם היה עיקר ויקח אברם את שרי אשתו וגו` (בראשית יב ה) [ועשה עצמו טפילה אמרי נא אחותי את], ונעשה טפילה ולאברהם היטיב בעבורה (שם שם בראשית י"ב טז). וביאר המלבי"ם שלא שהסתפק בנבואתה, ולא שהמרה את פיה שהממרה פי נביא חייב מיתה,

רק אחר שהיה הציווי שימשוך אליו עשרת אלפים איש אמר שאם לא תלך עמו לא יאמינו לו העם ולמה ילך בחנם, ב) אחר שהודיעה לו שיפול בנס, חשב כי זכותו אינו מספיק לנס כזה רק אם תלך שאז יהיה הנס בזכותה, וז"ש במדרש ר"י ור"נ, ר"י אומר אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור (זה כטעם הא` שתלך עמו לאסוף את העם מקדש), ור"נ אומר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה (זה כטעם הב` שרק בזכותה יושר השיר על הנס),

וי"מ הכוונה אם את מבטיחני שתלך עמי לשירה שתבטיחני שאראה גם בהצלחה של המלחמה בסיומה בשעת השירה אלך, ואם לא לא אלך. האלשי"ך הק` ג"כ שואל היתכן להמרות דברי נביאה ומיישב שח"ו לא המרה פיה אלא ידע ברק ערך עצמו שהיה ע"ה גמור ורק על ידי אשתו דבורה ששלחה אותו תמיד עם הפתילות לשילה נתעלה למעלה למעלה ולכן חשב שבוודאי לא ישמעו לו ישראל וא"כ ימרו כולם דברי הנביאה וטוב היא שהיא בעצמה תבוא עמו לכנס העם בהיותה ידועה לכל אחד כנביאה ושופטת. והר"ר יונתן ביאר שברק ראה ברוח הקודש [בתרגום יונתן מבואר שברק היה נביא בעצמו] כי ביד ה` ימכור ה` את סיסרא אלא שלא ראה מי תהיה האשה וחשב שהישועה מיועדת על ידי דבורה אך לא ראה טוב שמה שראה היה הכוונה על יעל שבידיה נפל פגרו של סיסרא:

(ט) וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה` אֶת סִיסְרָא רד"ק - י"מ יעל שנמכר סיסרא בידה ועל פי הנבואה אמרה זה ואיננו נכון לענין הפסוק שאמר אפס כי לא תהיה תפארתך אלא פירושו כך אם אלך לא תהיה תפארתך כי על ידי תהיה התשועה ויאמרו כי ביד דבורה ימכור ה` את סיסרא ולא תהיה התשועה הזאת נקראת על שמך \ והרלב"ג פי` שכיוונה על שני הדברים גם יחד שביד דבורה תהיה הניצחון, וגם נתנבאה עם זה שסיסרא יפול ביד אשה והיא יעל, ופי` במצודות:

שהנה הפאר הניתן לשר הצבא הוא בעבור אחד משני דרכים או בהראות אומץ לבבו ללכת למלחמה מבלי פחד או בהתגבר הוא או אחד מאנשיו להמית הגדול מאנשי בני מלחמתו ולזה אמרה הלא סיסרא יומת ע"י אשה והיא יעל אשת חבר הקיני כאשר יאמר בענין אם כן ידעו הכל שמיד ה` היתה זאת כי לא בכח תגבר אשה וא"כ אם גם תפחד ללכת למלחמה בלעדי אם כן שוב לא תהיה לך על הדרך שאתה הולך התפארות הראוי לך בהיותך שר הצבא כי לא יהיה במה לפארך, באר מים חיים וירא:

בודאי כיון שהיתה אשה נביאה לא כיוונה להגדיל כבודה ותפארתה אשר על ידה יהיה תשועת ה`, כי אם להגדיל כבוד ה` וחסדיו אשר אפילו ביד אשה שאין זכותה יוכל להיות גדול כל כך. וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה: (י) וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל העלה בְּרַגְלָיו עמו ובמלבי"ם פי` כפשוטו שלא היה לו סוס ורכב נגד תשע מאות רכב ברזל, או שלא הוצרך לעזרתה של דבורה לגייס האנשים כפי שחשב אלא מיד באמרו הדברים לישראל שמעו לקולו ועלו עמו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ כדבר ה` וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה: הקב"ה בחסדיו מכין לישראל רפואה קודם למכה לכן נתן בזמן מוקדם ש (יא) וְחֶבֶר הַקֵּינִי יהא נִפְרָד מִקַּיִן שהם בני שבטו, רד"ק - ממדבר יהודה שישבו שם בני קני כשעלו מעיר התמרים מִבְּנֵי חֹבָב אחד משמות יתרו על שם שחבב את התורה חֹתֵן מֹשֶׁה והקב"ה נתן בלבו להצפין עד ארץ הגליל בכדי שיהא מוכן ליום צרה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים מישר אגניא מקום מישר של בצעים והוא אגניא גבים כמין גומות שהמי` נקבצים שם אגני דארעא מקרון והוא המוכר כיום כעמק החולה, אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ ויורה פועל יעל שמנהג חבר הקיני היה כמנהג שאר בני חובב להתנהג בדת ישראל [וי"א שבני יתרו דרו בין בני ישראל בתור גרים תושבים, וי"א שהיו גרים גמורים, אלא לפי שלא היו מבני שם אלא מעמים אחרים שהתגיירו היו יכולים לדור בין גויים ןךא התנכלו להם], ולזה השתדלה יעל להרוג סיסרא ואמנם היה שלום בין חבר הקיני ובין סיסרא עם היות המלחמה בין סיסרא ובין ישראל כי אולי חבר הקיני נתן צוארו תחת עול יבין מלך כנען או היתה אהבה ביניהם לסבה אחרת ובמלבי"ם: היה מאת ה` שחבר הקיני נפרד אז מיתר אחיו ששכנו במדבר יהודה (כנ"ל א`) ונטה אהלו קרוב לקדש להיות מוכן ליום תשועה כי יושבי אהלים היו והיו נוסעים ממקום למקום עד שמצאנו מהם כמה שנדדו הלכו וישבו בין העמלקים בספר שמואל, כפי שהיה מזדמן להם ובאהבת יונתן שיתרו וזרעו הן משורש קין ולכן נדים ונעים בארץ לקיים הנאמר נע ונד תהיה בארץ ולכן נקראו קיני והיו גולין תמיד:

ורואים כאן שאפי` מאורע שולי שכלל לא שמים אליו לב שאחד מבני יתרו הגרים מחליט להעתיק דירתו למקום אחר יש לה משמעות בהנהגת ה` הכללית למען עמו ישראל, ויתכן אף שהיתה הכנה זאת עוד בטרם שבו ישראל וכמו שמשמע שכבר הספיק לו הזמן לכרות ברית עם בית יבין מלך כנען, ועל דרך שהקב"ה הכין המקום לאסתר עוד בעיצומה של החטא של ההשתתפות בסעודתו של אותו רשע.

קין הוא ראש לרוצחים, תובל קין מיו"ח תיבל אומנתו של קין והמציא כל כלי המשחית בעולם להרוג ולרצוח, כל רוצחי הדורות היו מבני קין היינו משורש קין, כך יתנהל העולם עד התיקון של קין שאז יתבטלו כלי אומנתו ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, משורש קין יצאו כמה צדיקים גדולים כמו ר` עקיבא ועוד הרבה ענקים, ועד היום הזה שורש קין בעולם גם אצל יראים ושלמים, קרא מן הסידור הענין של כיסוי הסכין, ורבינו חיים ויטאל עצמו אמר לו רבו שהוא משורש קין וזהו הסיבה שהרבה פעמים נחתכין אצבעותיו בעת שהוא אוחז בסכין שלא במתכוון, ואין אתנו יודע עד מה, עכ"פ יתרו היה מתחילת התיקון של קין וכן משפחתו כולם היו משורש קין, אך הפכו את החרב לחבר מלשון חיבור, וזהוא אומרו וחבר הקיני נפרד מקין שמשפחה זו נתפרדה משורש הרע של קין ולכן זכו להביא ישועה גדולה לעם ישראל במעשה זה. (יב) וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר רלב"ג - והנה אמרו כי עלה ברק הוא לאות כי דבורה היתה אשת ברק כי אם לא היה הענין כן היה ראוי שיאמר כי עלתה דבורה וחילה כי היא היתה המנהגת את ישראל וזה כי הראש ראוי שיזכר בזה ואמנם מפני שהיה ברק בעלה יחס הראשיות לו.

וראה אברבנאל שהעליה על התבור הוא התגרות בסיסרא ןבמלכות יבין השלטת כי העליה למקום גבוה מורה על שליטה ולכן ריכז חילו בעמק יזרעאל ליד התבור ששם עוברת נחל קישון: ס בגמ` מגילה כט ע"א מבואר שתבור כלל לא היה בעת בריאת העולם מהרי ארץ ישראל שכך כתוב שם, תניא רבי אלעזר הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל שנאמר כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא, והלא דברים קל וחומר ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה על אחת כמה וכמה,ורש"י ז"ל הביא מדרש אגדה, אנכי אנכי, לא קפח הב"ה שכר תבור וכרמל שבאו למתן תורה לתת עליהם את התורה ושבו בסבר פנים. אמר להם הב"ה סוף אני פורע לכם בכפלים. נאמר בסיני אנכי, ונאמר בתבור אנכי אנכי. נאמר בסיני אנכי יי אלהיך, ונאמר בכרמל יי הוא האלקים יי הוא האלקים.

וזה אינו דרש בעלמא אלא כמבואר במג"א סימן קנא ס"ק טו שזה נוגע להלכה על מה שמבואר בשו"ע שבתי כנסיות בחו"ל מהני תנאה להשתמש בחורבנם, שהרי כשיבא הגואל במהרה תפקע קדושתן, והק` הרי יקבעו בא"י וכתב שאין לתרץ שדוקא הבנין יקבע בא"י אבל הקרקע תשאר בחו"ל דהא יליף ק"ו מתבור וכרמל והתם הקרקע נקבע בא"י, ולכן חידש שמי שכבר נחרב לפני ביאת הגואל לא יקבע בא"י ורק הבנינים הקיימים יקבעו. ובשו"ת חתם סופר סימן ל תי` שקרקע עולם שתחת הכרמל והתבור לא באה עמהם אלא רק ההר בעצמו, ולכן גם הבתי כנסיות יבואו הן בחורבנן הן בבנינם אבל בלא הקרקע, וכאן תתלבש על קרקע שבא"י.

ומקור ההרים האלו נתפרש בכמה מדרשים ובמדרש תהלים (סח) ר` נתן אומר כיון שביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, בא כרמל מאספמיא, ותבור מבית אלים, זהו שנאמר בקבלה חי אני נאום המלך ה` צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא (ירמיה מו יח), והנה ראיתי להרד"ל בחידושיו על המדרש רבה, שכתב על האי שאמרו בבראשית רבה שהר הכרמל בא מאספמיא, שזה אי אפשר שהרי אספמיא היא רחוקה מאוד מארץ ישראל, והר הכרמל הוא בארץ ישראל, לפיכך צריך להגיה במדרש והר הכרמל בא מאפמיא, וזה מקום בגליל עליון שהירדן יוצא משם, עכ"ל.

והנה דבריו תמוהין שהרי מפורש בגמ` שלא היו מתחילה בארץ ישראל, וכן הגהתו צ"ב שהרי הר הכרמל הוא בגבול שבין אשר וזבולון, ואפמיה הוא בחלק דן העליון כמו שלמדנו, וצ"ע. ובאמת מבואר במקומות אחרים שעל ההרים הללו נאמר הכתוב למה תרצדון הרים גבנונים על שם גאוותן ונפסלו לפני הר סיני שהוא עניו, ומ"מ לא קיפח הקב"ה שכרם ונקבעו בארץ הק` וראיתי בספה"ק שבא"י ניכרים אלו שני ההרים בגאוותן כי הרי ארץ ישראל מיוחדים שאינם מתבלטים מעל השטח אלא עולים מעט מעט וכהרים המקיפים את ירושלים שכולן הרים ע"ג הרים, מלבד הר הכרמל שבולט מאוד שמצד אחד יורד עד הים, ומצד שני יורד לעמק יזרעאל, וכן הר תבור בולט מאוד על כל עמק יזרעאל, וכן החרמון הנזכר בתרגום בפרק הבא שגם הוא בא שיתנו עליו תורה, בולט מאוד על פני השטח, אולי שם ישלמו לו השכר בעת אשר ישורו מראש אמנה.

והנה שכר נצחי ונורא מובטח לו להר תבור במדרשי חז"ל שכך אמרו במדרש נכון יהיה הר בית ה` בראש הרים (מדרש תהלים לו) אמר ר` פנחס בשם ר` ראובן עתיד הקב"ה להביא סיני ותבור וכרמל, וליתן ירושלים עליהם בראשם שנאמר נכון יהיה הר בית ה` בראש ההרים ולא עוד אלא שהן עתידין לומר שיר לישראל דהיינו שהר בית ה` הר המוריה תעלה בראש הרים היינו על הר הכרמל והר תבור וסיני ושם יבנה, ובמדרש תהילים (סח) נדרש נכון יהיה הר בית ה` בראש ההרים (ישעיה ב ב), דהיינו בראש חמש הרים יבנה בית המקדש לעתיד, הר הבית תבור וכרמל וסיני וציון, ושם כתוב: סיני מהיכן בא, אמר ר` יוסי מהר המוריה נתלש, כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו,

אמר הקב"ה הואיל ויצחק אביהם נעקד עליו נאה לבניו לקבל עליו את התורה, ומניין שעתיד לחזור למקומו, שנאמר אלו ההרים. ומזה מובן הגובה הנורא שמבואר בגמ` ב"ב שיהיה לבית המקדש לעתיד לבוא ויחזקאל ראה במחזה שמעלין אותו להר גבוה מאוד, ואין זה חידוש גדול כל כך אצל ההרים הנכבדים הללו שהרי רגילים בכך שהם הרים קופצים ממקום למקום. גם חזי לאיצטרופא מה שכתוב בילקוט וזאת-הברכה יששכר באהליך מלמד שבית הבחירה ראוי היה לבנות בחלק של יששכר, וראיתי בתבואות הארץ שהכוונה על הר תבור שהוא על גבול זבולו ישכר, כמו שלמדנו ביהושע, וכל ההרים הקדושות הללו קשורים בקשר אמיץ שקבלו עליהם התורה,

והיה שם השראת השכינה וירדה שם האש בימי אליהו כמו בהר המוריה, ולעתיד באמת יבנה שם הבית דהיינו שיהיה יסוד להר הבית, וכל כך למה לפי שקפץ ממקומו לקראת מתן תורה. וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בס` יוסף תהלות (על התהלים מזמור פ"ז ע"פ לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קודש) שכ` ומפי הרב המובהק מהר"ר אברהם רוזאניס ז"ל שמעתי במשז"ל דלעת"ל יהיו תבור וכרמל והר סיני במעמד שלשתם ועליהם יבנה בהמ"ק וכו` וזהו בהררי ר"ל ג` הרים ע"כ. (יג) לקיים מ"ש ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא ואת רכבו, נתן ה` בלבו.

א) וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ הגם שהיה ראוי שיצא לקראת החלשים האלה במעט עם, ב) שנמשכו דוקא לאותו מקום שניבאה מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם שהוא יושב שם, הזעיקם שילכו אֶל נַחַל קִישׁוֹן ומה היה גודל חילו מבואר בתרגום ה- ח בארבעין אלפין רישי משרין בחמשין אלפין אחדי סיפין, בשתין אלפין אחדי רומחין, בשבעין אלפין אחדי תריסין, בתמנן אלפין מחצצי גיריא, בר מתשע מאה רתיכין דברזלא דהוו עמיה ורתיכוהי כל אלין אלפיא וכל אלין משריתא לא יכילו למיקם קדם ברק וקדם עשרא אלפין גברא דעמיה, ובמדרש אסתר מבואר בין הדברים שאמר אחשורוש להמן שהוא מפחד להזדווג לישראל ונאמר הלשון כדי לעשות ליצנותא דע"ז מרשע מחרף ומגדף זה, א"ל אחשורוש אף אני רוצה לאבדן, אלא מ