שמירת נגיעה , איפה התורה כותבת על זה שחייב לשמור

שלום וברכה

איסור הנגיעה בנידה לשם חיבה כחיבוק ונישוק וכדו` הוא איסור תורה. ככתוב בתורה ספר ויקרא פרק יח פסוק יט וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ: וכל קריבה של חיבה אסורה וכמבואר ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו` ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה. וכך כתוב בדברי חז"ל:

"אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה שאיננה שלי, הריני תופשה ואין לי עוון או שאני מגפפה ואין לי עוון, אני נושקה ואין לי עוון, אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, לכך סמך הקב"ה פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר (משלי ז) כי רבים חללים הפילה, וכתיב (שם /משלי/ ה) רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו.

נגיעה סתמית כמו לחיצת יד אסורה מדרבנן ונגיעה שלא בכוונה מותרת. יצויין שלדעת הרמב"ן אכן אין האיסור של הנגיעה של חיבה אלא מדרבנן. כל ההבדל בין איסור מן התורה לאיסור דרבנן, אינו אלא כלפיי גולד העונש, אבל העבירה עצמה חמורה בכל מקרה, ואין כל הבדל בין איסור תורה לאיסור דרבנן. זאת מלבד שהנגיעה בבנות מביאה את הגבר לידי הוצאת זרע לבטלה, והוא דבר חמור בפני עצמו עד שכמעט לא מועילה לו תשובה אלא תשובה עמוקה וחזקה, וברור שהבחורה המביאה את הגבר לידי כך לא תינקה. על כן שימרו עצמכם מכל נגיעה ותזכה כל אחת מכם לבנות בית נאמן בישראל. ישנה חוברת מיוחדת המסבירה את התועלת הגדולה שבשמירת שם מובאת החוברת כולה עלו והצליחו – בנימין שמואלי