תפילה - למה האדם צריך להתפלל

שלום וברכה

ביאור עניין התפילה מדברי בעל ספר העיקרים במאמר הרביעי (פרק טז) שרצה הקב"ה להעתר לברואיו על ידי התפילה וההתבטלות אליו, גם כשלא נהיה ראויים לכך על ידי מעשינו,. ואני מצרף בזה את דבריו, אבל בנוסף לכך, אדם שזכה לטעום את הקירבה לאלוקים בעת התפילה, והעונג הרוחני הכה נפלא שנפש האדם מרגישה באותה עת, כבר לא ישאל למה יש צורך להתפלל, כי אדרבה, אין מילים בפינו להודות להקב"ה שנתן לנו את האפשרות להתענג על הקב"ה ולהתמוגג לפני בתפילה מעומק הנפש, זוהי בעצם מעין קיבול שכר ולא רק עבודה, אלא שעבודת התפילה מתחילה בעבודה, ונגמרת בפורקן רוחני ובהתפרקות על הקב"ה כבן על אמו.

להגיע לתפילה בדביקות כנ"ל יש להתכונן על ידי התבוננות בפלאי הטבע לדוגמא, ומנסיון אישי, לימוד ארבע פרקי הרמב,ם הראשונים של הל` יסודי התורה עושה לי את זה. וזה לשון ספר העיקרים: "וראוי שנמשיך אל ביאור עניין ההשגחה הדיבור בעניין התפלה, לפי שהתפלה אף על פי שאינה עקר מן עקרי התורה הנה היא ענף מסתעף מן ההשגחה, שקבלת התפלה יורה בהכרח על ההשגחה כמו שבארנו, והוא דבר ראוי ומחוייב על כל מאמין בהשגחה שיאמין שהתפלה תועיל לו להצילו מרעתו, כי מי שלא יתפלל לשם בעת צרתו הנה הוא אם מפני שלא יאמין בהשגחה, ואם שיאמין בה אבל יספק ביכולת השם על הצלתו, ושתיהן כפירה, ואם שיאמין בהשגחה ולא יספק ביכולת השם יתברך על הצלתו, שהאל יכול על כל דבר, אבל יספק אם הוא ראוי לכמו זו ההטבה שתשמע תפלתו.

וזה דבר ראוי ומחוייב על כל אדם שלא להיות צדיק בעיניו אבל מכל מקום אין ראוי שימנע בעבור זה מלהתפלל לאל על המצטרך לו, כי עושה זה הלא הוא לפי שהוא מאמין שהטוב המגיע לאדם מהשם הוא גמול מעשיו הטובים לא חסד ה` ורחמיו, וזה דעת בלתי נכון, שהרי הכתוב אומר לא על צדקותינו וגו` כי על רחמיך הרבים, לפי שחסדי השם יתברך ורחמיו על כל ברואיו על צד החסד הגמור לא על צד הגמול, הוא שאמר השם לאיוב מי הקדימני ואשלם, ואמרו רבותינו ז"ל כלום עשה אדם מזוזה ולא נתתי לו בית, תלה ציצית בבגדו ולא נתתי לו טלית.

ולזה מה שראוי להאמין שכל הטובות המגיעות מהשם הם על צד החסד הגמור לא שכר מעשיו הטובים, ומזה הצד כבר יגיעו מאתו טובות הן שיהיה המקבל מוכן או בלתי מוכן, שהתפלה תַּקְנֶה אל האדם הכנה שאיננה בטבעו לקבל הטוב ההוא, מה שאי אפשר שיגיע זה וכיוצא בו משום נמצא זולת השם בזולת הכנה אחרת אם טבעית ואם מלאכותית, ולזה לא תהיה התפלה ראויה אל שאר הכוחות כלל, אחר שאין פעולתו על צד הרצון, אלא להשם יתברך שהפעולות המגיעות ממנו הן מגיעות על צד הרצון, ויש בידו כח לרצות ושלא לרצות לעשות דבר והפכו ולעשות חסד חנם, הן שיהיה המקבל ראוי לכך או בלתי ראוי, אלא כשיכין עצמו על ידי התפלה בלבד.

וזה דבר נתבאר בכתוב במקומות הרבה, ובפרט במנשה בן חזקיה מלך יהודה שהיה רשע גמור ולא היה מי שמרה והפליג בעול כמוהו לפניו ולאחריו, ואף על פי כן נאמר בו ובהצר לו חלה את פני ה` אלהיו וגו` ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, ולמדנו מזה שני דברים, האחד שאף אם יהיה המתפלל בתכלית הרוע כמנשה יוכן לקבל החסד על ידי התפלה, והשני שהתפלה היא נשמעת אף מתוך הצרה, כמו שהעיד הכתוב ובהצר לו וגו`. וזה מורה על גודל הפלגת חסד השם יתברך על ברואיו, שמדרך האנשים לומר ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם, אבל השם יתברך הוא חפץ חסד וימינו פשוטה לקבל שבים בכל עת ועת, אמר המשורר ויצעקו אל ה` בצר להם וגו` (תהלים ק"ז ו`), ואמר יונה קראתי מצרה לי אל ה` ויענני (יונה ב` ג`), כלומר אף אם לא היה ראוי שתקובל תפלתי מתוך הצרה אחר שברחתי מלפניו, לא בעבור זה נמנע מלענות אותי, וזהו קראתי מצרה לי אל ה` ויענני: בהצלחה - מנשה ישראל