שאל את הרב - כללי
אני מפחד על המשפחה
- י"א תשרי התשע"ו
שאלה
כבוד הרב אני מפחד שהשם ישלח את חברים שלי את המשפחה שלי את כל האנשים שאני אוהב לגהנום למה מגיע להם להישרף זה לא הוגן למה מגיע לי להשרף למה כפרת עוונות צריכה לבוא במוות בייסורים ראיתי שאח שלי מאונן ביום כיפור מה יהיה איתו השנה הוא ימות? מה איתו ואם המשפחה והחברים שלי וכל האנשים שאני אוהב מה יהיה איתי מדוע שנשרף בגהנום איפה הרחמנות? כך מכפרים על עוונות להישרף למות וליסבול זה אל רחמן?זה נראה יותר כמו אל אכחזר אם זה סופנו עדיף היה שלא לבוא לעולם מדוע היה שואות ואינקויזיציות ובלגנים למה כל זה קרה למה מרטו את בשרו של רבי עקיבא משך 40 יום מה קורה פה איפה הרחמנות? למה כפרת עונות צריכה לבוא בסבל בלתי נסבל שכזה אין היגיון באגורה.
תשובה
לכבוד השואל,
לדעת היהדות, הגיהנום היא מקום שיש שם "זיכוך" - ואין בו שום מטרה כלל של עונש לשם עונש; רק כל מציאותה אינה אלא מקום שבו מזדככים הנשמות במטרה כדי להתעלות יותר במעלה ולהתעדן במדריגות הנעלות של גן עדן. נמצא שהמטרה של גיהנום לדעת היהדות היא כל כולה לצורך הטוב - כי הוא דבר הנצרך לעיתים בכדי שהנשמות יוכלו להתנקות ולקבל את כל הטובה שהבורא הכין כבר בעבורם.
כל מעשי האדם בעולם הזה נמדדים ב"מידה כנגד מידה" (סוטה ח:). ואם אדם חטא בחייו, וזכה לעשות תשובה כשהוא עדיין בחיים ב"מידה כנגד מידה" על מה שהוא חטא, אז אין צורך בזיכוך או בגיהנום כלל.
אמנם, אם לא זכה לעשות תשובה על אותם חטאים בחייו וכבר הגיעה הנשמה לשלב של אחר המיתה, כבר אין האדם בעל בחירה אז, ונמצא שלכאורה שוב אין לו שום אפשרות לעשות תשובה ולהזדכך. אמנם, הקב"ה ברוב רחמיו, גם המציא עצה לאותו אדם שלא זכה לעשות תשובה בחייו, שעדיין יוכל להזדכך מן ההשפעה של העבירות ואפילו אחרי שכבר נפטר מן העולם הזה.
זהו הטעם ל"גיהנום"- שהוא מקום הזיכוך הרוחני הזה. נמצא שאין בבריאתו מצד העונש, רק כל הכונה שבו היא לתת אפשרות לתהליך של זיכוך לנשמה אפילו לאחר שיצאת מן העולם הזה בכדי שתוכל אח"כ לקבל את מלוא שכרו על מצוותיו בעולם השכר.
ומי שהתגבר בחייו על יצרו - או אפילו מי שלא התגבר אבל עשה תשובה כראוי לפני פטירתו - אין לו צורך כלל בצירוף וזיכוך של תהליך הגיהנום. כי אין כוונת הקב"ה ל"ענות" את הנשמות ח"ו, רק כל כוונתו יתברך היא רק לעשות טובה עם הנשמות, דהיינו, לתת לנשמה שעדיין לא נוקתה מזוהמת העבירות בעולם הזה את האפשרות להתנקות מעבירותיו באם לא הספיק לעשות כן בחייו. ואין האפשרות של גיהנום נוגע אלא למי שעדיין צריך את זיכוכו.
~~~
ולגבי שאלתך הנוגע לסבל שרואים שאנשים סובלים בעולם הזה, כעין שאלה זו כבר שאל משה רבנו ע"ה מאת הקב"ה : "מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו ?" (ברכות ז.)
הרי שזה אחד מן הדברים שנסתרים מעינינו, למה עובר על כל ואחד ואחד בדיוק את הקושיים שעוברים עליו - שרק נזכה להבין דברים אלו בבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.
אבל נצטרך בינתיים להאמין שהק"בה מנהיג הכל לטובת כל אחד ואחד, ובסופו של דבר תהיה שמחה אמיתית אצל כולם.
~~~
ומ"מ אין זה גורם לחוסר בטחון בו יתברך.
כי מה שצריכים לדעת היא הכלל בהשגחת השם כלפינו, דהיינו, שמעל לכל הקב"ה תמיד מנהיג את העולם ב"מידה כנגד מידה" (וכמו שכתוב ברש"י בחומש, שמות יח-יא). ואע"פ שלא נוכל לדעת תמיד האיך הדבר הוא "מידה כנגד מידה" כאשר אנו מסתכלים על חיים של אחרים - כי אף פעם לא נדע בדיוק את כל ההשגחה ומה שבלבן של אחרים, מ"מ האדם כלפי עצמו - שכן יודע את כל השגחת חייו ומה שבאמת במצפוני לבו - כן יכול לדעת ולהיות בטוח שכל מה שיארע לו, הוא רק לפי קנה המידה של "מידה כנגד מידה".
לכן כשאנו רוצים להבין מה שאירע לגבי אחרים, וכגון לגבי האנשים שסבלו בשואה, אין ביכולתינו לדעת האיך זה "מידה כנגד מידה"; כי ככל הניכר לנו לפי הכלל של "מידה כנגד מידה" לא היה מגיע להם אותן היסורין. ולכן החלק הזה נניח ולא נתבונן בו כלל, כי הרי אין ביכולתינו לדעת את הכל שקורא אצל כל אחד כמו שהקב"ה יודע את הכל.
אבל מ"מ כל אחד כלפי עצמו - אשר כלפי עצמו האדם כן מכיר את כל השגחת חייו ואת כלמעשיו ומצפוני לבו, והוא יודע אם הוא מקיים את מצוותיו של השם באמת ובלב שלם - אז הכלל של "מידה כנגד מידה" בודאי קיים [וכמו שאמרו לנו חז"ל בפירוש במשנה בסוטה ח:], וחייבים אנו להאמין בה.
ולכן האדם כשלעצמו, לגבי היחס שבינו לבין הקב"ה, הוא כן יכול לבטוח שאם הוא נוהג בשלימות עם השם, ומתקן את מה שהוא עבר עבירה ב"מידה" כנגד "מידה" (שכנגד ההנאה שהיה לו בעבירה כך יש לו עכשיו אותה מידה של צער וחרטה שעשה כן), אז לא יצטרך שוב ליותר גיהנום ולא לייסורין, ואם הוא נזהר מליכנס למקום סכנה (כי אפילו צדיק אסור לו ליכנס למקום סכנה) אז יהי לו רק דברים טובים בחייו בזה ובבא.
~~~
ומובן למה צריך להיות מציאות של עונש. לפי שכשהקב"ה נותן לנו בחירה חפשית זה, היא חייבת להיות בחירה אמיתית ולא רק משחק. ומי שיבחור בטוב יקבל טוב, וההיפך בהיפך.
אבל אולי תשאל, אז למה הקב"ה לא יתן לנו בחירה חפשית באופן כזה: מי שבוחר בטוב יקבל טוב; ומי שבוחר ברע - הרי הקב"ה הוא רחמן, אז שיבטל לו את חלק העונש המגיע לו. אבל אתה מבין מעצמך, שאם היה כך, אז זה בעצמו תבטל את הבחירה, כי אז כל אחד ידע שאין התוצאות לבחירה אלא כמו "משחק כזה", ואין האחריות שבחיים רציני כלל.
ומה שברור לנו מכל זה היינו, שכל מה שברא הקב"ה הוא בכונה לטובתינו, ואין הקב"ה חפץ כלל שמשהו יחטא ויקבל עונש, אלא כל רצונו יתברך הוא להיפך, רק שנבחור בטוב כדי לקבל את ההנאה האמיתית וכמו שאמר לנו בפירוש בתורה "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל - יט). ולכן צריכים לחשוב תמיד על הרחמנות של הקב"ה וכמה הוא רוצה להיטיב לנו. אבל לא משום כך יבטל הוא יתברך את הצד של הדין, כי הרי זה היה מבטל את התכלית של כל הבריאה והבחירה החפשית, שזה בעצמו גם ניתן לנו רק בכוונה לטובתינו. [כי הוא יתברך רוצה לתת לנו בעולם השכר הטובה הכי גדולה שיכולה להיות - ואי אפשר לזכות לטובה הכי גדולה הזו אלא על ידי שיבוא אדם למצב שבו צריך לבחור בטוב (העולם הזה), ויבחר בטוב בעצמו.]
ואקוה שיהיו בדברים האלו כדי לחזק את נקודת המבט שלך עד שנדע שאם אנו עושים את הטוב כפי כל מה שביכולתינו אז בודאי שלא נצטרך לעבור הדברים הקשים שתארת.
[ומה ששאלתי מרבי עקיבא אינה ראיה, לפי שמבואר בספרי קודש (ישמח ישראל פ' שלח) שיתכן שרבי עקיבא ביקש את זה מהקב"ה, עיין שם הטעם.]
בברכה,
רב נחום
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il