שאלה לגבי אחרית הימים - מעין מבית קודשי הקדשים יצא

שלום וברכה

המים הנבואיים - כפי שאתה מגדיר את זה - היא אחת מהנבואות הכי ידועות והכי מרכזיות באחרית הימים, אחרי ביאת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, תחיית המתים, מלחמת גוג ומגוג, יש עניין נוסף שארבעה נביאים נתנבאו בסגנון אחד, יחזקאל באריכות, זכריה בכמה פסוקים, יואל בפסוק אחד, וכן נרמז בנבואת ישעיהו לפי פירוש חז"ל.


מעיין או מים רבים אשר יצאו מבית ה` באחרית הימים. תחילתו ומוצאו יהיה נזילה קלה מאוד, ותהפוך במשך מירוצה לנהר וים גדול אשר אפי` ספינות גדולות לא יוכלו לעבור בו.

המים הללו, כפי פירוש המפרשים, כולל פן גשמי, א בל בעיקר פן רוחני מאוד, בפן הגשמי לפי דברי זכריה יפרוץ המעיין כתוצאה מהשינויים המפליגים שיעבור איזור הר הבית כולו כתוצאה מרעידת האדמה הגדולה שתתרחש עם המעמד של חציית הר הזיתים ובקיעת בקע עמוק וענק סביב הר הבית שיזדקר במלוא תפארתו לפני בניין הבית השלישי, וכפי שניבא זכריה בפרק האחרון שלו.

מדברי הרמב"ן באגרת אמונה וביטחון נלמד כי שפע המים בשורש הרוחני ינבעו ממאגר הדמעות שהורידו בני ישראל בגלותם הארוכה על כל הצרות אשר ארעו לנו בהיותינו שבויים ופזורים בין הגויים. מיים קדושים אלו יטהרו את הארץ וימלאו את שבילי ארץ ישראל ברוח נבואה ומלאה הארץ דעה את ה` כמים לים מכסים.

אני מעתיק קודם את הפרשיה ביחזקאל משולב עם הפרשנות הבסיסית, ואח"כ את יתר הנבואות, ואח"כ הפרשנות העמוקה בהרחבה.

ספר יחזקאל פרק מז
(א) וַיְשִׁבֵנִי לתוך החצר הפנימית אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת המים יורדין מתחת כתף הבית הימנית נובעין מתחת המפתן שהוא ומצדדין באלכסון לצד הימין קָדִימָה באמצע המזרח כִּי פְנֵי הַבַּיִת קָדִים, וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ ויוצאים מעזרה בדרום המזבח ויוצאין חוץ לעיר, במסכת יומא שנינו, אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה, מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח ההיכל נעשה כחוט של שתי, כיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב, כיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן:

(ב) וַיּוֹצִאֵנִי מן החצר הפנימית אל החצר החיצונה דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה, וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ סביב חומת הפנימי בתוך החיצונה אֶל שַׁעַר הַחוּץ החיצונה דֶּרֶךְ הַפּוֹנֶה קָדִים, וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים רחבים כרוחב פי הפך כך פירשו רבותינו כדלעיל מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית:

(ג) בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה חוץ לחומה, וכל אותן אלף אמות לא גבר הנחל להיות עמוק אלא וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם עד אפסים, הם הקרסולים:

(ד) וַיָּמָד אֶלֶף אחרות והעמיקו עד וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם, וַיָּמָד עוד אֶלֶף והעמיקו עד וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם:

(ה) מכאן ואילך וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר מכאן שאסור ליכנס במים מן המתנים ולמעלה, שלא ישטפוהו המים. משבא למי מתנים יצא על שפת הנהר ומדד עוד אלף לפניו נחל אשר לא יעבר ורגליו ביבשה עומדין היינו דכתיב [להלן פסוק ו] וישיבני על שפת הנחל כלומר אצל שפת הנחל ששם היה עומד, כִּי גָאוּ כמו גדלו הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ מים שצריך לשוט בהן ולא לעברן ברגל שלא ישטפוהו, שחו שייט כמו (ישעיה כ"ה) כאשר יפרש השוחה לשחות נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר:

(ו) וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם כמה מתגבר הנחל הזה, וַיּוֹלִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי עַל שְׂפַת הַנָּחַל:

(ז) בְּשׁוּבֵנִי בתוך שהוליכני והשיבני וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל צמחו עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה:

(ח) וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה המזרחית, וְיָרְדוּ עַל הָעֲרָבָה - זו ימה של טבריא, וּבָאוּ הַיָּמָּה זו ימה של סדום, אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים זו ימה של אוקינוס שהוא מוצא מן הישוב להקיף את העולם, - שנו רבותינו בתוספתא של סוכה להיכן יוצאין לימה של טבריא ולימה של סדום ולים הגדול לרפות את מימיהם המלוחים ולמתקן, [ונרפאו] וְנִרְפּוּ הַמָּיִם ממליחתן, ומדרש אגדה למה קורא אותם מוצאים על שם שני פעמים שיצאו:

(ט) וְהָיָה כָל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִשְׁרֹץ אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁם נַחֲלַיִם הנחל הזה המתחלק לכמה נחלים ממתק את המים שמתערב בתוכם, יִחְיֶה ודגתם הנשרצת בם חיים ומתוקים, וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ, וָחָי כֹּל אֲשֶׁר יָבוֹא שָׁמָּה הַנָּחַל:

(י) וְהָיָה עָמְדוּ עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטוֹחַ לַחֲרָמִים למכמורת יִהְיוּ, לְמִינָה לא מפיק ה"א, ופירושו למינים הרבה תִּהְיֶה דְגָתָם למינה לשון רוב מינים כמו (שמות ז) והדגה אשר ביאור, כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדוֹל רַבָּה מְאֹד:

(יא) בִּצֹּאתָיו של ים וּגְבָאָיו כמו (מלכים ב ג) עשה הנחל הזה גבים גבים, הבצים הם הבצעים שסביבותיו והגבים הם נקעים שהמים נאספים בהם, וְלֹא יֵרָפְאוּ להפך למתיקה - ולמה כי לְמֶלַח נִתָּנוּ:

(יב) וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר מדי חדש בחדש יבשל פירותיו כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה פירשו רבותינו ז"ל להתיר פה אלמים ופה עקרות ומשמעו ל` רפואה כמו (ירמיה ו) וירפאו את שבר עמי על נקלה וכן חברו מנחם:

ישעיה פרק לג
(כ) חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וְכָל חֲבָלָיו בַּל יִנָּתֵקוּ:

(כא) כִּי אִם שָׁם אַדִּיר ה` לָנוּ מְקוֹם נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ:


ספר יואל פרק ד
(יח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מָיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה` יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים:

ספר זכריה פרק יג
(א) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם לְחַטַּאת וּלְנִדָּה:

ספר זכריה פרק יד
(א) הִנֵּה יוֹם בָּא לַה` וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ:

(ב) וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים וְהַנָּשִׁים [תשגלנה] תִּשָּׁכַבְנָה וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר:

(ג) וְיָצָא ה` וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב:
(ד) וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְּבָּה:

(ה) וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא ה` אֱלֹהַי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ:

(ו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת [יקפאון] וְקִפָּאוֹן:

(ז) וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה` לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר:

(ח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה:

(ט) וְהָיָה ה` לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה` אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

(י) יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ:

(יא) וְיָשְׁבוּ בָהּ וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה עוֹד וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם לָבֶטַח:

ובמדרש קהלת רבה (פרשה א) רבי ברכיה אמר בשם ר` יצחק כגואל ראשון כך גואל אחרון, מה גואל ראשון נאמר (שמות ד) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, כך גואל אחרון, שנאמר (זכריה ט`) עני ורוכב על החמור, ...מה גואל ראשון העלה את הבאר, אף גואל אחרון יעלה את המים, שנאמר (יואל ד`) ומעין מבית ה` יצא והשקה את נחל השטים. בארה של מרים זה הידוע שנברא בערב שבת בין השמשות, הוא הבאר שהיה אצל האבות, כמו שמבואר בפרקי דר` אליעזר, הוא הבאר שעלה לישראל במדבר, והיא הבאר שיעלה מלך המשיח במהרה בימינו אמן, וכלשון הפרדר"א בפרק לה. וכפלאי בארה של מרים במדבר כך ירבו פלאי המעיין הזה מאוד מאוד, והוא ירפא את כל העולם כולו.

בעצם לפי הקבלה, מה שהיה משה צריך לעשות אצל הסלע, ולא עשה, שעל כן נגזר עליו להישאר במדבר, יתוקן על ידי העלאת המים באחרית הימים באופן הראוי, ואי אפשר להרחיב בזה כיון שחטא מי מריבה מאוד סתום, ונסתפק בהצגת דברי הזוהר הקדוש המסביר את העניין:

"והאי סלע אתמר בה דלא נפיק אלא טפין טפין דמיא דאורייתא באלין פסקות ובגין ויך משה את הסלע במטהו פעמים דא גרים דלא נפיק מיניה אלא טפין טפין זעיר שם זעיר שם וכמה מחלוקות על אלין טפין ומאן גרים דא המורים דאתמר בהון כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ובגין דא שמעו נא המורים ובגינייהו ויך משה את הסלע במטהו פעמים דאם לא דמחא בה לא הוו טרחין ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דבעל פה דאיהי סלע אלא אתמר בו ודברתם אל הסלע ונתן מימיו בלא טורח ויהיה מתקיים בהון ולא ילמדו עוד וגומר והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוקת ופסק בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי כאש נאם י"י הוה שרי בפומיהון דישראל דאיהי אורייתא דבעל פה דאיהי סלע ע"ל ס` דאינון שתין מסכתות דהכי איהו סל"ע על ס` דשכינתא הוה נח על טנרא דבכל אתר דבעי קודשא בריך הוא למעבד נס שכינתא אקדמת לההוא אתר וכיון דשכינתא הוה תמן לא הוה ליה למחאה בסלע דקלנא הוות לשכינתא דהות תמן דלא הוה ליה חילא למיהב מיא ודא איהו על אשר לא קדשתם אותי יען לא האמנתם בי להקדישני ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע דאיהי י` מן מיטטרו"ן ואשתאר מטטרו"ן יבשה".

ובזה יובן תפקיד הוצאת המים באחרית הימים שהוא בכדי לגלות את אור החכמה, ומלאה הארץ דעה את ה` כמים לים מכסים.

עוד ענין נפלא נכלל במטרה של המעיין העתידי, נכל במה שניבא יואל שהנחל הזה ירפא את נחל השיטים, וענינו כידוע שהיצר השולט בעולם כיום הוא בעיקר יצר העריות כמבואר בתלמוד, ושורש יצר זה מנחל השיטים, כמו שכתוב במדרש פרשת בלק: מעין של שטים היה מגדל נואפים, ויש מעין מגדל גבורים, ויש מגדל חלשים, ויש מגדל נאים, ויש מגדל כעורים, ומעין של שטים של זנות היה, והיה משקה לסדום, ולכך כתיב (בראשית י"ט, ה`) איה האנשים אשר באו אליך הלילה - ונדעה אותם במשכב זכר, ולפי שנתקלקל אותו מעין עתיד הקב"ה ליבשו ולחדשו, שנאמר (יואל ד`, י"ח) ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה` יצא והשקה את נחל השטים, עד כאן.

וכ"כ בזוהר חדש מגילת רות: "אמר רבי אושעיא מאי דכתיב ומעין מבית ה` יצא והשקה את נחל השטים [יואל ד] שבאותו זמן עתיד הקב"ה לרפאות את כל העולם ומפני שנחל שטים מרבה ניאוף יצא מעין מבית ה` לרפאות אותו הנחל".

וכתב המלבי"ם - הנה, מלבד שיהיה הנס כפשוטו, שיצא מקור נפתח הבית ה` כמ"ש (יואל ד`) ומעין יצא מבית ה` והשקה את נחל השטים, (וזכריה י"ד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, כי בירושלים לא היה מעין מעולם ואז תתרבה הברכה ממקור מים חיים. חוץ מזה בא לרמז ג"כ על מי הדעת והתורה והאמונה אשר יצאו מבית ה`, כי מציון תצא תורה, ובאר שהמים הקדושים האלה יוצאים מתחת מפתן הבית הימנית מנגב למזבח, לא מצד כתף הצפון כי צד צפון היה מיוחד לשחיטת קדשי קדשים שרובם באו לכפר פשע ולהתם חטאת, כמו חטאת ואשם שבאו לכפר, וגם עולה באה לכפר על הרהור הלב ועל עשה ולאו הנתק לעשה, ומצד זה לא יזלו מי הדעת מדלים כי לא ידעו את ה` מצד יראת העונש וסור מרע, רק המקור יפתח מצד ימין המזבח ששם מקריבים זבחי רצון ושלמים ותודה שמורה על עבודת ה` מצד הכרת טובו וחסדו ואמתתו. אולם על מה יורו ארבעה המדידות אשר מדד בנחל פי` הרי"א שרומז על ארבע מיני השגות שישיגו את ה` ע"י מי הדעת הנובעים מן הקדש.

ומי אפסים - הוא השגת עולם ההויה וההפסד ההבל והאפס.
ומי ברכים - הוא השגת עולם הגלגלים בעלי התנועה.
ומי מתנים - הוא השגת עולם המלאכים אשר כחם במתנם גבורי כח עושי דברו.
ומי שחו - הוא השגות האלהות אשר גאו המים מעומק המושג מבלי יוכל איש עבור בו.

ולדעתי רמז בזה כי הגם שבעת ההיא תמלא הארץ דעה את ה` כמים יכסו על ים, בכ"ז יהיו דומים כמים המכסים את הים שיש מקומות עמוקים ומקומות בלתי עמוקים, כי הגם שכולם יכירו את ה` יהיה חילוף מדרגות בכמות ההשגה ואיכות ההשגה ועומקה, שכ"א ישיג כפי מדרגתו.

א] אומות אשר ישארו עוד במעמד הסכלות הקדום שעבדו לכוכבים ומזלות כמו אנשי סין ויפן ואנשי הודו, הם יקבלו מעט מידיעת האל ויהיו המים מי אפסים.

ב] אומות שאינם עובדי ע"ז ויש להם דת, רק שטועים באלהות ועובדים ללא אלהי אמת, הם יקבלו יותר ממי הדעת ויהיה להם המים מי ברכים.

ג] האומות שקבלו דעות אמתיות באמונת האלהות ובאחדותו רק שלא קבלו הדת האמתית ומצות האלהות הם ירוו יותר ממקור מים חיים ויהיה להם מי הדעת מי מתנים.

ד] האומה שקבלה תורת ה` וחקיו ומצותיו הם ישיגו ההשגות הגדולות ויהיה להם נחל נובע מקור חכמה מי שחו, כי גאו מי הדעת בנפשם בשפע רב.

והראה שהמי אפסים קרובים יותר אל המקדש ממי ברכים, ללמד שבכ"ז כולם ישקדו על דלתותיו לבקש אותו ולהכירו וללכת באור ה`, שעד שאלה שלא קבלו עדיין דרכי ה` כלל ידחקו יותר לשקוד על האהל וירדפו לדעת את ה`, כמ"ש לכו ונלכה אל ה` וכו` ויורנו מדרכיו, ואלה שלא למדו יהיו יותר בפנים מן אלה שכבר למדו וידעו את ה`, שיצאו לחוץ להפיץ מעינותיהם חוצה, עד שהמים מי שחו כבר יעתקו א"ע מחדר הורתם לשוט בארץ וללמד בכל הארץ.

וחז"ל אמרו במליצתם, המעין הזה תחלתו מבית קדשי הקדשים, אמר ר` פנחס בשם ר"ה, המעין היוצא מבית קדשי קדשים בתחלה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, וכיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב וכיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן. דעתם שהמים האלה המדעיים, התחלתם מהשכל הנאצל מעולם האצילות שמרומז בבית קה"ק, ושם דומה כקרני חגבים, כי אין אנו משיגים מן האור ההוא הגדול רק כמחט סדקית. וכשהגיע לפתח היכל שמרמז על ההשגה בעולם הכסא, יוכר יותר כחוט של שתי. ובפתח האולם, שמרמז על ההשכלה בעולם המלאכים, שם תפתח הידיעה יותר עד שיצא מפתח העזרה ולחוץ, ובא אל עולם האופנים שהוא העולם הגשמי, ששם דומה כפך, והמים מפכים, כי שם בני אדם משיגים ומעיינים בחכמת תכונת השמים ובסדר העולם השפל.

ובזה המליץ שמדד האלף הא` נגד האלוף והלימוד בעולם האצילות והיו מי אפסים, כי שם ההשגה אין ואפס ולא ישיג שם השכל הקשור בחומר ותתרחב ההשגה ותעמיק יותר בעניני עולם הכסא עד ברכים, ותתרחב יותר בעולם המלאכים עד מתנים, ובאלף ולימוד האחרון שהוא בעולם הגלגלים בעלי חומר, שם גאו המים כי רבו החוקרים ועצמה הידיעה בתכונה ובטבע ובכל מיני המדעים:

ואמרו חז"ל להיכן הם יוצאים, לים טבריה, ולים סדום, ולים אוקינוס, לרפאות המים המלוחים, וירדו על הערבה זה ימה של טבריה, ובאו הימה זה ימה של סדום, ואל המים המוצאים זה ים אוקינוס. וכונת המליצה הזאת, שמי הדעת והכרת ה` יתפשטו אז בין שני האומות אדום וישמעאל, שישמעאל הם יושבי המזרח, ואדום הם יושבי המערב, כמ"ש (זכריה י"ד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון והם השני כתות שראה במשל שא` עובר במי ברכים וא` עובר במי מתנים, ואז ישתו את המים המדעים אשר יצאו מבית ה` ויקבלו האמונה האמתית וירפאו מן המלח סדומית המסמא את העינים באמונות בלתי אמתיות.

וכן יצאו המים המדעיים גם אל ימה של סדום, שהיא מליצה על המשוקעים עוד בעבודת אלילים שעליהם רמז במי אפסים, וגם הם ירפאו מן המלח המכלה עיני רואים, ויראו אור בהיר, וגם ירד לימה של טבריה ששם מושב בני ישראל אשר המליץ עליהם במי שחו, לרפאות גם תחלואי נפשם וכולם ישתו מן המים המדעיים ותבא חכמה כמים בקרבם איש לפי הכנתו:

והמליצה בריבוי הדגים כתוצאה מהמים, זה שבני אדם אשר יחיו בימים האלה וישתו מן המים המדעיים מי התורה והאמונה יחיו חיים הנפשיים, וכן יתרבו המקבלים האמונה האמתיית, שע"י המים האלה ירפאו מחולי הנפש באמונות זרות, וממילא כן יוסף הנחל להגיר שם מימיו וכן יוסיפו לשאוב בששון ממעיני הישועה, שכפי שירבו לקבל כן יוסיף ה` להשפיע מבועי השכל והדעת וישאבו למודים חדשים והשגות עיוניות:

ונבואת הדייגים - המליצה שיעמדו אז נביאים רבים ומורים ומלמדים הצדים את הדגים, היינו שיקחו את הנפשות שהיו במדרגות דגים, שהוא הבע"ח הפחות, ויעלום לרשותם שיהיו במדרגת האדם המדבר והמשכיל והיודע, ובמקום שהוא מעין גדי עד עין עגלים, ר"ל מקום שעבדו לכוכבים ומזלות, ויערכו לגדי שלחן וימירו את כבודם בתבנית עגל, שעבדו למזל טלה ולמזל שור, שחשבו שעין גדי הוא המשוטט בארץ ומשגיח עליה, יהיה שם משטח לחרמים ורשתות המושכים נפשות לרשות הקדושה והאמונה והדעת, והנצודים לרשות הקדושה יהיו מכל מין, מכל אומה ולשון, וגם שרים וגדולים מכל כת ירבו מאד לדעת את ה` ולחסות בצל כנפיו:

ונבואת הביצות - המליצה כי ישארו עוד אנשים פראיים בהמיים אשר יהיו נתקים ומופרדים מן הנחל המדעיי, ויהיו מועטים בלתי מתקיימים זמן רב, כמקומות בצה ורפש וגבים שאצל הנחל שמתיבשים ונשאר מקומם מלח, כן בעשן יכלו ויהיו נציב מלח:

ונבואת העצים שיגדלו סביב המעיין - המליצה, שגם ההצלחות העולמיים שמצד זה ידמו כמשל העץ הצומח, שהוא חיי הגוף מצד הנפש הצומחת שלו שבו כח הזן והמגדל והמוליד בדומה, גם הצלחת הגוף יגדל מאד, עד שגופם יהיה כעץ מאכל נושא פרי, אשר לא יתום, כי יאריכו ימים, וגם העלים שהם העושר והקנינים שלהם שהם שומרי הפרי לא יבולו, כי העושר לא ידיח אותם מעבודת ה`, כי בהפך העלים יהיו לתרופה ולעזר אל האושר והשלימות, כי המים ההם שהם הלמודים יצאו מן המקדש - ממקור נאמן, וגם שפע הברכה הבא להם תצא מן המקדש, ר"ל מהשגחת ה`, לא מן המערכה, לכן יבכר בכל חדש - כי ה` יחדש עליהם מעשה בראשית, ובכל עת חידוש הלבנה העליונה תריק עליהם מגד גרש ירחים ושפע רב, ויתחדש להם עטרת תפארת, ואמרו חז"ל לתרופה להתיר פה של אלמים ושל עקרים, היינו לתקן ברית הלשון והמעור שישאו פרי קדש הלולים:

שנזכה, ונחיה, ונראה, מנשה ישראל