שמירת עיניים בדורינו ניראת כמשימה בלתי אפשרית לא?

בס"ד קראתי בשבת האחרונה את הקונטרס היקר של "קדושת העיניים" של הרב מאיר דוד שמואלי שליט"א. ואחרי שקראתי והפנמתי והתחלתי להתבונן בחיים שלנו היום, התחלתי להרגיש כאילו המשימה היא בלתי אפשרית. אני גר במרכז , ואין פינה ברחוב שלא מלאה פריצות. כל מקום שאתה הולך - לרופא, לדואר , למכולת , לבית כנסת , לישיבה. כשנוסעים באוטו , ובאוטובוס .. שלטים . אי אפשר לזוז מטר בלי להיתקל בזוועות רח"ל. הדבר היחידה לחיות זה להיות כל היום וכל הלילה בישיבה ולא לחיות בעולם הזה בכלל. אפילו בערים קדושות, גם שם לפעמים "הצניעות" היא כבר לא כל כך צניעות. וכמה שמשתדלים לא להסתכל ולא להרים עיניים , אבל זה לפעמים פשוט בא אליך, או לפעמים זה כבר מעייף מדי. אני מרגיש שלהיות צדיק ולחיות בעולם המודרני החולני הזה ,צריך כוחות נפש שיש למעטי מעטים בלבד. ואני שואל באמת, אפשר באמת לקיים בדורנו את "לא תתורו", הרי יש אינסוף נסיונות ואפילו כשאתה לא רוצה , אתה נתקל בזה. וכל הרבנים יודעים זאת ואומרים זאת. ואיך יהיה אפשר לעבוד לפרנסה אם נזדקק לה אין התאמה בין הדור הזה לבין התורה כלל, איך אפשר לעמוד בגזרות חז"ל ובגזרות הכתוב אני כל הזמן מתוח ומרגיש שאני צריך לעמוד על המשמר , כל רגע אני במבחן- זה מתסכל מאוד. עם כל המתח הזה ,איך אפשר להיות בשמחה ועם כל זה ,יש את המתח של כמה תורה אני אלמד , כמה דפים ומסכתות אני אזכה לסיים ויותר חשוב - לזכור. וזה פשוט גורם להרגיש רע - הרדיפה אחרי הרוחניות הבלתי מושגת. יש את כל המניעות והעיכובים מצד גורמים מסוימים לכמות הזמן שאפשר לתת ללימוד. ככל שמתקדמים יותר בהשגה ובמודעות והשאיפות גדלות עוד יותר , פתאום אתה מגלה שאתה כל כך רחוק ממה שאתה יכול להיות. ואני ודאי מכיר את המשנה של "לא עליך המלאכה לגמור.." ו"הקב"ה לא בטרוניה עם בריותיו" (ודברי התנאים שלא היו רוצים להיות בדורנו) . אבל אני שואל האמנם בגלל שיש כל כך הרבה פריצות , אז לא ניענש אם ניפול להסתכלות ובלי שום קשר לעונש , הפגיעה במקדש הרוחני שבאדם, זה החמור באמת, איך איך נתקדש ... שה` ברחמיו יחזיר עטרה ליושנה, יגאל אותנו מחבלי המשיח ויבנה בית המקדש במהרה בימינו בביאת גואל צדקנו -אכי"ר