אמונה
מוות, הדבר הטוב/ הנורא ביותר? -תלוי למי..
- כ"ה אדר א' התשע"ד
שאלה
שלום, בהתחלה, כמו כולם, גם אני חשבתי שמוות זה הדבר הנורא ביותר- חידלון. היום אחרי כמה וכמה הרצאות בנושא, אני יודעת שלא רק שמוות אינו חידלון, אלא שגם אינו דבר רע כלל! הבנתי שלמעשה אדם שנפטר מן העולם, ממשיך הישר לעולם הבא, הוא סיים את תיקונו וייעודו בעולם הזה, וכעת הינו הולך לקבל את שכרו בזכות ולא בחסד, הוא בעצם הולך לעולם שכולו טוב, במיימדים אחרים שבכלל אינם ידועים לנו או נתפסים בתודעתנו. ולכן אני שואלת, אם מוות זה למעשה אולי הדבר הטוב ביותר שקורה לאדם, היציאה מן העולם הגשמי, הייצרי, ומלא הנסיונות אל תוך עולם אחר, זך וטהור שכולו טוב, מלא בחן וחסד, מדוע המוות כ"כ עצוב למה כ"כ קשה להשלים איתו וכ"כ כואב להרגיש אותו הרי אנחנו אמורים לשמוח!! (אולי זה נשמע מטורף אבל זוהי האמת!!) הרי ידוע שאפילו העובר במעי אמו אינו רוצה לצאת לעולם, ואנשים שחוו מוות קליני תיארו בצורה מדהימה את ה`חיים שלאחר המוות` הם תיארו את התחושה הנפלאה של האושר שהרגישו, של השלמות, של הטוב האינסופי. ידוע שההרגשה של הנפטר היא טובה, אם כך מדוע לנו, האנשים החיים בעולם הזה, קשה כ"כ לקבל את המוות מדוע הוטבע בנו הכאב הזה שלא נותן לנו להפסיק להצטער ולכאוב את פטירתם של יקירנו עד חלוף הזמן הון תודות, ויישר כח על האתר.
תשובה
שלום וברכה
דברייך נכונים מאוד!! המוות אינו דבר רע לחלק מהאנשים, הדבר תלוי בפעלו של האדם בעולם הזה, מי שבא לעולם האמת לאחר שסיגל את עצמו בתורה ומעשים טובים, אין לו כל פחד מהעלייה לעולם האמת, רק טוב וחסד מצפים לו שם, והוא אכן יוצא מהעולם השקרי לעולם האמת לעולם שכולו טוב, בספר אור החיים הקדוש מכונה יום המוות כיום הנסיעה יום שעוברים מעולם אחד לעולם אחר, ואין בכך כל רע.
ומה שאנו רואים שהצדיקים רוצים להישאר בעולם הזה, הסיבה היא מאחר שבעולם הבא, אי אפשר לסגל יותר מצות ומעשים טובים, וכאשר עולים לעולם הבא, אין יכולים יותר לעשות נחת רוח לבורא ע"י ההתאמצות והיגיעה למען בורא ואין כבר את התועלת הגדולה של החיים בעולם הזה שיכולים לקיים עוד ועוד מצוות בעולם הזה, ועל כך אמרו חכמים יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה, יותר מחיי העולם הבא, דהיינו שהנחת רוח לבורא שעושים בעולם הזה אי אפשר לעשות זאת בעולם הבא.
אמנם מי שלא זכה לסגל לעצמו תורה ומצוות, וחלילה עוד גרם ללכלך את נפשו בדברים שאינם ראויים, הרי כאשר יעלה למעלה לא תזכה לנפשו לטובה, אלא ך נפשו תתחיל לעבור את תהליך הזיכוך, אשר מלוה בייסורים קשים ומרים, ואז המוות היא נקודת מפנה רעה מאוד, כל זמן שהנשמה בקרב האדם יכול הוא לתקן את כל חטאיו בפיו ובלבו, בקשת סליחה אמיתי מאת ה` מעומק ליבו, אבל לאחר המוות, אין מעשה וחשבון אי אפשר לתקן כלום ללא ייסורים קשיים ודינים קשים אשר מזככים את האדם כדי שיוכל להגיע למקומו הראוי.
וכך שאכן המוות הוא טוב ורע, תלוי למי.
הטבע של רצון החיים החזק שהוטבע בנו, הוא כדי שלא ניקח את נפשנו בתקווה להגיע לעולם טוב ביותר.
אבל אכן הצדיקים לה\בד מהגעגוע שיש להם למת, אין להם תחושת צער עמוקה כל כך מהמוות של יקיריהם בידעם את הטוב הצפון להם בחיי העולם הבא.
בברכת חיים ארוכים ונסיעה טובה בבוא היום – בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il