חוק המלך

 

אור החיים על דברים פרק יז פסוק יד 

(יד) כי תבא וגו' ואמרת וגו' שום תשים וגו' מאומרו כי תבא וגו', ואמרת, משמע כי לא מצות ה' עליהם למלוך מלך, אלא אם יאמרו הרשות בידם, וממה שגמר אומר שום תשים, שיעור הלשון מוכיח שמצות ה' היא להמליך עליהם מלך:

 ונראה שכוונת הכתובים היא על זה הדרך, לפי שיש במינוי המלך שני גדרים, א' שיהיה המבטח בו להנהיג המלחמות בעוצם חכמתו, ולצאת כגבור ביום קרב כסדר מלכי האומות, וזה הוא דבר שנאוי בעיני ה', כי סדר מלכי האומות לא ילכו בהם אחרי כשרון המעשה, אלא אחרי תועליות החושיות, הגם שלא ימצא בו דבר טוב מהמושכל, גם ישימו בו כסלם ותקותם ומן ה' יסור לבבם:

 וגדר ב' הוא לכבוד ולתפארת ישראל, וכדי שה' יעשה בזכותו כדרך שהיה ה' מושיע ישראל ביד השופטים וביד מלכי ישראל הכשרים, וצא ולמד מדוד המלך וכו', ודבר זה הוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:

 ולזה בא דברו הטוב כאן ואמר כי תבא וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים וגו', וזה גדר הראשון שזכרנו וגמר אומר שום תשים וגו', פירוש לא יקום הדבר הרע הזה, אלא המשימות שתשים הוא על זה הדרך אשר יבחר ה' אלהיך בו, ואמרו רבותינו ז"ל (תוספתא סנהדרין פ"ג ה"ב) וז"ל אין מעמידין מלך בתחלה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד זקנים ועל פי נביא וכו' עד כאן, ומלך המתמנה בסדר זה אינו כסדר מלך המתמנה על הגוים, כמו שבא בדבריהם ככל הגוים:

 וכפי זה מאמר שום תשים, היא מצוה, ושלילת גדר שכנגד תנאיה, ולזה נתחכם ה' להקדים מאמר ואמרת אשימה וגו', להעירך את אשר יכוין אליו לשלול אותו במאמר שום תשים וגו', שזולת זה לא הייתי מבין שאוסר לשום מלך ככל הגוים, והגם שיאמר אשר יבחר, אין מובן שבא לאסור ככל הגוים, ויהיה זה וזה, ולא חש להבין במאמר שום תשים שהוא רשות מכפל שום תשים:

 ותמצא שה' הקפיד על ישראל כששאלו בימי שמואל לתת להם מלך (ש"א ח ה), והענין קשה למה יקפיד ה' עליהם והלא לו יהיה שכוונת ה' בפסוק זה לרשות ולא למצוה, סוף סוף הרשות נתונה:

 וכפי מה שכתבנו יש מקום לה' להקפיד על הדבר כיון שצוה ה' עליהם לבל יאמרו לשום מלך ככל הגוים כמו שפירשנו, ושאלו המלך ואמרו לשפטינו ככל הגוים (שם), לזה הקפיד ה', אבל אם היו שואלים להם מלך כרצונו יתברך לא לכח ולגבורה כדרך הגוים, היו מקיימין מצות עשה: