דרך בשמירת המצוות ומחשבות טורדניות

לכבוד השואל, 

סליחה על האיחור בתשובה. 

לכאורה פשוט שהמחשבות הטורדניות שהגיעו עד לכפירה הם רק תגובת צד הגופני שלך ללחץ הפנימי שהופעל עליו עקב היותך בסביבה לימודי מלחצת. אין באמת כל ממשות של כפירה בתוכך, ולכן אין אתה צריך לדאוג. 

יש רק לטפל במחשבות הטורדניות. אבל זה טעות לומר שכל אותם מחשבות הם שטותים , כי האי-התיחסות לאותם מחשבות (שזה מה שמביעים כאשר אומרים שהם רק שטותים) רק יגרום להם להתגבר. [ההסבר לזה, אם אתה רוצה להבין למה הם מתגברים,  אז זהו כמו משל של ילד קטן הצועק כאשר הוא רעב. הסיבה שהוא צועק היא כדי שיתיחסו אליו האנשים הגדולים, וישנו את המצב ויגישו לו סעודה. וכאשר מגיבים לצעקות הראשונות שלו בהתעלמות ואי-התיחסות, זה רק יגרום לו לצעוק יותר ויותר כדי שיטו לו אוזן ולבסוף יעשו משהו לעזור לו. וככל שלא יטפלו בבעייה באופן מציאותי בשינוי הנתונים, אז הוא יצעק בקול יותר ויותר גדול,  ויעשה כן  לעיתים יותר תכופות עד שיתקנו את המצב ויתנו לו את צרכו הטבעית].

כך גם הנפש "צועקת" על ידי שליחת המחשבות האלו,  שהיא רוצה להיות במצב מאוזנת, וככל שמתעלמים מצרכה - להסיר ממנה את הלחץ  - אז היא "צועקת" יותר, או לפחות, שממשיכה לצעוק.

ובאמת, הקב"ה לא כיון בנתינת התורה שנפש האדם יהיה תחת לחץ בכדי לקיים את המצוות יותר ממה שהיא יכולה לסבול. להיפך, כל חיובי התורה הינם דברים מאוזנים והגיוניים. וכמו שלמדת בזמנו מהרב זמיר שליט"א, באופן ש"דרכיה דרכי נועם".

ויתכן שיש לך באופן טבעי תכונות הנפש שנוטים לדיוק בדברים - וכפי שציינת אודות עצמך, וכשהגעת לישיבה ושמעת מוסר ושיחות אודות הדקדוק במצות, הצטרפו הנטייה הטבעית שבך עם מה שהבנת מתוך השיעורים לחשוב שהדקדוק המופרז הוא רצון השם, וגרמו לך לנטות לקיים למעשה את המצוות בדקדוק באופן קיצוני (שזהו נגד דרך התורה שהיא דרך מאוזנת, וכנ"ל). וכאשר המשכת בהתנהגות כזו לארבע שנים והתעלמת מצרכי נפשך - הנפש פעלה נגדך והביאה לך יותר ויותר מחשבות טורדניות שאתה לא רוצה בהם, כדי להראות לך שאתה בעצם מענה אותה.

[להסבר והבנת הענין ענין יותר למה הנפש פועלת נגד האדם כשהוא מתעלם מצרכיה הטבעיות, ראה בספר "עלי שור" חלק א' דפים רט-ריא בענין "פיוס הגוף".]

ולכן הקיצוניות הזה בדקדוקי המצוות גרם שהנפש יבטל אותך לגמרי מהם עד שקשה לך להתרכז להתפלל כלל. וכן היא זו שגרמה לך מחשבות כאלו שמה שרש"י אומר לא נכון וכו', כי בשבילה, רש"י, ובעצם כל התורה, מסמלת דרך בחיים שרוצה לחנוק אותה, ולכן אי אפשר שזה יהיה נכון. ובמה שהיא כפרה באמת אינה התורה; כי בורא העולם לא התכוין בשום פעם שיביא קיום המצוות לידי חניקה של הנפש וכנ"ל.

והדרך לתקן עכשיו, היינו להיות מודע לגורם - דהיינו הלחץ הפנימי שהפעלת על נפשך לדקדק  יותר מדאי ובקיצוניות - ולהפסיק מלהפעיל לחץ כזו עד כמה שאפשר. יש לך לקיים את המצוות באופן הכי פשוטה שאפשר, ודוקא בלי דקדוק.

וכעבור זמן שהנפש תרגיש יותר רגוע, אז ממילא יפסיקו לך גם כל אותן מחשבות לאט לאט עד שיפסיקו  כליל .

  לכן כעת תעשה בכל יום רק מה שתוכל בלי לחץ, אם זה קיום שאר מצות המעשיות  בלי התאמצות כונה אז תעשה אותם. תנסה לקשר חויות של הנאה שיש לך ביחד עם קיום המצוות (כגון אחרי שתניח תפילין אפילו לדקה בלבד, בכל פעם שתוריד אותם תאכל מאכל או תשתה משהו שאתה מאד  נהנה ממנו - כי זה מקשר את רצון הנפש לקיום המצוות . עד שתרגיש ממילא שתוכל לעשות יותר ויותר.

וכמובן שעל הדברים שעדיין אין ביכולתך לקיים עד שתחזור למדה של איזון, אין אתה נידון עליהם, כי אתה נחשב כעת כאנוס לגבי אותם הדברים. ואין רצונו יתברך שייגרם לך לחצים בבטן ובמח עד שתחלה ח"ו על ידי קיום המצוות.

בברכה לסייעתא דשמיא ושתראה השתפרות בקרוב על ידי ההתנהגות בקו הזה,

רב נחום