האם אישה יכולה להעיד בבית דין

שלום וברכה

ברור הדבר שאין טעם פסילת אשה לעדות מחמת חוסר אימון שהתורה מפגינה כלפי נשים, חס ושלום, שהרי אפילו נשים צדקניות הנחשבות כיסודי האומה כמרים הנביאה אחות משה, ושאר הנביאות שהיו לעם ישראל, כדבורה הנביאה, שבני ישראל מסרו נפשם על פי דבריה בדבר ה` במלחמת סיסרא (שופטים פרק ד - ה), חנה, חולדה, וכדומה, גם הן פסולות להעיד, ומתוך כך ברור שאין הדבר מחמת אי אימון.

אלא בעיקרון, ענין זה נכלל בין מצוות התורה המוגדרות כחוקים שלא ניתן להבינם בשכל אנושי, חוק בלי טעם. ומכל מקום ביארו רבותינו שאף שהדבר הוא חוק, מכל מקום ענין מניעת נשים מעדות מבוארת בדרך זו, שמאחר שהאשה משתבחת בכך שהיא מקיימת מה שכתוב (תהילים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה, לכן אין מן הראוי שתהיינה הנשים בתורת עדות, שיצטרכו לזלזל בכבודן המיוחד, לצאת מביתן ולעמוד בחברת בעלי דין המתקוטטים זה עם זה לפני בית הדין ולהעיד את עדותן, ולפיכך פטרה אותן התורה מהחובה האזרחית של הגדת עדות, ואדרבה מכבוד האשה הוא ואין כאן זלזול ח"ו, ואף אם תרצה האשה לזלזל בכבודה וללכת להעיד, מ"מ התורה שומרת על כבודה האמיתית ומונעת אותה מלהעיד.

[וראה בשולחן ערוך (חושן משפט סי` כח סעיף ה) שתלמיד חכם שאינו לפי כבודו ללכת להעיד לפני בית דין, לא ילך].

 יש המבארים עוד, שמכיון שעדים המעידים בבית הדין נחקרים בשבעה חקירות ומאיימים עליהם ומפחידים אותם שיגידו את האמת [ראה שולחן ערוך חושן משפט סי` כח סעיף ז], ומתוך שהכירה התורה בלב האשה שהיא רכה יותר מן האיש, ויתכן שלא תוכל לעמוד בפני האיומים והחקירות ותיטרד דעתה מדברי הדיינים, ושוב לא תוכל להעיד עדותה כמו שצריך.

ישנן עדויות מסויימות שמעצם טבען אין איומים, שבהן מותרות נשים להעיד, וכן כשיש צורך גדול בדבר כמו להעיד לאשה עגונה שבעלה מת, ועוד כיוצא בזה מותר לנשים להעיד.

בהצלחה - מנשה ישראל