כשרות בהודו, וכניסה למנזר בודהיסטי..?

שלום וברכה

א-ב. אוכל צמחוני מן הטבע אינו צריך הכשר בחוץ לארץ שאין שם הלכות תרומה ומעשר עורלה ושביעית, אבל אוכל מבושל אף אם הוא צמחוני צריך הכשר טוב, מכיון שכללית אסור ליהודי לאכול מבישול של גוי, אף אם הדבר בעצמו כשר. כמו כן ישנן חששות על הכלים שבהם מבשלים שהן טרפות, כי אי אפשר לדעת אם בעבר בשלו בתוך אותה קדירה גם בשרים ודגים ושרצים טמאים, כך שאין לאכול במסעדה שאין לה הכשר גם אם המסעדה על טהרת הצמחונות.

ג. אני מצרף בזה דבריו של כבוד מרן רבי עובדיה יוסף שליט"א בספרו שו"ת יחווה דעת חלק ד סימן מה

שאלה: האם מותר ליהודי לבקר בכנסייה של נוצרים

תשובה: במסכת עבודה זרה (דף יז ע"א) מבואר, שיש איסור אפילו להתקרב לפתח הבית של עבודה זרה, שנאמר אל תקרב אל פתח ביתה. וכן כתבו התוספות שם. והרמב"ם בפירוש המשנה, עבודה זרה (פרק א`, דף י"א ע"ב) כתב, שכל עיר השייכת לאומה מן אומות העולם עובדי עבודה זרה, ויש להם בתוכה בית תפלה, שהוא בית עבודה זרה, מעיקר הדין היה צריך לאסור לדור באותה עיר, אבל בעונותינו אנו אנוסים בעל כרחנו לשכון בארצותם של עובדי עבודה זרה, ונתקיים בנו בגלותינו, ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן, ואם העיר כולה דינה כן שאסור לדור בתוכה, קל וחומר לבית עבודה זרה עצמו, שאסור לנו כמעט אפילו לראותו, ומכל שכן שאסור בודאי להיכנס לתוכו. עכ"ל.

והנה מבואר ברמב"ם (סוף פרק י"א מהלכות מאכלות אסורות), שהנוצרים עובדי עבודה זרה הם, וממילא דין כנסייתם כבית עבודה זרה ממש, ולכן ברור מאוד שאסור לבקר בכנסיית הנוצרים.

ורבינו יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תל"ה) כתב וזו לשונו: נכרי אחד היה חייב ליהודי כסף, וכשהיה תובע ממנו חובו היה הנכרי בורח לבית תפלתם, ופעם אחת נכשל היהודי ונכנס אחריו לבית העבודה זרה לתבוע חובו, ושוב נתחרט על כך, ושאל לחכם להורות לו דרך תשובה, והשיבו, שבכל שנה באותו יום שנכנס לבית עבודה זרה יתענה, וכן היה נוהג כל ימיו, ומעשה ביהודי שהלך בחצר בית העבודה זרה, ושמע בת קול מכרזת: ואותי השלכת אחרי גויך, והיה מתענה כל ימיו. עכ"ל.

וכתב מרן החיד"א בספר ברית עולם (סימן תל"ה), בשם מר זקנו הגאון רבי אברהם אזולאי, מחבר הספר חסד לאברהם, שהנכנס לבית עבודה זרה הרי הוא בכנפי הסטרא אחרא של הטומאה, ומטמאים אותו מעט מעט, ולא ידע כי בנפשו הדבר. וראה עוד בספר שיורי ברכה (יורה דעה, סימן קמ"ב). וכן פסק הגאון רבי חיים פלאג`י בשו"ת חיים ביד (סימן כ"ו) שהדבר ברור בתלמוד ובפוסקים שאיסור חמור הוא להיכנס בבית תפלתם, והביא דברי להקת הפוסקים שהחמירו באיסור זה מאוד.

בסיכום: הדבר ברור שאסור בהחלט לבקר בכנסיות של נוצרים, ועל מדריכי תיירות להישמר ולהזהר מאוד לבל יכשלו ולא יכשילו יהודים המבקרים בישראל להובילם אל כנסיות הנוצרים, שיש בזה איסור משום ולפני עור לא תתן מכשול. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
עד כאן דברי מרן.

וידוע מדברי הפוסקים שבודהיזם דינו כעבודה זרה, ואף שהם אתיאיסטים מכל מקום הם מתחברים לעבודה זרה קדומה, וכידוע לכל מי שעסק בענין הזה קצת, ולכן ברור שאין שום היתר להיכנס למנזריהם, ואף אם רוצה להיכנס בכדי לראות נוף פסק הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג בספרו שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן צא שאין שום היתר וכלשונו:

"האם מותר ליכנס לכנסיה או מנזר או מסגד וכן לחצרותיהם אך ורק כדי להשקיף משם על הנוף.
תשובה. ...בנוגע אם מותר ליכנס לחצר ולישב לנוח, הנה הרמ"א ביו"ד שם בסי` קמ"ט סעי` ב` פוסק בזה שאסור מן הדין בכל ענין ליכנס לחצר של עבודת כוכבים אפי` בזמן שאין העובדי כוכבים מתקבצים שם לתרפותן, וא"כ ברור שאסור ליכנס לחצר כדי להשקיף על הנוף.

ובספר שו"ת חיים ביד להגאון הגר"ח פלאג`י ז"ל סי` כ"ו, הוא נשאל שם ג"כ על אודות הכניסה לבית ע"ז שלהם, ובדברי תשובתו הרחיב לבאר חומר האיסור שיש בזה, וכן שאפילו לחצר אסור ליכנס אפילו לדבר עם אחד מהם, ואפילו על עסקי רבים, ואפילו אינו יום אידם, ובסופם של דברים הוסיף וכתב וז"ל: ואל יקחך לבך לומר דבזמן הזה אין ע"ז, כמו שכתבו הפוסקים לכמה דברים, שזה נאמר רק לגבי הגויים שאין לדונם לעובדי ע"ז, אכן בית טיפלתם מקום מוכן לפורענות שמקטרים ועושים עבודתם זכר לע"ז של קדמונים, ומידי סרך טומאה וסטרא אחרא לא פלט, ובפרט כשהנכנס הוא ישראל זרע קדש שהחיצונים דבקים בו כמי שנכנס למקום הדבורים, וזה פשוט וברור ושכלי, וצריכים טבילה ומלקות ולתת את המלבושים שנכנסו בהם לעניים מרודים שיהיה כפרה למי שנכנס שם בשוגג", עד כאן דבריו.

וכך פסק גם גדול הדור רבי משה פיינשטיין זצ"ל שכל הענין של היופי סביב המנזרים נעשה להסית ולהדיח בהתקרבות שזה ודאי הוא דבר אסור לעשות רצונם ולהתקרב להם ולכן ח"ו מללכת לשם.