אפשר בבקשה כל הלכות תשעה באב?

שלום וברכה

לקטתי הלכות לימים אלו, עם סידור מיוחד לגבי השנה שחל תשעה באב במוצאי שבת.

מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו, ותכלית התענית היא כדי לעורר את הלבבות, לפקח על דרכי התשובה, ותהי זאת זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב מהן. כי אין העיקר בתענית, כמו שנאמר באנשי נינוה וירא אלהים את מעשיהם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה, לכן אותן אנשים שכשמתענים הולכים בטיול, ומבלים את היום בדברים בטלים תפסו את הטפל והניחו את העיקר.

שבעה עשר בתמוז בו אירעו חמש צרות. נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר כמו שנאמר בתורה וזה היה בשבעה עשר בתמוז, ונתבטל קרבן התמיד, והובקעה העיר בחורבן בית שני. ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה. והועמד צלם בהיכל על ידי רשעי ישראל, וזה גרם חורבנו וגליותנו.

ותשעה באב. בו ביום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ישראל, כי אז חזרו המרגלים ובכו ישראל בכיה של חנם ונקבע לבכיה לדורות. ובו ביום היה החורבן הגדול שנחרב בו בית המקדש הראשון וגם השני. ונלכדה העיר ביתר שהיתה עיר גדולה והיו בה אלפים ורבבות מישראל, ובו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל ואת סביביו, ונתקיים הפסוק ציון שדה תחרש.

כיון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החורבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב. וראוי לכל ירא שמים לעשות תיקון חצות בכל יום לאחר חצות היום. אין נושאין נשים אפילו מי שעדיין לא קיים מצות פרו ורבו, אבל לעשות שידוכין אפילו בסעודה מותר עד ראש חודש אב. [והספרדים מתירים לעשות נישואין עד ר"ח אב], ומראש חדש ואילך אף על גב דמותר גם כן לעשות שידוכין, מכל מקום אסור לעשות סעודה, אך יכולין לאכול מיני מרקחת וכדומה.

נוהגין שאין מברכין שהחיינו בימים אלו, ולכן אין קונין ואין לובשין בגד חדש משום דהיה צריך לברך שהחיינו, ועל פדיון הבן מברכים שהחיינו שלא להחמיץ את המצוה, ועל פרי יש להקל לברך שהחיינו בשבת, או אפילו בחול אם לא ימצא פרי זו לאחר תשעה באב. לא יכו התלמידים או הבנים בימים אלו.

וכן נוהגין שאין מסתפרין בימים אלו, לא שערות הראש ולא שער הזקן ולא כל שער שבגופו, ואסור לגדולים לספר את הקטנים.

קציצת הצפרנים אין לאסור רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ואשה לצורך טבילתה מותרת גם אז.

משנכנס אב ממעטין בשמחה. אין בונין בנין של שמחה או בנין שהוא רק לרוחה, ובן ישראל שיש לו התדיינו עם גוי, ידחה את הדיון עד לאחרי תשעה באב, מאחר ומזל היהודי חלש בימים אלו. ואם אפשר ישתמט כל החודש. ואין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב.

מנהג בכל ישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעה ימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב, ואסור אפילו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שומן ואפילו בשר עוף אסור, ואך מי שמאכלי חלב מזיקין לו יכול לאכול בשר עוף, ולצורך חולה הכל מותר, ומכל מקום אם אינו קשה לו, יש לו להפסיק שלא לאכול מן ז` באב ולהלן. וכן נוהגין קצת יולדות למנוע מבשר ויין מז` באב ואילך, כי באותו היום נכנסו העובדי כוכבים להיכל ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא גם כן מותרין בבשר ויין. וחוץ מאבותיו ואחיו ובניו, וחוץ מאלו שיש להם שייכות במצוה יכול להזמין עוד עשרה אנשים לריעות. אבל רק אותם שגם בפעם אחרת היו באין אליו אל המשתה. וכל זאת מותר אפילו בערב תשעה באב קודם חצות היום אבל לא אחר כך. והסעודה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה אינה סעודת מצוה ואסורין בבשר ויין אלא יש לעשותה במאכלי חלב.

וכן אין מכבסים בגדים בתשעה ימים אלו. וכן אסור בתשעה ימים אלו ללבוש או להציע אפילו המכובסין מקודם, רק לכבוד שבת מותר ללבוש בגדי פשתן, ולהציע על השלחנות לבנים, ולהחליף מגבות כדרך שעושין בשאר שבתות. אבל סדינים לבנים אסור להציע. ואשה שצריכה ללבוש לבנים, לספור שבעה נקיים מותרת לכבס וללבוש, וכן בגדי תינוקות, שמלכלכים אותן תדיר מותר לכבסן.

אין רוחצים בתשעה ימים אלו אפילו בצונן, אך לרפואה כגון יולדת או מעוברת שקרובה ללדת שטוב לה לרחוץ, וכן אדם חלוש שצוה אותו הרופא לרחוץ, מותרים לרחוץ אפילו במים חמים, וכן נדה רוחצת וטובלת כדרכה, וכן כשלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה, כיון שאינה עושה לתענוג.

בערב שבת חזון אסור לרחוץ במים חמים אפילו למי שרגיל בכך כי אם פניו ידיו ורגליו. וכן מי שרגיל בחפיפת הראש כל ערב שבת מותר לו גם עתה, אך לא בסבון, ומי שרגיל לטבול כל ערב שבת מותר לו גם עתה לטבול בצונן, אבל מי שמבטלה לפעמים אסור לו.

תשעה באב שחל ביום ראשון, אוכלין בשר ושותין יין בשבת שהיא ערב תשעה באב. ואפילו בסעודה שלישית שלאחר מנחה מותר בכל. אך לא ישב אז בסעודת חברים, אבל מותר לאכול עם בני ביתו, ויכול לברך במזומן וצריך להפסיק מבעוד יום, כי בבין השמשות אסור באכילה ושתיה ורחיצה, אך המנעלים לא יחלוץ עד רדת הלילה, ויאמר מתחלה ברכת המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות.

ערב תשעה באב שחל בשבת נוהגין שלא ללמוד אחר צהרים כי אם בדברים שמותרים ללמוד בתשעה באב, כמו בשאר ערב תשעה באב.

משתחשך, כשהוא רואה את הנר מברך בורא מאורי האש, ובשמונה עשרה אומרים אתה חוננתנו אבל אין מבדילין על הכוס עד מוצאי תשעה באב, ואז הוא מבדיל על הכוס אבל אינו מברך לא על הבשמים ולא על הנר אפילו לא בירך עליו במוצאי שבת. ויזהיר לבני הבית, שבמוצאי שבת לא יעשו מלאכה עד שיאמרו `ברוך המבדיל בין קודש לחול` בלא שם ומלכות.

ליל תשעה באב נכנסין לבית הכנסת וחולצין המנעלים, ונוהגין להסיר את הפרוכת מארון הקודש. משום דכתיב בצע אמרתו. ואין מדליקין רק נר אחד לפני השליח צבור, ומתפללין ערבית בנחת ודרך בכי כאבלים, ואין אומרים נחם עד למחרת במנחה.

אחר תפלת שמונה עשרה אומרים קדיש שלם עם תתקבל, ויושבים לארץ ומדליקין קצת נרות רק בכדי שיוכלו לומר איכה וקינות, ואומרים איכה וקינות גם כן בנחת ודרך בכי, ומפסיק באיכה מעט בין כל פסוק ופסוק. ומעט יותר בין כל איכה ואיכה. ובכל איכה מגביה השליח צבור קולו קצת יותר, ופסוק האחרון שבכל איכה אומרים בקול רם, וכשמגיע לפסוק השיבנו וגו` אומרים אותו הקהל בקול רם. ואחר כך מסיים השליח ציבור, וחוזר הקהל ואומרים השיבנו וגו` בקול רם וכן השליח צבור. ואחר כך אומרים ואתה קדוש וקדיש שלם בלא תתקבל, לפי שאמר באיכה שתם תפלתי. וכן למחר בשחרית מדלגין תתקבל עד למנחה. גם מי שהוא ביחידות שאין לו מנין אומר איכה וקינות.

יש לאדם להצטער בליל תשעה באב בענין משכבו, שאם רגיל לשכב על שני כרים ישכב עתה על אחד.

בשחרית אין מניחין תפילין משום דתפילין נקראים פאר. וגם אין לובשין טלית גדול משום דכתיב בצע אמרתו ומתרגמינן בזע פורפירא דיליה, אלא לובשין טלית קטן בלא ברכה, ומשכימין קצת לבית הכנסת. ואין מדליקין נר תפלה כלל, ומתפללין גם כן בנחת ודרך בכי, ואומרים מזמור לתודה, השליח צבור בחזרת התפלה אומר עננו בין גואל לרופא.

כמו בכל תענית צבור ואינו אומר ברכת כהנים ולאחר התפלה אומר חצי קדיש ואין אומרים לא תחנון ולא אל ארך אפים משום שנקרא מועד, ומוציאין ספר תורה וקורין כי תוליד בנים, אחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש ומפטירין אסוף אסיפם בניגון איכה מחזירין את הספר תורה. ויושבים על הארץ ואומרים קינות ויש להאריך בהם עד סמוך לצהרים, אחר כך אומרים אשרי ואין אומרים למנצח אלא ובא לציון וגו` ומדלגין את הפסוק ואני זאת וגו` לפי שהיה נראה כמקיים ברית על הקינות, ועוד דלא שייך לומר ואני זאת בריתי וגו` לא ימושו מפיך וגו` כיון שהכל בטלים ואסורים בדברי תורה. ואומרים ואתה קדוש וגו` ואומרים קדיש שלם בדילוג תתקבל, עלינו קדיש יתום. ואין אומרים לא שיר היחוד ולא שיר של יום ולא פטום הקטורת. ונכון שכל אחד יקרא אחר כך מגילה איכה.

דברי תורה משמחין את הלב שנאמר פקודי ה` ישרים משמחי לב, ולכן אסור בתשעה באב ללמוד תורה כי אם בדברים שמעציבין את לבו כגון בספר ירמיה בדברים הרעים שבו ופסוקי נחמה שבו ידלג, וכן פורעניות על אומות העולם שכתובים שם ידלג, וכן מותר ללמוד בספר איוב ומדרש איכה וגמרא פרק אלו מגלחין, ובפרק הניזקין שמדבר מהחורבן.

עוברות ומניקות יעשו שאלת חכם אם צריכים להתענות, והרבה מן המורים מקילים בזה, אבל יש לשאול כל מקרה לגופו, חולה אף על פי שאין בו סכנה מקילים שלא ישלים התענית רק יתענה כמה שעות, ואלו שצריכין לאכול בתשעה באב לא יתענגו במאכלים אלא בכדי צורך בריאות הגוף.

רחיצה אסורה בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו לתוך מים אסור, ואינו אסור רק רחיצה של תענוג, אבל שלא לתענוג מותר, ולכן רוחץ ידיו בשחרית, ויזהר שלא ירחוץ רק אצבעותיו שזהו עיקר הרחיצה בשחרית, מפני שרוח רעה שורה על האצבעות. ולאחר שנגבם קצת ועדין לחות קצת מעבירן על עיניו, ואם עיניו מלוכלכות ודרכו לרוחצם במים, רוחצם גם עתה כדרכו ואינו חושש וכן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וכדומה מותר לרחוץ במקום המלוכלך, וכן כשעושה צרכיו מותר לרחוץ ידיו קצת כדרכו תמיד וכן לתפלת מנחה ירחוץ אצבעותיו.

נשים המבשלות וצריכות להדיח המאכלים מותרות דהא אין מתכוונות לרחיצה.

סיכה גם כן אסורה כשהיא לתענוג, אבל מי שיש לו חטטין או לצורך שאר רפואה מותר לסוך.

נעילת הסנדל אינו אסור אלא של עור, אבל של בגד וכדומה אם אינו מחופה בשולים בעור מותר.

תשמיש המטה אסור, ויש להחמיר אפילו בנגיעה באשתו.

אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב, ואפילו לומר: בוקר טוב, וכיוצא בו אסור. ואם עם הארץ או אינו יהודי שואלין בשלומו משיב בשפה רפה שלא יקפידו עליו, וכן אסור לשלוח מתנה לחברו שזהו בכלל שאילת שלום.

לא יטייל בשוק שלא יבא לידי שחוק ושמחה. עישון סיגריות, יש אוסרין, ויש מתירין לאחר הצהרים בצנעא בתוך ביתו.

בענין מלאכה אנו נוהגין שכל מלאכה שיש בה שיהוי קצת, אפילו אינו מעשה אומן אלא מעשה הדיוט אסורין בלילה וביום עד הצהרים, אבל דבר שאין בו שיהוי כגון הדלקת נרות וקשירה וכיוצא בו מותר, ולאחר צהרים עושים כל המלאכות, וכן משא ומתן נוהגין לאסור קודם צהרים, ולאחר צהרים מתירים, אבל מי שהוא ירא שמים, יש לו להחמיר כל היום בין במלאכה בין במשא ומתן, שלא יסיח דעתו מן האבילות.

נוהגין שאין יושבין על ספסל לא בלילה ולא ביום עד לאחר צהרים, כי אם על הארץ ואחר צהרים מותרין, אבל שאר דברים האסורים אסורים עד צאת הכוכבים.

נוהגין שלא להכין צרכי סעודה עד אחר צהרים אבל לצורך מצוה מותר.

במנחה מניחין טלית ותפילין בברכות ואומרים שיר של יום ושאר הדברים שחסרו בשחרית, ואומרים אשרי, חצי קדיש וקורין בתורה ומפטירין כמו בשאר תענית צבור, ומכניסין את הספר תורה ואומר השליח צבור חצי קדיש ומתפללין שמונה עשרה ואומר נחם בברכת ולירושלים, ואם שכחו שם אומרו אחר עננו ולא יסיים ברוך מנחם וכו` אלא כי אתה שומע וכו`, ואם גם שם לא נזכר עד לאחר שאמר ברוך אתה ה` גומר הברכה שומע תפלה ומתפללין כסדר ואין צריך לחזור. השליח צבור בחזרת התפלה אומר ברכת כהנים ואחר התפלה קדיש שלם תתקבל, וחולצין התפילין ומתפללין מעריב, ואם הלבנה זורחת מקדשין אותה, לאחרי שיטעמו קצת.

תניא בז` באב נכנסו הגוים להיכל, ואכלו ושתו וקלקלו בו שביעי, שמיני, ותשיעי לעת ערב הציתו בו את האש. והיה דולק והולך עד יום העשירי עד שקיעת החמה. וזה שלא קבעו את התענית ליום העשירי, אף שרובו של היכל נשרף בו, מפני שהתחלת הפורענות חמור יותר. וכתוב בירושלמי שר` אבין התענה תשיעי ועשירי, ואנו תש כוחינו ואין מתענין רק תשיעי לבד. אך מחמירין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ולא ביום העשירי עד חצות היום כי אם בסעודת מצוה. וכן אין לברך שהחיינו גם אין לרחוץ ולא להסתפר ולכבס עד חצות יום העשירי. ונכון שלא לשמש מטתו ליל עשירי, אם לא כשהוא ליל טבילה או שהוא יוצא לדרך או בא מן הדרך.

משחרב בית המקדש תקנו חכמינו זכרונם לברכה שבכל שמחה יהא בה זכר לחורבן כמו שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו` אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, וגזרו שלא יבנה לו ישראל בנין ויסיד את כל הבית בסיד אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומניח בו אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד, כדי לזכור החורבן.

השמר לך מלראות בתיאתראות של גויים וכן מחולותיהם או שום דבר של שמחתם, ואם תשמע קולם שמחים, תאנח ותצער על חורבן ירושלים ותתפלל להקדוש ברוך הוא עליה, ואפילו לתיאתראות של ישראל אסור ללכת משום דהוי מושב לצים. ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה אפילו בשמחה של מצוה, שנאמר אז ימלא שחוק פינו.

בציפיה לגאול ה - מנשה ישראל