נשמה ומוח

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

קודם כל חשוב להכיר בעובדה שהטענות ה"מדעיות" שאתה שומע בשם חוקרי מח, הן טענות שקריות. אנא ראה:

עוד על יסוד הוויכוח:

 

כדי להבין לעומק סוגיה זו, נסה לדמיין נהג ברכב. הנהג אינו הרכב, אך הוא מסיע את הרכב. לנהג אין גלגלים, אך הוא מסיע את הרכב שיש לו גלגלים. אם הרכב יפגע, הנהג יכול לצאת מן הרכב. אם הרכב יאבד את בלמיו, הנהג יראה כמשוגע. במציאותנו, הנשמה היא הנהג, והגוף-מח הוא הרכב. אלכוהול או מחלה מוחית יכולים להשפיע על ההתנהגות, בדיוק כפי שרכב מקולקל עשוי לנסוע בזיגזגים. אין זה אומר דבר על הנהג שבפנים.

 

ד"ר פראנקל ראה באמירה זו ביטוי לנקודת הבחירה שיש בכל אחד מאיתנו, כלומר ההתייחסות האישית שלנו למאורעות, גם במצב של פחד איום ונורא. פראנקל טען שגם אם איננו יכולים לשלוט על מצבים של רגשות עזים כמו פחד או כעס או תסכול, אנו עדיין מסוגלים לבחור כיצד להתייחס למצבים - למרות הרגשות והמחשבות הפוקדות אותנו. כך לדוגמה, אדם שפוחד מאוד יכול לבחור לנהוג באומץ, ואדם שכועס מאוד יכול להחזיק מעמד למרות הכעס המצטבר. חז"ל טענו שגם כאשר אדם נולד ב"מזל מאדים", כלומר עם אופי מולד של שופך דמים (!), הוא איננו מוכרח להפוך לרוצח, כי ביכולתו לנווט את אופיו, לבחור להיות שוחט או מוהל (או לחילופין, מנתח או פעיל במד"א שלא מתרגש ממראה הדם). חז"ל מספרים לנו כי דוד המלך נולד במזל מאדים, והוא ניווט את רגשותיו בכדי להלחם באוייבי ישראל (מסכת שבת, דף קנה-קנו).

לסיכום: מומלץ מאוד שתקרא חוברת מחזקת באמונה, שדנה בהרחבה בנושא הבחירה ומי שאנחנו באמת. שם החוברת: "שיחה גורלית" (חפש בגוגל). בהצלחה!

בברכה,
דניאל בלס