האם יש בעיה לצאת עם מישהו ששמו כשם אבי??

שלום וברכה

שלום וברכה

בראש ספרו הנודע של רבי יהודה החסיד ´ספר חסידים´ נדפסה צוואתו המפורסמת הכוללת כמה וכמה אזהרות ומידות חסידים, וביניהם עומד ומזהיר בעניני אירוסין ונישואין על שמונה זיווגים שאין ראוי לעשותן, וכי כל המזדווג בהם לא יצליח, ודבריו באו סתומים וחתומים, וכנביא המדבר מפי הגבורה, וכלשון הזה נכתב בספר חסידים כתב יד מילאנו לפני הצוואה: ´אילין נביאתיה דחיבר רבי יהודה החסיד מקצת מנהא לזרעיה ומקצתי מנהא לכל ישראל ומקצתי מנהא לארמאין´, ובתרגום ללשון הקודש: ´אלו הנבואות שחיבר רבי יהודה החסיד, מקצת מהם ציוה רק לזרעו, ומקצת מהם לכל ישראל, ומקצת מהם ציווה לגויים´.

שמונה אזהרות אלו, נתקבלו בכמה מקהילות ישראל כהלכה למשה מסיני, לא בכדי נאמר עליה הפתגם שמביא הגאון רבי אברהם יצחק שפערלינג זצ´ל בספרו טעמי המנהגים (עניני אישות אות תתקלט עמוד תב בהערה ד´ה עוד): ´אילו היו נכתבות עשרת הדברות בצוואת רבי יהודה החסיד היו נזהרים בהן ביותר´. גאוני הדורות אף עיטרו את סעיפי הצוואה בתילי תלים של הלכות וחילוקים, גם ביארוה בטעמים מטעמים שונים, מה ראה רבי יהודה החסיד על ככה ומה הגיע אליו, לעסוק בטיב קידושין אלו, ולעורר על ההתרחקות מאלה וכאלה, וכאשר יבואר דבר דיבור על אופניו.

ובין שמונת האזהרות בעניני שידוכים, הכלולים בצוואה הנזכרת מנויים הדברים הבאים:

א. ´לא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו´. ובכמה דפוסים (דפוס סביונטה סי` יז, ועוד) נוסף: ´ואם נעשה אולי יש תקוה, אבל יש ספק´.
ב. ´לא ישא אדם אשה ששמה כשם אמו, או שמו כשם חמיו, ואם נשאה, ישנה שם האחד, אז יש תקוה´.
ג. ´שני בני אדם ששמותיהם שוים לא יזדווגו יחד בילדיהם, וזה ספק אם לזרעו או לכל אדם´. ובכתב יד (מינכן אות א) הגירסא: ´כמדומה לכל העולם, ויש להזהר´.

הגה´ק רבי חיים יוסף דוד אזולאי זצוק´ל בספרו שו´ת יוסף אומץ (סימן לז) אף הביא מעשה נורא על כך בזה הלשון: ´גם צוואת רבינו ז´ל דחתן וחמיו לא יהיו בשם אחד וכן כלה וחמותה, הגם שרבים לא חשו, אני הצעיר ראיתי מעשים שלא הצליחו בזיווגם. ואתיא מכללא [היינו שמעשה אחת המלמדת על הכלל יביא בכאן], אחת היתה שאמר אביה שאינו חש לזה, ולא היו ימים מועטים שמת החתן בקצרות שנים, והכלה אזלא ומדלדלא, ושוב נישאת ונתגרשה ומתה בחוסר כל, וזרע אין לה רחמנא ליצלן´.

גם הגאון רבי חיים פאלאג`י זצוק´ל בספרו רוח חיים (אה´ע סי` סב ס´ק יג) מביא בזה עובדות מוכיחות וז´ל: ´גם אני ראיתי הרבה מאוד בעירינו איזמיר אנשים שהיה שמם כשם חמיהם ולא הצליחו, הן במיתה, הן בעוני, הן בלא בנים, רחמנא ליצלן, ועל פי רוב נקלה היה החתן [היינו שעיקר הנזק היה להחתן ששמו היו שוה לשם חותנו], ומעט מזעיר שהגיע הנזק לחמיו, ולכן שומר נפשו ירחק מזה´.

אף הגאון רבי חיים חזקיהו מדיני זצ´ל בספרו שדי חמד (אסיפת דינים ערך חתן וכלה אות ה) מעיד: ´בהיותי בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים היה רב מופלא שם, ובת היתה לו והשיאה לבחור בן תורה וירא שמים, והוא [החתן] אחד מידידי נפשי וכעת רב מובהק וירא שמים מאד ומתנהג בחסידות יצ´ו, והיה שמו כשמו ולא חשש בדבר, ונחלה החותן והיה מדוכא מיסורין ותכהן עיניו כל ימיו עד יום שנסתלק תנצב´ה. והיו תולים בזה, כן רשום בזכרוני אך לא אוכל להעיד כן בבירור, על כל פנים הטוב והישר הוא למיחש מיהא בעי´.

ובראות העם עין בעין מכשולות הבאות כתוצאה משידוכים אלו קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם לשמור ולעשות ככל הכתוב לחיים בספר, וכמו שכתב הגאון רבי יהושע שלמה ארדיט זצ´ל בספרו חינא וחסדא (ח´ב דף רכה ע´ב) כתב: ´והנה בעירנו [איזמיר יצ´ו] בשנים קדמוניות שעברו לא היו נזהרים בצוואת הרב החסיד ז´ל כל כך זולת בימינו מזה שנים נתפשט הדבר להקפיד בהם על ידי סיבה, שתלמיד חכם רב ועצום ז´ל השיא בתו לחתן אחד שמו כשמו, וכמעט שעברו ימים נפטר חתנו לעולמו, ותלה הדבר לומר שהיה בעבור שעברו על צוואת הרב החסיד ז´ל, ומאותו זמן והלאה נתפשט צוואת הנזכר ומקפידין טובא בהן עד שלפעמים מפסידין ממון טובא מזיווג לזיווג בין העשירים ובין הבינונים וכיוצא, וגם היינו טעמא שחקרו ודרשו על העבר ומצאו שלא עלה זיווגם יפה ותלו הדבר כמו שכתבתי...´.

הטעמים לצוואה

הגאון רבי יצחק פאלאג`י זצ´ל בספרו יפה ללב (ח´ד אה´ע סי` סב אות יא) כתב בזה דברים ברורים וז´ל: ´...סודו ידוע ופשוט הוא, מפני מראית העין כי יפול בו עין הרע, ועיין בספר ברית עולם [להגה´ק החיד´א] על ספר החסידים (סי` תעז) כי משם אתה למד גם כן שכל דברי הרב רבי יהודה החסיד ואת אותותיו מאזהרותיו וצוואותיו הם משום עין הרע, שבא על דברת בני האדם, ועל זה תיקנו לנו רז´ל [ירושלמי ברכות פ´ד ה´ב תפילת רבי ינאי] להתפלל בכל יום `ואל תעשינו שיחה בפי הבריות`, כמו שכתב רבי יעקב בעל הטורים (או´ח סי` קלא) ע´ש, שהוא אפי` לטוב משום עין הרע, ...וטעמא טעים דהכל הוא משום עין הרע שהם מוזכרים [כאחד] בכתובה ובבבית הכנסת ובמי שבירך..., עכ´ל.

ויש שכתבו טעם אחד לדבר, לפי שמהלכות כיבוד אב ואם הוא שאסור לקרוא לאביו ולאמו בשמם, וגם לאנשים אחרים ששמם כשם הוריו אין לקרותם בשמם [אם הוא שם שאינו רגיל], וכנפסק בשו´ע יו´ד (סי` רמ ס´ב), ולכן באם יקח אשה ששמה כשם אמו, נמצא שכל ימיו יהיה מנוע מלקרותה בשמה מאחר ששמה כשם אמו, ולפי שקשה ליזהר בזה לכן יש למנוע מליקח אשה ששמה שוה לשם אמו, וכיוצא בזה הטעם לענין שלא יקח אדם אשה ששם אביה כשמו, מאחר שאשתו לא תוכל לקרוא לבעלה -ששמו כשם אביה- בשמו, ומסתמא לא תוכל לעמוד בזה, וטעם זה הביאו הגאון רבי יהודה גרינוואלד זצ´ל אב´ד סאטמר בספרו זכרון יהודה (מהדורה תניינא סימן קמו) וכתב: ´הגם דבוודאי רוח ה` דיבר בם בקדושי ה` זי´ע בכל זאת יש לומר טעם ע´פ פשוטו´, וכנ´ל, וכן הטעים הגאון רבי יוסף ראזין זצ´ל מראגיטשאב בספרו שו´ת צפנת פענח (סי` קכח), והגאון רבי אליעזר סג´ל מישעל זצ´ל אב´ד טורקא בספרו משנת אליעזר (תנינא סי` כט), וכ´כ בקיצור הגאון רבי יוסף חיים זצוק´ל מבגדד בספרו בן איש חי (הלכות שנה ראשונה - פרשת שופטים אות כח) שהטעם הוא מפני הכבוד.

וכיוצא בזה כתב הגאון רבי אליהו קלאצקי זצ´ל בספרו אבן הראשה (סי` לא) שכשתקרא האשה לבעלה בשמו יחשוב אביה שקראה לו ויש בזה פגיעה בכבודו, וכן יחשבו העומדים שם ויחשדוה שהיא מזלזלת בכבוד אביה שהיא קוראת לאביה בשמו. גם הגאון רבי יוסף שאול נטהאנזהאן זצ´ל אב´ד לבוב בהערותיו יד שאול (יורה דעה שם) העיר על הנפסק בשולחן ערוך (שם) שאין לקרות אחרים הנקראים בשם אביו בשמם: ´מכאן יש סמך גדול למה שנזהרים בשיווי שם חתן וחותנו, כלה וחמותה´.

הגאון רבי חיים חזקיהו מדיני זצ´ל בספרו שדי חמד (אסיפת דינים מערכת חתן וכלה אות ה ד´ה ומרן) העיר שטעם זה אינו שייך לקהילות הספרדים, וז´ל: ´ומצד אחר גם כן אין שייך טעם זה אלא למקומות שמקפידים שלא לקרות שם בנו כשם האבא בעודנו חי, ורק אחר מות אביו קורא שם בנו כשם אביו וכן לגבי האם, אבל במקומותינו שאדם קורא את בנו כשם אביו אף כשהוא חי, וכן את בתו בשם אמו אף אם האב והבן דרים בבית אחד והאיש קורא את בנו משה כשם אביו הזקן משה בפני אביו כמה פעמים ואינו נמנע, וכן קורא את בתו צפורה כשם אמו בפניה, בין בשם דקטנות [משה גי´ק] ובין בשם עצמו [משה] אלמא לא קפדי בהכי, אם כן גם לגבי חתן וחמיו ששמותיהן שוין אין שייך חשש זה´.

הגאון רבי יצחק שמעלקיש זצ´ל אב´ד לבוב בספרו בית יצחק (אה´ע ח´ב סי` עב) הביא שעיקר הטעם הוא כמו שכתב הגאון רבי יוסף שאול נאמהאנזהאן זצ´ל אב´ד לבוב בהגהות יד שאול (יורה דעה סימן רמ ס´ק ד) שהוא גדר צניעות, שמא יקרא לזוגתו ותבוא אמו ששמה כשמה, ויבוא לידי איסור, וכן בחתן וחמיו שמא תקרא האשה את בעלה ויבוא אביה, וכך כתב הגאון רבי צבי הירש בערלינער זצ´ל בספרו צבי לצדיק (סימן יא) בשם אביו הרב, שעיקר הטעם שלא יבואו לטעות ולא מפני סכנה לבד. והוסיף היד שאול שאף על פי שמקפידים בצוואת רבי יהודה החסיד אף לאחר מיתה [של המחותנים והמחותנות], אף שטעם זה [של צניעות] שוב אינו שייך, מכל מקום זהו עיקר הטעם והתקנה. ולפי זה כתב הבית יצחק (אבן העזר ח´ב סימן עב) שאם ישנה השם תו ליכא למיחש, כיון שאין קורא לה עוד בשם זה. וכן היה מקום להקל כשדרים בב` מדינות רחוקות.

הגאון רבי שמעון פאללאק זצ´ל אב´ד יעמרינג בספרו שם משמעון (אה´ע סי` ו) כותב טעם על דרך הקבלה וז´ל: ´או יש לומר בטעם הדבר ע´פ מש´כ המקובלים שעיקר החיות והנפש אשר באדם הוא בשמו כמו שכתוב () את אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, ועיין בדב´ל (מע´ש אות כ) והדברים עתיקים, אכמ´ל, ולפי זה אם אנו רואים שני בני אדם ששמותיהם שווים ע´כ צריך לומר שנשמתן משורש אחד וממילא הוי כאיש אחד, ושפיר יש קפידא שלא יתחתנו זה בזה, משום שנראה כאילו פוגעין בערוה של אחוה או אמו או בתו, וכדומה´.

בדור האחרון, דן להקל הגאון רבי דוד שפרבר זצ´ל אב´ד ברשוב בספרו שו´ת אפרקסתא דעניא (ח´ג - אה´ע סימן רסג) וז´ל: ´בחתם סופר (אה´ע ח´א סי` קטז) כתב לענין שווי שמות, דבעניני זיווגים, מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, ...ובפרט לעיתות בצרה כאלה היום, המלאים קישויים בשלל צבעים, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, בבוקר תאמר וכו`, ומי יודע מה ילד יום מחר, י´ל דבכה´ג לא ניחא ליה לרבינו יהודא חסידא קדישא להחמיר למעט פריה ורביה מישראל, וכעין שכתבו התוס` (קדושין מא א ד´ה אסור) לענין המבואר בגמ` (שם) שאסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה , וז´ל: ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפי` קטנות, היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו, ותשב בתו עגונה לעולם´, וכעין זה כתב הרדב´ז (שו´ת ח´א סי` תקיח) לענין חופת נדה´ , וכיוצא בזה כתב עוד (שם סי` רסד): ´בכלל הדבר הנה מקום אתי לומר לענ´ד, דבדור הזה ובמדינות האלה יש לצדד להיתרא בענינים האלה בעניני שידוכין, דהמדינות משובשות בגסות ועבריינות וקשה כקריעת ים סוף למצוא זיווג הגון וכשר, קרוב לשמוע דגם רבי יהודה החסיד ז´ל מסכים שלא יהיו השמות למפגע ולמפריע זיווג הגון. על דרך שכתב התרומת הדשן (סי` ריא) וז´ל: `וגם נראה מתוך שאנו מתי מעט, צריכים אנו לישא מאשר נמצא` וכו`, ונראה דכל שכן בנידון דידן´, עכ´ל.

נשובה לדברי רבינו בצוואתו על מניעת נישואי כלה וחמותה או חתן וחמיו בשמות שוין, שאם אחר הנישואין מבחין בשיווי שמות הכלה וחמותה או בשיווי שמות החתן וחמיו יש תקוה על ידי שינוי השם, ורבים דנו אם גם לכתחילה אפשר לשדך על ידי שינוי השם, וז´ל רבינו: ´לא ישא אדם אשה ששמה כשם אמו, או שמו כשם חמיו, ואם נשאה, ישנה שם האחד, אז יש תקוה´.

הגאון רבי שלום מרדכי שוואדראן זצ´ל אב´ד בערז`אן בהגהותיו על ספר חסידים (אות כג) הביא שבספר כרם שלמה (אה´ע סי` ב) מוסר מעשה רב משמיה דהגה´ק רבי משה סופר זי´ע בעל חתם סופר שהתיר לכתחילה על ידי שינוי שם, וגם על ידי הוספת שם לאחד מהצדדים, מעשה רב זה, הביא לפרטיה, תלמידו של מרן הח´ס זי´ע, הגאון רבי חזקיה פייביל פלויט זצ´ל בספרו ליקוטי חבר בן חיים (ח´ג דף מ ע´ב), ולפי דבריו עובדא הוה אצל מרן הח´ס בעצמו, וז´ל: ´נהירא, כי מרן החתם סופר זצוק´ל נשתדך עם בחור והיה שמו משה [כשם מרן הח´ס], וקודם קשירת התנאים שלח אליו בנו הגאון רבי שמעון מקראקא שיקרא לעצמו עוד שם אחר, וקרא עצמו על פי עצת גיסו משה טוביה´, עכ´ל. ועתה נדפס בספר אגרות סופרים (סימן כד בהערה) באגרות רבי שמעון סופר אב´ד קראקא שהיה זה בעת שנתקשר החתם סופר עם חתנו הגה´צ מו´ה משה לעהמאן ז´ל וצוה לבנו מוה´ר שמעון סופר ז´ל לאמר לו שיוסיף שם על שמו.

ובדברי הגאון רבי ישראל יהושע זצ´ל אב´ד קוטנא מבואר שהוספת השם נעשה בכך שיקראו לו לספר תורה בשמו החדש איזה פעמים, וכ´כ הגאון רבי דוד שפרבר זצ´ל אב´ד ברשוב בספרו שו´ת אפרקסתא דעניא (ח´ג - אה´ע סימן רסד) וז´ל: ´אופן הוספת שם לאחד מהם, עיין ברמ´א (אה´ע סי` קכ ס´ג) שכתב, וכל שהוחזקה ל` יום בעיר אין חוששין להם יותר. ...ועכ´פ יעלה ג´פ לתורה בתוך ל` יום´.

בהצלחה - מנשה ישראל