מצוקה ביראת שמים

שלום כבוד הרב, אני נשוי בן 27, לפני כשנתיים חזרתי בתשובה. הגעתי ממצב של כפירה מוחלטת בכל המידות לתיקון מרבית מידותיי וחיזוק האמונה. כיום אני מאמין בשם אמונה מוחלטת, אוהב את השם, יודע ש´מלוא כל הארץ כבודו´ אך לצערי עדיין רחוק ממידת היראה הדרושה. הדבר מתבטא בחוסר ריכוז תכוף בתפילות, מרדף אחרי חטא העיניים, מחשבות מינות, והגרוע מכל - טומאת קרי. יש לציין שהכל בתדירות הרבה יותר נמוכה מאשר בעבר, אך עדיין לא נגאלתי מכך לחלוטין ואני כן רוצה בכל מאודי להגיע לתשובה שלמה. העוון הנורא קורה לי בעיקר כאשר אני ואשתי בתקופת נידה, אז זה קורה בזמן השינה ללא כוונה מדי מספר ימים. לעיתים נדירות אני אפילו נופל ברשתו של היצר ועושה זאת באופן יזום (בעבר זה היה קורה יום יום, כיום רק מדי כמה חודשים). מיותר לציין שאחרי כל מקרה שכזה אני נקרע מבפנים, אך שוב, לאחר תקופה מוצא את עצמי חוזר וטועה. כואב לי אך אני מתקשה לעמוד מול היצר. אציין שאני מתמודד עם טראומת ילדות של גילוי עריות בתוך המשפחה ועד היום לא הצלחתי לדבר על כך עם ה´שותף לפשע´ וליישר איתו את ההדורים מחמת הבושה. מהן הדרכים להתגבר על כך באמת? איך אני מתגבר על תחושת הבושה מול בורא עולם? האם בורא עולם ´מתחשב´ בכך שהצלחתי להוריד את תדירות המקרים בעשרות מונים לעומת העבר? אציין שכבר רציתי להתייעץ על כך עם רב אך מפאת הבושה לא העזתי לספר על כך. אנא עזור לי להציל את נפשי ואת נפשות ישראל שבוודאי גם משלמות על עוונותיי מחיר כלשהו.