בנוגע לחילול השם

לכבוד השואל,

ראה מה שכתב בזה בספר החינוך (מצוה ע'):

"ומשרשי המצוה בברכת השם, לפי שמתרוקן האדם במאמר הרע ההוא מכל טובה, וכל הוד נפשו נהפך למשחית, והנה הוא נחשב כבהמות, כי באותו דבר ממש שהבדילו השם לטובה ובו נעשה אדם, והוא הדבור, שנבדל בו ממיני הבהמות, מבדיל הוא את עצמו לרעה ומוציא עצמו לגמרי מכל גדר הדעת ונעשה כשרץ נמאס ונאלח ולמטה ממנו, ועל כן הזהירתנו התורה על זה, כי האל הטוב יחפץ בטובתינו. וכל דבור ודבור הגורם מניעת הטובה ממנו יבא כנגד חפצו ברוך הוא."

ואע"פ שהדגיש שם ענין הדיבור, המובן מדבריו ששייך הרקנות וההשחתה ג"כ בבחינת מחשבה, כי הרי הוא מונע בדעתו את הטובה מאת השם מלבוא אליו, וזהו נגד חפצו ברוך הוא.

~~~

1. אמנם, מנסיוני בנוגע לזה, לא נראה שענין הוא כל כך שאלה הלכתית. בדרך כלל האדם שמגיע לדרגה שהוא מרגיש שרוצה לקלל את השם , ואפילו במחשבתו, זהו משום שאירע לו לחץ / השפלה / יסורין בחייו, שככל הנראה לו הגיעו לו שלא בצדק ושלא באשמתו, ולכן הוא מביע את עצמו בקללה מתוך הרגשת הסבל שלו הפנימי.

2. לכן העצה היעוצה אם היתה אי פעם מחשבה כזו לקלל את השם -  לקחת כמה דקות ולהתיישב, ולחשוב מאיפה יכול להיות שהגיע אלי הרגש הזה של אי צדק מהשם?

וכאשר יאתר את השורש של ההרגש השלילי, יוכל גם אח"כ לעבוד על תיקון הענין על ראיית מה שאירע בעבר מנקודת מבט  אחרת , ועל ידי זה יוכל בעזרת השם לבוא למקום שלאט לאט יחלש הרגשיים השליליים שבקרבו עד שיתעלמו לגמרי.

3. ולכן כעת יש לומר את הוידוי על החטא: "חטאתי עויתי ופשעתי לפניך, ואיני רוצה לחזור לדבר זה עוד", ואז אין צריך לפחד,  רק להתמקד על העבודה הנז"ל (תשובה 2).

בברכה,

רב נחום