האם הייתה פה הלבנת פנים בטעות?

לכבוד השואלת, 

אם את נהגת כהלכה ולא סיפרת משום שחששת ללשון הרע, אם כן לא היה לך לחשוש שיבוא מכשול אח"כ של הלבנת פנים, ואם זה כן אירע  אח"כ, אין עליך אשמה. 

אמנם, כפי שהבנתי, יש כלל בענינים אלו, שאיסור לשון הרע רק שייך  על אותם דברים שמי שדברת עליו [אילו היה שומע אותם] היה רואה שיש בהם  השפלה בשבילו; אבל אם מי שדיברת עליו אינו רואה באותם דברים שום גנאי, והוא בעצמו היה מוכן לפרסם את הדבר, אז אין בזה לשון הרע. 

למשל, אם אומרים על מי שלומד בישבה כל היום, ראיתי אותו נכנס בין עשרה נשים לקחת משהו- אולי זה היה נחשב לו לגנאי; אבל אם אומרים על מי שיש לו חנות למעילי נשים, ראיתי אותו נכנס בין עשרה נשים לקחת משהו- הרי אין זה נחשב כגנאי בשבילו כלל, ואין באותו אמירה משום לשון הרע. 

כמו כן כאן, אם בני הזוג שנפרדו לא רואים שום גנאי בעצם הפעולה שנפרדו, כי הרי זהו רק השמעת מציאות של מעשה הפירוד שנעשה, ואין אף אחד יודע מי באמת הגורם לפירוד - אם כן, אין בסיפור עובדה זו לבד משום לשון הרע. [והרי גם הזוג בעצמם יודעים אחרי שנפרדו, שלבסוף כולם ידעו מזה, ממה שלא ינשאו אחד לשני לבסוף.] ולכן נראה, שאין בפרסומת העובדה לבד משום לשון הרע.

עוד להיפך, יתכן אשר לפעמים זהו לטובת בני הזוג להשמיע עובדה כזו לאחרים - כמובן בלי להוסיף שום סיבות או השערות או סימני קול להודיע מי היה הגורם - כדי שהם בעצמם לא יצטרכו להתבייש בכל פעם כשכל אחד בנפרד ישאל אותם על זה, וכמו שציינת במכתבך. 

בברכה,

רב נחום