בריאת העולם - 98 פעם

שלום וברכה

אינני מכיר את דברי הזוהר שציינת להם, אשמח לקבל ציון מדוייק.

בפסוק המסיים את ספר יחזקאל ישנו סוד טמיר ונעלם שגילו רבותינו הראשונים המקובלים, וכפי שבא מבואר בספרו של רבנו בחיי (פרשת בהעלותך): "על דרך הקבלה ויהי בנסוע הארון, פרשה זו רומזת על כל ימי עולם כי נרשמו בה שבעת אלפים כמו בפסוק ראשון, ודרשו חז"ל (ראש השנה לא.) שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב. ....והכתוב שאמר (בראשית ח, כב) עוד כל ימי הארץ, יורה שיש לארץ זמן קצוב והיא עולמו של יובל, ולכך הזכיר שלמה ע"ה (קהלת א, ד) והארץ לעולם עומדת, הוא עולמו של יובל, כי אין הדבר אל לא תכלית.

וכן דעת דוד אביו ע"ה ממה שכתוב לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד, ומה שאמר (תהלים קמח, א) הללו את ה` מן השמים הללוהו במרומים, כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם, ואמר עוד (שם קד, ה) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד, אין ענינו שיגזור בהם נצחיות אלא מצד תוקף בריאתם וחוזק חמרם התקיף אמר כן שהן ראוים לעמוד לעולם ושלא יתמוטטו כלל עד שיגזור בביטולם מי שבראם, ומפני שלא תבין כי הסידור והנהוג הזה של שמיטות העולם ילך אל לא תכלית, לכך הפרשה מסוימת בנוני"ן בתחילה ובסוף לבאר כי ילך עד היובל הגדול שהוא אלף דור והיה העולם בטל ויחזור לתהו ובהו: ...וכדי להעיר הלבבות על הענין הזה באו בתורתנו הצרופה מצות השמיטה והיובל שהם מן המצוות המקובלות. וכן יהיה הענין משבעה לשבעה עד היובל הגדול, וכשיגיע היובל הגדול יחזרו כל העשר לשורשם שהוא אין סוף.

והענין הזה מבואר לדוד המלך במזמור לה` הארץ ומלואה (תהלים כד), כי שם הזכיר חזרת העליונים והתחתונים אל יסודם הראשון והתחיל בהתחתונים וסיים בעליונים, הוא שאמר בסוף על הסתלקות המדות מהמשכתם למטה ועל התעלותם וחזרתם לאין סוף אמר (שם, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, והמשכיל יבין הפסוקים ההם כי איני רשאי להרחיב בהם ביאור.

ואם כן יתחייב שיהיה כל המציאות כולו בטל ונעדר ואחר היובל יתחדש המציאות כולו כי יחזרו העשר כבתחילה להתגלות מאין סוף ותחזור ההמשכה בעליונים ובשפלים מימי קדם, וכן מיובל ליובל עד שמונה עשר אלף יובלין, כי כל ספירה וספירה תפעול אלף יובלין, וזהו כנגד עשר ספירות למעלה ועשר ספירות למטה, ומפני שלא תבין שילכו היובלין הללו אל לא תכלית ולאין סוף לכך הזכיר שובה ה` רבבות, להורות שעתיד הקב"ה לישב עולמו שתי רבבות שהם עשרים אלף יובלין, ואמר אלפי ישראל לבאר שמסיר שני אלפים מן הרבבות, וזהו רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (שם סח, יח), אל תקרי שנאן אלא שאינן כלומר שהם אין ולכך אין להזכיר האלפים ועל כן הם שמונה עשר אלף יובלין, וזהו סוד הכתוב (יחזקאל מח, לה) סביב שמונה עשר אלף, וכן בפרק קמא דעבודה זרה (ג ע"ב) איבעית רוכב על כרוב קל וסגי ועובר בשמונה עשר אלף עולמות שלו שמע מינה רכב אלהים רבותים וגו` אל תקרי שנאן אלא שאינן, כן מלת ישראל במקום הזה מלשון הסרה שתסיר שני אלפים משתי רבבות, שמענה ואתה דע לך: והנה זה מן הדברים הנמנעים שאין לנו להרהר בהן, והוא שאמרו (חגיגה יא ע"ב) מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. והקב"ה ימחול לנו ויזכנו להמנות עם יראיו וחושבי שמו ויתן לנו מהלכים בין העומדים לפניו". עכ"ל.

וכל זה מרומז בשורה קצרה באבן עזרא פרשת נח: "עוד כל ימי הארץ וגו` - לאות כי יש לה קץ קצוב ומה נכבד דרש סביב שמנה עשרה אלף - רק לא ידענו אחד מני אלף". וסוד זה של השמיטין, סביב שמונה עשר אלף מובא הרבה בספרי רבותינו הראשונים, ובעניין זה מתיישבת השאלה הידועה איך אומרים כי העולם בן ה`תשס"ח, אחרי שמגלים יצורים שלפי כל דעות המדענים גילם עתיק ביותר?. וישנן כמה אפשרויות לבאר את ה`ממצאים` עם האמונה היהודית שהעולם נברא רק לפני 5768 שנים, יש מקובלים הסבורים כי ששת ימי הבריאה עצמם לא היו תחת מימד הזמן כמו שאנחנו נמצאים בו היום, והזמן כפי שהוא היום החל רק עם בריאת אדם הראשון ביום שישי, ומשכך יתכן שהימים הקודמים היו כל אחת באופן אחר של זמן שאין לנו בו השגה כך שאי אפשר לשער את ההתפתחיות אצל אלו שנבראו ביים שלפני כן.

אולם דעת הרמב"ן בפירושו על התורה היא כי מימד הזמן החל מיד עם התחלת היום הראשון של הבריאה, ולפיכך ניזקק לאחת מהאפשרויות הבאות. יש המסבירים זאת עם ענין המבול, שאכן לפני המבול היו הרבה בעלי חיים ענקיים, כמו גם בני אדם ענקיים, וכתוצאה מהלבה הרותחת שפרץ מכדור הארץ והשמידה את כל היקום, וסחפה לקרבה הרבה עצמות, שכתוצאה מהקטסטרופה העולמית הזאת נשארו השרידים בבטן האדמה, שכיום הם נראים בני מליוני שנים, מאחר והם עברו את ההשמדה והרתיחה במשך מאה וחמישים יום, אולם באמת הם לא זקנים יותר מגיל העולם שהיא כיום 5768 שנים, לא יותר.

והאפשרות אחרת לבאר הדבר הוא עניין השמיטות, וזה ביאור שכשומע זה האדם המדעי כביכול הוא נבהל ונשתומם איך שהקושיה פגה לה והיתה כלא היתה, וכן מבואר במאמר `אור החיים` שחיבר הגאון רבי ישראל ליפשיץ זצ"ל בעל תפארת ישראל לפני כמאה וחמישים שנה ונדפס במשניות `יכין ובועז`, בסוף מסכת סנהדרין. שאם המקובלים הראשונים מגלים כי העולם הזה שאנו נמצאים בו עתה אינו המסגרת הראשונה בה היו חיים על פני האדמה, לפי דבריהם העולם מתגלגל על תקן של שבע שמיטות שבכל שמיטה ישנן שבעת אלפי שנים, ובכל שבע אלף הקב"ה מחדש את עולמו על צורה חדשה כרצונו, באופן שיתאים לספירה המקבילה בשבע הספירות העליונות.

לדעת רוב המקובלים הקדמונים אנחנו [כיום שנת ה`תשסח-5768] נמצאים בעולם שנברא בשמיטה החמישית המכוונת נגד ספירת ההוד, ולפי זה כבר היו ארבע תהליכים של בריאה, וכמובן שכעת אין לנו מושג כלשהי איך היה נראה הבריאה הקודמת, ומה היה בו, ומה לא היה בו, אילו תכונות היו בו ובאיזה מזג הוא התנהל. המקובלים פירשו כי כדור הארץ שאנחנו נמצאים בו היה קיים גם בשמיטות שקדמו לנו, וזהו פירוש הכתוב, `והארץ לעולם עומדת`, וזה גם הטעם למה שבפרשת בראשית לא מוזכר כלל שהקב"ה ברא את כדור הארץ ביום הראשון לבריאה, ופירוש הכתוב לפי זה הוא כך:

בראשית - מלפני התחלת כל השמיטות - ברא אלוקים אז את השמים ואת הארץ והם נשארו על כל השמיטות, [ויש רמז בתורה על כך שבספר תורה כשר מציין הסופר ארבעה תגים קטנים על הב` הראשונה שבתורה, לרמז לנו שהדבר הזה עליו מדובר בכתוב הזה `בראשית` היה כבר לפני ארבע שמיטות שעברו לפנינו. ועתה ימשיך הכתוב לתאר בדיוק מה היה בהתחלת השמיטה הנוכחית שאנחנו נמצאים בה, `והארץ היתה תוהו ובוהו` היינו שמאחרי שהעביר הקב"ה את העולם שקדם לנו בשלהי השמיטה הרביעית היתה הארץ במצב של תוהו ובוהו, ומשעלה ברצונו של הקב"ה לחדש את עולמו בשמיטה החמישית אזי:

ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור וכו`, ומכאן מתחיל לתאר באורך כל תיאור הבריאה הנוכחית שארכה ששה ימים. ומשכך ברור שאין לנו כל מושג מה היה מצב הזמן בשמיטות שקדמו לנו, ועל איזה קצב זה עבד אז, ואיך היו התנועות באותו הזמן, כך שכשנמצא איזה בריאות משונות בבטן כדור הארץ יתכן מאוד שאלו הן שיריים מהשמיטות שקדמו לנו, כי הרי סוף סוף הכדור הארץ היא ששימש גם בשמיטה הקודמת.

[יש לציין כי לדעת כמה מקובלים אנחנו כעת רק בשמיטה השניה המכוונת נגד ספירת `גבורה`, הבני יששכר מביא כמ"פ בשם מקובלים ראשונים שבשמיטה הזאת שהוא גבורה זהב יקר יותר מכסף, אבל בשמיטה הקודמת שהיה נגד חסד היה הכסף יקר יותר מזהב, וכן מבואר בספר הפליאה, וכן היה צורת העולם כולו מכוון לאותה ספירה, האמת שגם שמיטת ההוד היא מקבילה לשמיטת הגבורה, נצח והוד ימין ושמאל כידוע]. והחתם סופר (סוף מסכת תמיד) כתב: "שמה שתקנו שיר ליום שכולו שבת. היינו כמ"ד שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב, ונראה דהכי הלכתא דסתם מתני` כוותי` אתיא", וכתב עוד באריכות בעניין זה של השמיטות, וכתב אף הוא שכבר אמרו חכמים הנאמנים כי עתה הוא שמיטת פחד כידוע וכבר עברה שמיטה אחת ולא ידענו מה היה אז".

ואינני יודע אם יש מבין המקובלים שיודעים לציין על איזה יובל אנו נמצאים, וכמדומה שנחלקו רק עם שמיטה שניה או חמישית, ואין יודעים באיזה יובל נמצאים. ומרמז לזה האבן עזרא הנ"ל באומרו: "ומה נכבד דרש סביב שמנה עשרה אלף - רק לא ידענו אחד מני אלף", שאין אנו יודעים אלא אחד מני אלף היינו יובל אחד מני אלף אחד מבין הח"י אלפים. מדובר על ח"י אלף כפול יובל של חמישים אלף שנה כמובן שזה יוצא: 900,000,000 שנים.

חג שמח - מנשה ישראל