שלום רב!שאלה בנוגע לחקר המקרא באקדמיה

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

מה שהזכרת נקרא בשם "ביקורת המקרא", אולם תיאוריה זו כבר מזמן פשטה את הרגל, ולא נלמדת עוד באוניברסיטאות.

 
כמה עובדות שכדאי לדעת על ביקורת המקרא:
1. ביקורת המקרא נהגתה בידי גרמנים לפני השואה, בתקופה שבה המציאו את תורת הגזע נגד העם היהודי. ביקורת המקרא היתה נסיון נוסף לטעון שעם ישראל הוא עם של נוכלים ושקרנים.
2. הטענה שהמציאו את התנ"ך בתקופת יאשיהו מלא סתירות, ראשית כל, כי אין אף עדות חוץ-מקראית לקיומו של יאשיהו, וההסתמכות עליו מגיעה מספר מלכים, אולם ספר מלכים מעיד בעצמו שיאשיהו רק קירב את העם לחגוג את חג הפסח בירושלים, ופחות מ-60 שנה לפניו חי המלך חזקיהו בדורו שמרו כל העם את התורה. בקיצור: אין במקרא מקום לשכחה, והתנ"ך מתאר רצף של מסורת בין הכתובים.
3. ביקורת המקרא ננטשה בעשרים השנים האחרונות מעולם המדע - בשל מספר סיבות: האחת, כי עד עצם היום הזה לא נמצאה אפילו ראיה ארכיאולוגית אחת לתורת התעודות (כלומר, לא נמצאה אפילו תעודה אחת שתוכל לתמוך בטענה שהמקרא הורכב בתקופות שונות וכדו'). ושנית, מכיוון שאף מבקר מקרא לא הצליח עד היום לחלק את התורה לתעודות שונות, ועל כל נסיון שכזה ישנם אינספור מחלוקות בין מבקרי מקרא שונים על אותם מקורות עצמם בתורה. במילים אחרות, התורה לא באמת ניתנת לחלוקה שכזו. אפילו הנסיון לחלק את המקרא לפי השימוש בשמות (כמו א-לוהים, ה', וא-דוני) מוביל לכישלון, כי בפרקים רבים מופיעים כינויים שסותרים את ביקורת המקרא כמו "ה' הא-לוהים", "ה' א-דוני" וכדו'.
4. כיום אין מלמדים יותר את ביקורת המקרא באוניברסיטאות. היא ננטשה בידי המדע, וחוקרי מקרא בני ימינו מודים שלא ניתן לחלק את המקרא לתעודות.
5. למרות הנאמר, אתאיסטים רבים באינטרנט ובתקשורת מרשים לעצמם לתאר את ביקורת המקרא כתיאוריה ליגיטימית בקרב חוקרי מקרא, ומנסים לקדם תיאוריה עתיקה זו, שאבד עליה הכלח.
 

עוד על ביקורת המקרא:

 

נ.ב.

כדאי תמיד לזכור שהאמת אינה סובלת ניצחון. התייחס אל היהדות כאוצר - את האוצר מוצאים רק מי שבאמת מחפשים אחריו. אם ראית יהודי שמתעניין ורוצה לברר את האמת ברצינות, ומוכן לשנות את דעותיו בהתאם, אז ודאי שצריך לסייע לו ולדבר עימו, וזו מצווה גדולה. אך אם ראית אדם שמתעקש על מה שהוא רוצה להאמין בו, ויתירה מזו, נוהג כלפי היהדות בגאווה וזלזול - דע לך שהאמת תהיה נעדרת ממנו, ולא משנה מה תאמר לו, כמאמר הפסוק "שוחד יעוור עיני חכמים". עם אתאיסטים שבטוחים בעצמם ולא מחפשים אמת, לא ראוי להתווכח כלל. ויכוחים שכאלו יכולים רק להזיק, ואין בהם כל תועלת.
 הרי לך דוגמה. אם לפנינו נאשם בבית-משפט, אשר כל הראיות מצביעות באופן מובהק על כך שהוא פשע, אנו כשופטים נאלץ להגיע למסקנה הרציונלית המתבקשת, שהוא אכן פשע לאור המציאות, ונרשיעו. בשונה משופט, עורך-דין אינו מחוייב להגיע למסקנה רציונלית, ולכן בכוחו להטות את הנתונים לטובת מרשו המשלם לו. אנו נוהגים כשופטים. אתאיסטים, על פי רוב, נוהגים כעורכי-דין, ולכן לא ראוי להתווכח איתם.

 
בברכה,
דניאל בלס